נתניהו בבית המשפט, הבוקר
(צילום: גלעד מורג)
החלטת השופטים במשפט ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, לדחות את בקשת התביעה לתקן את כתב האישום בקשר למועד התקיימות "פגישת ההנחיה", היא מכה משמעותית למורל שלה ולהוכחת טענת השוחד בתיק 4000, אך עדיין לא נוקאאוט.
התביעה רואה בפגישת ההנחיה אבן ראשה וסמל לקשר ישיר בין נתניהו, עד המדינה שלמה פילבר ושאול אלוביץ' לביסוס טענת השוחד. החלטת השופטים פורמת את הקשר הרציף הזה. אם נוסיף לכך את עדותו הפתלתלה, הלא אמינה והמתעתעת של פילבר על שלל גרסאותיה, הרי שהונח נדבך מסד לספק הסביר להוכחת השוחד.
עם זאת, השופטים מותירים בתום דברם לפרקליטות דרך משפטית לשוב ולטעון את טענת התקיימות הפגישה, בדרך הפרשנית שלהם, בסוף הדרך, בשלב הסיכומים ואף אומרים כי טענה כזו יכולה להטען משפטית באופן חוקי ולגיטימי. יש להעריך שחוט השני של נרטיב התביעה מעתה ועד סוף המשפט, יהיה שהוכיחה מעל ספק סביר את "המארג הראייתי" המוכיח את השוחד, ולשיטתה גם הוא מספיק כדי להוכיח את העבירה.
מה שברור הוא שהחבטה שספגה התביעה הוא המשך לחודש קשה שעברה. החקירה המבריקה שמוביל סנגורו של נתניהו, עו"ד בועז בן צור המפלח את חומר הראיות, מציג טעויות מביכות ומהותיות, כמו נתוני איכון טלפונים, חותרות תחת טענות התביעה. החקירה הנגדית שלו מציגה, לעיתים, את בניית חשיבות הטיעון של פגישת ההנחיה, כחלטורה ולא כטיעון מרכזי של "תיק דגל" שעליו דגרה התביעה במשך חודשים רבים. ומה שהכי מטריד הוא שכל אלה חותרים עמוק תחת אמון הציבור ושואבים אליהם תיאוריות קונספירציה כבדות.
(צילום: סטס קופולו)
דברי השופטים קשים והם המשך לספק שהניחו בשבוע שעבר בעת הדיון על שינוי כתב האישום. הם מאמצים את הטיעון המרכזי של בן צור שביקש לדחות את הבקשה. לשיטתם התביעה לא יכולה "לשנות את כללי המשחק" ולתקן את כתב האישום, "בפרט עובדתי מהותי, רק על יסוד בחינה מחודשת של חומר הראיות שנמצא ברשותן עובר לגיבושו, ניסוחו והגשתו של כתב האישום, ללא שנתגלו ראיות חדשות או שחל שינוי מהותי בנסיבות". הם גם ממסמסים את טענת התביעה שקובעת עתה שלא חשוב מתי בדיוק הייתה הפגישה, שכן עד כה היא טענה שהמועד הוא מהותי להוכחת תזת השוחד.
כאמור, השופטים מותירים בידי התביעה אפשרות לחזור על הטיעון שלה שכן על פי החוק "רשאי בית המשפט להרשיע נאשם על יסוד עובדה, שלא נזכרה בכתב האישום או אף עומדת בסתירה לכתב האישום, לפי סעיף 184 לחוק, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן". הם גם מסיימים דברים באומרם "מאליו מובן כי איננו מחווים דעה לגופה של אפשרות כאמור, אשר עלתה בטיעוני הצדדים ומקומה כאמור בסיום ההליך המשפטי". הם צודקים. אבל הנזק להוכחת עבירת השוחד מעל ספק סביר כבר נגרם.
סעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי, נציין קובע כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום.
אחרי החלטת בית המשפט, התובעת עו"ד יהודית תירוש כבר הודיעה: "התביעה עשויה בסוף היום לבקש לעשות שימוש בסעיף 184, ככל שהראיות שיוצגו בבית המשפט יצדיקו זאת". למעשה, התובעת מדגישה כי בהתאם להחלטת השופטים, לפרקליטות ניתנת עדיין האפשרות להוכיח שהייתה פגישת הנחיה במועד אחר - ובכך להביא להרשעת הנאשמים. מיד לאחר דברי התובעת, המשיכה החקירה הנגדית של פילבר על-ידי סנגורו של נתניהו, עו"ד בעז בן צור.
