אלפים הגיעו הערב (יום רביעי) לחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ משמרות כדי ללוות למנוחות עולמים את תושבת הקיבוץ סמ״ר אגם נעים (20), פרמדיקית בגדוד 52 שנפלה אתמול בפיצוץ מבנה ברפיח. אגם היא החיילת הראשונה שנפלה מאז תחילת התמרון הקרקעי ברצועה. בפיצוץ נהרגו גם סרן דניאל מימון טואף (23), סמ"ר עמית באכרי (21), וסמ"ר דותן שמעון (21) מאלעזר.
הלווייתה של אגם ז"ל
אגם הותירה אחריה זוג הורים, דורית ויורם, ושתי אחיות: יובל ופלג. האחות פלג ספדה: "את התינוקת שלנו ואהבת חיינו, הדבר הכי טוב שקיבלנו. איך ממשיכים מכאן? היינו מתחלפות איתך. אנחנו אוהבות אותך". יובל הוסיפה כי "אף פעם לא היה ברור מי האחות הגדולה ומי הקטנה. היה בך ידע איך להתנהל ואיך להיות שם בשביל אנשים. ההווה של החצי השנה האחרונה היה מבאס, כי לא היה לי הרבה זמן איתך, אבל ידעתי שיהיה בסדר, שאגם תתחתן ואני אקח את הילד שלה לחוג. מרגיש לי שזה היה צריך להימנע ושיש עוד מקרים שהיו צריכים להימנע".
האב יורם ספד: "כשאגמי נכנסה לעזה קיוויתי שלא יקטפו את הפרח הקטן שלי, אבל ידעתי שזה יקרה כי תמיד המעולים נופלים - ואגמי הייתה מעולה. היא הצטיינה בקורס בקלילות, ותמיד הייתה מוקפת בחברים וחברות. אגמי, היו לי לא מעט רגעים קשים בחיים, אבל זה הגדול מכולם. אני מבטיח לך שאעשה הכל כדי לשמור על המשפחה, כפי שביקשת ממני בצחוק שאם יקרה לי משהו. אני רוצה להתפלל שכעם נהיה ראויים למותך, וגם של חברייך".
סבתה של אגם ספדה לאגם בבכי, ואמרה כי "זה לא מקום שמתאים לך. אין צדק. אגם, במקום חופה באתי לפה". הדודה מריאל ספדה: "אגם אהובה שלנו, ילדה קטנה שהיא הכי גדולה. תמיד היית ילדה של חופש. תמיד קופצת מפרח לפרח ושואבת את הטוב שיש לעולם להציע. כשסיימת את הקורס בהצטיינות כתבתי לך שאת מדהימה. מה הייתי נותנת כדי לראות עוד קצת מהאישה שהפכת להיות. הפעם, אגמי, יכולת לוותר על הבכורה. נוחי בשלום, ילדת פרחים אהובה שלי".
אל"ם ד"ר איתי פולג, מפקד הרפואה בפיקוד הדרום, ספד לאגם בשם צה"ל: "אנחנו עומדים כאן המומים מנפילתך. הפרידה לא נתפסת. אגם, בחרת להתגייס לשירות משמעותי כפרמדיקית, מתוך תחושת שליחות ואהבת מקצוע הרפואה. הצטיינת בלימודים והובלת. היה טבעי שתשובצי לתפקיד משמעותי כפרמדיקית צבאית. בתפקידך בחרת להעניק חיים ולעזור לאחרים. טיפלת בלא מעט פצועים, שחלקם חבים לך את חייהם. אגם, בטרם עת נקטפת במלחמה שגבתה מחיר כבד מנשוא".
דניאל, הסמלת של אגם בקורס הפרמדיקים, ספדה: "אגם, תודה בשמי ובשם הקורס ותודה למשפחה שלך שגידלו אישה כל כך מיוחדת. הבנו בסגל שיש בך קסם, ועשינו הגרלה וקיבלתי אותך לקורס. אני זכיתי. היחסים בינינו היו יותר מאלה של פקודה ומפקדת. בכל שלב הוכחת לנו שאת מסוגלת ליותר. היית מצטיינת הקורס ואף אחד לא הופתע מזה. בחרת במקצוע הרפואה ובשדה הקרב הצלת המון לוחמים. היית אמורה להתחיל להדריך בקורס פרמדיקיות ואני לא מאמינה שלא יהיו חיילות של המפקדת אגם נעים. אני מבטיחה שהמורשת שלך תמשיך ללוות את קורסי הפרמדיקיות לדורות. השארת בליבי חלל שאי-אפשר למלא. ואני שואלת מה אני אעשה בלעדייך? זה לא הגיוני שאנחנו נפרדים ממך".
ההלוויה הסתיימה עם השיר "אל תפחד", ששר הזמר אברהם טל.
"דותן, המ"פ סיפר לי: 'אותו אני רוצה לצדי בקרב'"
סמ"ר דותן שמעון ז"ל נטמן בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו זוג הורים, ירון ואורית, ואח, גיא. ב-2013 נהרגה אחותם נופר בת ה-17 בתאונת דרכים בצומת היישוב אלעזר. האב, ירון, ספד: "דותן, אני לא מאמין שאני כותב הספד עליך. לפני יומיים כתבת שהכל בסדר ושאתה נכנס לעזה ואוהב אותנו. תמיד הרגעת אותנו שאין מה לדאוג. תמיד התגאיתי בך. ילד של שמחה ונתינה עד אין סוף, ואהבה לכל אדם. כשהגיע זמן הגיוס התלבטת לאן ללכת. כשמיינו אותך לגבעתי שמחת ואמרת, 'אבא, אני ממשיך את הדרך שלך'. התגייסת לגדוד שקד, טירונות, קורס חובשים, אימון מתקדם וקורס מ"כים. לקראת סוף הקורס נכנסת לעזה לחודש. אמרת שלא נדאג. לא שמענו ממך כמעט חודש ודאגנו ממש. כל שיחה חסויה או לא מזוהה היינו עונים.
"בטקס מסע כומתה של החיילים שלך ראיתי איך הם מדברים עליך באהבה, כמה הם רצו שתעניק דווקא להם את הכומתה שלך. קיבלת וכיבדת כל אדם, לא משנה מה דעותיו או מאיפה הוא. היית נאהב על כולם, דאגת לחיילים שלך. שמעתי אותך משוחח איתם, מצד אחד באסרטיביות ומצד שני עם אכפתיות ודאגה לכולם. המ"פ שלך ביקש ממני סליחה שלא אפשר לך את התפקיד שרצית, הוא אמר 'האדם שאני רוצה איתי בקרב ושיישמור עליי זה דותן, לכן השארתי אותו קרוב'. דותן, אני לא מעכל שאנחנו צריכים לקבור שני ילדים. הלב מסרב להאמין שלא תחזור הביתה. הלוואי שתגיד לי שזה סתם חלום. תמסור לנופרי שתבוא אליי יחד איתך בחלום ותחבק אותי חזק. דותן, תעיר אותי מהחלום, חלום שחזר אליי אחרי 11 שנה. אני אוהב אותך".
האם, אורית, ספדה לדותן: "דותני שלי, ילד מתוק שלנו, אני לא מאמינה שדפקו לנו בדלת בשעה מאוחרת. החייל שאל אותי אם אני אורית ואם בעלי בבית. צעקתי, 'ירון, יש חיילים בדלת', והוא אמר: 'לא יכול להיות'. והחייל אומר את המשפט 'צבא ההגנה לישראל מודיע על נפילתו של דותן שמעון', ואני אומרת לו שלא יכול להיות, שזו טעות, שהוא סתם אומר. אני בשידור חוזר. אני ואבא כבר הסתכלנו ביומן מתי האזכרה של נופר, וחשבנו שהשנה נעשה אזכרה בקטנה, כי יש כל כך הרבה חיילים הרוגים. ואתה, אלוקים, מה אתה רוצה ממני? לא מספיק לך תינוקת קטנה, גם את דותן לקחת?
"צריך להגיד לאנשים לא לחנך את הילדים שלהם להיות טובים, כי אז אתה לוקח אותם. שלא יעשו כלום ואז הם יישארו עם ההורים שלהם. אנחנו צריכים לחשוב איך אבא, גיא ואני ממשיכים בלעדיך. ושוב אותו סיפור, יבואו, יחבקו, יהיו עצובים ואז ילכו. הכל יהיה עצוב כפליים".
אחיו של דותן, גיא, ספד: "דותן, אמרנו שאנחנו חסינים ממוות בגלל נופר. היית הגרסה המשופרת שלי. אני לא יודע אם אתה יודע, מתחילת המלחמה אתה זה שהכתבת לי את לו"ז היציאות. היית האח הכי טוב שהייתי יכול לבקש. כשהסעתי אותך למלחמה לבסיס שיחקתי אותה קול, אבל התחלתי לדאוג כמו שאף פעם לא דאגתי. התייעצת איתי אם לצאת לקצונה. הייתי ממש נחוש שלא תצא, כי לא רציתי להגדיל את הסיכוי שלך למות. איך אפשר לתפוס את זה שאתה מת? איך אפשר לא לראות את היופי שלך עוד. אתה כל הזמן מרשים אותי עוד ועוד. כל הרגישות שלך, היית מושלם. כשרציתי לדבר על נופר יכולתי לדבר איתך. אני לא יודע איך אתמודד עכשיו".
"דניאל וירון נפלו באותו התפקיד, זה שורף"
סרן דניאל מימון טואף ז״ל (23), תושב מורשת, נהרג גם הוא בפיצוץ המבנה ברפיח. הוא הובא למנוחות בהר הרצל. אביו, שלמה, נשא קודם תפילה מתוך התפילות של ראש השנה, לפני שספד לו. "אני רוצה לשיר לכם שיר מהשיר על עקדת יצחק שאנחנו קוראים בראש השנה, העוקד והנעקד והמזבח". האב שר: "הבן אשר ילדה ל-90 שנה, היה לאש ולמאכלת. צר לי כי אם תבכה ותתייפח, העוקד והנעקד והמזבח, אל נא יהיה עולם בלי ירח? העוקד והנעקד והמזבח".
הלווייתו של דניאל ז"ל
(צילום: אלכס גמבורג)
בסיום התפילה אמר שלמה: "יצחק חזר ודניאל שלנו לא חזר. נשארנו חרוכים וגלמודים בלעדיך. נלחמת בעזה קרוב לשנה ומעולם לא התלוננת. תמיד אמרת שהכל בסדר. יצאת למלחמה שאין צודקת ממנה. כל פרידה כשיצאת לעזה הייתה יום אבל עבורנו. בחרנו שתשכב בירושלים עיר הקודש ולא ליד הבית משום שמותך איננו אירוע פרטי. הוא שייך לכל העם הנפלא שלנו. אהבת ישראל תפעפע ותחנוק את המחלוקת הקשה בעמנו. דניאל איש חמודות, אני אוהב אותך".
אימו של דניאל ספדה: "'דניאלוש הגיבור', ככה אתה שמור לי בטלפון שלי. לא קמת בבוקר להיות בינוני, זה היה הסטטוס שלך. היית תינוק מושלם והבאת לנו רק אור. יש לנו קשר מיוחד של הבנה, אהבה והערצה. מילד אנרגטי שהצליח בכל דבר, יפה בלורית ותואר, לוחם ללא חת ומפקד חדור מטרה. ממש פרזנטור של גבעתי. תמיד עם החיוך הכי מושלם. כל הגוף כואב מגעגוע.
"בבר המצווה שלך בירכתי אותך ממילות השיר של אביתר בנאי, 'וליבי מבקש תהיה נשמר, תהיה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות של אמת, בשדות של שמחה ויופי וליבי כורע ומשתחווה חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד'. מזה כשנה אתה ולוחמיך נמצאים בחוד החנית. בעזרת השם אנחנו נתחזק. תמיד פיקדת בראש מורם, וליבי קורע ומצדיע לך. תהיה מליץ יושר על כל המשפחה, על כל עם ישראל. אני מתגעגעת אליך בלי סוף. אני אוהבת אותך, אהוב שלי מושלם".
אחיו של דניאל ספד: "איך אפשר לתמצת אותך לדף ודיו? היית נאה, אמיץ ומוכשר. בשבוע האחרון דיברנו בינינו בהודעות, כמה אהבת את טיולי האופניים. יותר מכל אהבת את כל הסובבים אותך. היית מופת של קצין וג'נטלמן, עם סטנדרטים גבוהים. בייחוד היית לוחם אמיץ, צועד ראשון. כזה היית, דניאל שלנו. גאון, גיבור ויחד עם זאת איש חמודות. אבא ואמא היקרים, אתם יכולים להיות גאים בבן המיוחד שגידלתם. למרות שאתה האח הקטן, היית לי לכתף תומכת. התייעצתי איתך בכל דבר. אוהביו של דניאל, אלה שפה עימנו, תזכרו את דניאל כחי ואהוב וערכי. אני מבטיח להשתדל לשמור על אבא ואמא. אנא שמור עליהם מלמעלה. דניאל, אני מתבייש שמעולם לא אמרתי לך את זה במילים ישירות - אני אוהב אותך כל כך, הכי בעולם".
האחות, סרן נועה טואף, ביקשה להתנצל בפני דניאל על כך שלא אמרה לו מספיק כמה היא אוהבת אותו: "דניאל, אחי האהוב, סליחה שלא אמרתי לך מספיק כמה אני גאה בך ואוהבת אותך. אתה לוחם עז נפש שהיה מוכן להקריב הכל למען עם ישראל והחזרת החטופים. אתה מצווה אותנו גם להמשיך לחייך. זה יהיה קשה. לעולם לא נפסיק להיאבק עד שהמטרות שלנו יושגו. אני מצדיעה לך".
את ההלוויה הנחה החזן הצבאי שי אברמסון, ולצידו ביצע שירים הזמר יונתן רזאל, ששר את השיר "בן אדם, עלה למעלה עלה". מפקד גדוד שקד של חטיבת גבעתי, סגן אלוף יאיר אטיאס, ספד: "דניאל שלנו, לוחם בנשמה, לא נשלחת לגוב האריות, הלכת אליו שוב ושוב כדי להציל את אחיך ואחיותך. זו החובה שלנו, להמשיך בדרכו של דניאל, או כמו שקראתי לך: טואף. הכאב הוא עמוק. היית מבקש ואף מפציר בנו להוסיף עכשיו חיוך ושמחה. אין רגע במלחמה הזאת שלא היה חיוך על פניך. חיינו לצידו של גיבור ישראל. הובלת חיילים, היית מפקד מעורר השראה ומפקד שמח. לחמת לצד ולמען החיילים שלך. אני אומר לכם בני המשפחה, תהיו גאים בו ובפועלו. הוא היה גאה בכם. אני משתתף בצערכם. לפני חודשיים נפל יונתן גרינוולד שהיה חייל שלך, עכשיו נקברת לצידו. נוח בשלום אחי היקר".
דניאל החליף בפלוגה את חברו, סרן ירון צ'יטיז, שהיה סגן מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד שקד, ונפל בלחימה ב-26 בדצמבר אשתקד בהיתקלות בדרג' תופאח. דניאל צ׳יטיז, אחיו של ירון ז"ל, סיפר ל-ynet כי ״הרגשנו שדניאל הכיר את ירון כשנכנס לתפקיד שלו. הם היו מקבילים בשירות שלהם ובמסלול הפיקוד. ידענו שכשהוא נכנס לנעליו של ירון שהוא יוכל להמשיך את המורשת שלו. אני בטוח שהוא עשה את התפקיד בצורה מדהימה, הוביל את הכוח בשטח. הוא היה מזכיר את ירון בשיחות ומכבד את זכרו״.
צ'יטיז תיאר כי ״כשקמנו בבוקר וראינו את הפרסום על מותו של דניאל, חזרנו אחורה 38 שבועות בדיוק – ליום רביעי בשש בבוקר, כשירון נהרג. התמונות של ירון ודניאל יחד לאורך המסלול עולות בזיכרון מיד. שניהם יחד ביום ספורט יחידתי או מובילים את הכוח כמפקדים במסע הכומתה של הלוחמים שהכשירו בתור מפקדי מחלקות - לעבר קבלת הכומתה הסגולה. זה שורף ועצוב לדעת שהם נפלו באותו התפקיד במלחמה. עכשיו הקשר של המשפחה שלנו ושל המשפחה של דניאל נחתם בכאב רב. נהיה שם עבורם".
"עמית הרים את כל צה"ל כדי לעבור לקרבי"
בתקרית הקשה נפל כאמור גם סמ"ר עמית באכרי. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנתיבות. אביו, יוסי, ספד: "עמיתי, רציתי לומר לך דבר שלא אמרתי לך אף פעם, לומר לך תודה. תודה על 21 שנה שהיית איתנו. 21 שנה שהייתי מפוצץ בגאווה בגללך. תודה על זה שהיית האח הכי מושלם לאחיות שלך. הבן הכי מושלם, החבר הכי מושלם שלי. תודה, עמיתי".
אלוף-משנה דוד רון ספד לעמית: "אין בכוחן של המילים לתאר את האובדן הגדול עם נפילתך, לוחם וחבר למופת. הגעת לחטיבת גבעתי לאחר שנלחמת להיות לוחם קרבי, מתוך האמונה והחשיבות של השירות הצבאי והתרומה למדינת ישראל. עברת את מסלול ההכשרה להיות לוחם בהצלחה והוצבת בגדוד שקט. לאורך כל הדרך הפגנת מוטיבציה גבוהה, הגדלת ראש. תרמת את כל שיכולת על מנת להוביל ולהצטיין.
"בפלוגה מבצעית של גדוד שקד, נבחרת להיות הקשר של סגן מפקד הפלוגה, תפקיד אותו ביצעת במסירות ובמקצוענות. השתתפת במבצעים מורכבים תמיד באומץ, בנחישות ובדבקות במטרה, חבריך ומפקדיך ראו בך מודל לחיקוי. לאורך כל השירות פעלת מתוך דאגה לכל אחד מחבריך ופעלת במקצועיות, ערכיות ונתינה. ערכי החברות הובילו אותך בכל דבר שעשית אתמול. לחמתם במשימה מבצעית מורכבת במרחב רפיח, נפגעת ונפלת חלל. תודה שהיית חלק מאיתנו, תחסר לנו מאוד, תישאר לנצח בליבנו".
אחותו של עמית, נועה, סיפרה מוקדם יותר כי "הוא התגייס למשטרה הצבאית בתור חוקר. הוא ראה מה קורה במלחמה ולא יכול היה להישאר בתפקיד. למרות שהיו לו בעיות פרופיל, הוא עשה הכול כדי לעבור לקרבי. הוא פשוט הרים את כל צה"ל כדי לעבור. כזה הוא עמית, כשהוא רוצה משהו אף אחד לא יכול עליו". לדבריה, בתחילת השבוע שעבר עמית היה בבית. "התקשרו אליו, אמרו לו 'תגיע, נכנסים לעזה שוב'". נועה סיפרה כי עמית נפצע לפני שלושה שבועות מירי נ"ט ששיגרו מחבלים לעבר הצוות שלו. "הוא נפצע קל, פונה לסורוקה ושם הוציאו לו את הרסיסים. הוא חזר מיד, הוא אמר 'אין מצב שהצוות שלי נשאר שם ואני פה'. הוא היה ברבאק של המלחמה.
"הוא צלצל לאמא שלי ביום שישי האחרון אחרי שנתנו להם את הטלפונים. הוא אמר שהכול בסדר, שהם במנוחה. הוא לא ממש פחד על עצמו, אבל אמר לי שהאירוע עם הנ"ט היה קצת מפחיד, שהרבה חטפו רסיסים, אבל לא הייתה אופציה בכלל שהוא לא חוזר. בפעם האחרונה שדיברנו הוא אמר לי שהוא חוזר בעוד שבועיים. עמית דיבר לפעמים על החשש לחייו, אבל הכול היה בהומור. מאז שדפקו לנו בדלת אתמול בערב אנחנו לא אותו דבר. נשארנו רק בנות, עמית היה הגבר הבכור במשפחה. הוא היה הגאווה שלנו. הוא השיג כל מה שרצה, אבל מעולם לא פגע באף אחד. הכול בצניעות. אם זה לא כי טוב אז הוא לא עושה. הלוחם הכי טוב, האח הכי טוב, התלמיד הכי טוב".
