רכבו של מור ג'נאשווילי אחרי ההצתה בעכו
(צילום: דוברות המשטרה)
שנה עברה.
שנה שלמה מאז אותו הלילה הנורא שבו ראיתי את המוות מול העיניים.
שנה שבה כולם המשיכו הלאה בדרכם ואני, מור, נותרתי מאחור, חבול, פצוע וכואב, באותו הרחוב בעכו. הפצעים הגופניים והנפשיים מדממים על גופי ובתוכי. כשהלילה יורד אני רק מחכה שייגמר והבוקר יעלה. מנסה לברוח מהלילה החשוך ההוא.
נשארתי שם, באותו יום רביעי, 12.5.21. אימי שגרה שם מתקשרת אליי ואל אחי בחרדה ומשמיעה לנו צעקות וקריאות "אללה הוא אכבר" ו"איטבח אל יהוד". לא חשבתי פעמיים ויצאתי לדרכי אליה. הגעתי לכניסה לעכו, עברתי מחסום משטרתי, וכשהגעתי כ-50 מטר מבית אימי נקלעתי לבריקדה שהיו מסביבה כ-200 מחבלים חמושים במוטות ברזל, קרשים, אבנים וכל הבא ליד, רובם רעולי פנים.
בשלב הזה, כשניסו למשוך אותי מהרכב, הבנתי: אני נקלע ללינץ' ולא להפרות סדר. כשאבנים נזרקו לעברי ניסיתי לברוח בנסיעה לאחור, ללא הצלחה. רכבי נרגם באבנים, איבדתי שליטה ונכנסתי בחומה, שם רכבי נעצר. כשניסיתי להימלט רגע לפני שמציתים את הרכב, כ-40 מחבלים הלמו בי בגופי ובראשי עם מוטות ברזל ועץ ובאבנים וסלעים. זעקתי, צרחתי צרחות של אדם שנותן את נשמתו והשלים עם המוות, אבל זה לא עצר אותם. גם כשהייתי מוטל על הקרקע ללא הכרה הם המשיכו להלום בראשי.
בתי המשפט מעבירים מסר שהקושי של הקורבן הוא לא שיקול, הקושי של המחבל הוא השיקול
כל העת הזו אחי שומע הכל: את הזעקות שלי, את התנפצויות הזכוכית, את החבטות ואת השקט של אחרי.
את זעקות השבר של אימי גם בגיהינום שמעו. מור!!! מה עשו לך?!? מור!!! מנסה בכל כוחה לגעת בי, ואנשים הודפים אותה.
היום אני נמצא בתהליך שיקום רב-תחומי בבית לוינשטיין, פיזי ונפשי. אני עדיין מתנייד עם כיסא גלגלים, אבל משתפר.
הטור הזה וציון יום השנה לשומר החומות תופסים אותי בזמן מטלטל. בתי המשפט מעבירים מסר שהקושי של הקורבן הוא לא שיקול, הקושי של המחבל הוא השיקול. הם לא שמעו את הזעקה שלי, שנה שלמה של שיקום שלא נגמר, שנה של סיוטים, הרטבות בלילה, פלשבקים. תחושת ריקנות, מרגיש חי מת. קשה לקבל את זה שאתה חי כשהשלמת עם המוות. שום דבר כבר לא כשהיה, ברגע אחד נגמרו לי ולמשפחתי החיים. אמא יותר לא חזרה לבית בעכו, ממש נאלצה לעבור הגליה. אחי בטיפולים נפשיים, ואני שחי את אותו הלילה של 12.5.21.
אני שואל שאלות רבות על הכישלונות שהיו במקרה שלי. המשטרה, שהייתה אמורה להגן עליי, התרשלה ולא הביאה לדין את המחבלים. וגם מי שמובא לדין, לא גובים ממנו מחיר. הגיעה העת שמדינת ישראל תנקוט יד קשה, תשלול אזרחות ותפעל למצות את הדין עם אותם מחבלים שרצחו לך את הנשמה.
מדינת ישראל, צו השעה זה עכשיו.
הביא לדפוס: ליאור אל-חי
