במהלך השנים 1999-1998 הייתה שירי רום סטודנטית בשנותיה האחרונות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכמו רוב תושבי ישראל באותם ימים עקבה באדיקות ובחשש אחר הפרסומים על אודות אנס סדרתי שפעל בגוש דן. העובדה שהיא הייתה צעירה שגרה בדירת קרקע במרכז תל אביב מן הסתם הוסיפה לעניין שלה בפרשה, אבל כאמור לא היה בכך חריג: שרשרת מעשיו המחרידים של מי שכעבור זמן מה ייתפס וייחשף כבני סלע העסיקה את המדינה כולה - נשים, גברים, פוליטיקאים, מערכות אכיפת החוק וכמובן כלי התקשורת.
אלא שהמעורבות שלה בפרשה, התברר, רק החלה. סלע נעצר ב-13 בדצמבר 1999, ושלושה חודשים לאחר מכן החלה רום התמחות בפרקליטות מחוז תל אביב. רצה הגורל והתיק העיקרי שבו עסקה עם הצטרפותה היה ליווי החקירה של סלע, מה שחייב אותה, כאחת הזוטרות בצוות, לצלול להררי ראיות בתיק עבירות מין חריג בחומרתו ובהיקפו, ולהכיר לפרטים את עדויותיהן של עשרות מתלוננות. לימים היא הסבירה עד כמה הדבר טלטל אותה.
בתחילה יוחסו לסלע 20 אישומים בגין עבירות מין, אונס ומעשי סדום בנסיבות חמורות, תוך שימוש בכוח, אבל בהסדר הטיעון מול ההגנה הוסרו שבעה שעליהם הוסכם כי הראיות בהם חלשות, ובסוף שנת 2000 הוא נידון לעונש חסר תקדים של 35 שנות מאסר - העונש החמור ביותר שנגזר אי-פעם על אנס בישראל. עם זאת, רבים – במערכת המשפט ומחוצה לה – סברו שמדובר היה בעונש לא מספק נוכח אכזריות המעשים כלפי מספר כה רב של קורבנות. רום הייתה אחת מאלו שחשבו כך.
כמעט שני עשורים לאחר מכן, כשהיא כבר פרקליטה במחלקת הסייבר, פרסמה עו"ד רום מעין מאמר באתר משרד המשפטים, ובו היא תיארה את השתלשלות הפרשה מנקודת מבטה. בין השאר היא סיפרה שם על פגישה שהתקיימה אחרי מתן גזר הדין במשרדה של פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל. רום התלוותה לפרקליטה בתיק מירי ארד ולפרקליטת המחוז מרים רוזנטל כדי לבקש שהמדינה תערער על קולת העונש שנגזר על סלע. אף שהייתה רק מתמחה, ארבל פנתה אליה וביקשה שתציג את עמדת פרקליטות המחוז.
"שחררתי מתוכי את כל הזוועות שעטפו אותי במשך חודשים רבים", כותבת רום על הפגישה עם ארבל. "תיארתי באוזניה את המעשים והאימה שבהם, את הרוע והאכזריות ואת הנזק הנפשי שנגרם לנפגעות העבירות, ושאלתי את הנוכחים איך ייתכן שמי שפגע כל כך קשה במספר רב כל כך של קורבנות, ישתחרר בעוד 35 שנים ויוכל אולי לפגוע שוב".
אבל עמדת פרקליטות המחוז לא התקבלה וערעור מטעם המדינה לא הוגש. עונשו של סלע נותר 35 שנות מאסר, ומאז הוארך בשל עבירות שונות – מהטרדות מיניות ועד בריחה – שביצע במהלך התקופה. בשבוע שעבר פורסם שבמאי הקרוב ייערך דיון בבקשתו לשחרור מוקדם אחרי שריצה שני שלישים מעונשו, אבל הסיכויים לכך אפסיים - בעיקר בשל התנהגותו כאסיר.
האנס שהתוודה בחוף מציצים
סלע לא היה הראשון בישראל שפגע מינית במספר רב של קורבנות, אבל ללא ספק היה מהבולטים והאכזריים. במשך כשנתיים הוא הטיל אימה על הציבור בישראל, ובפרט על נשים צעירות במרכז הארץ. הוא נהג לפרוץ חמוש בסכין לדירות שבהן התגוררו בגפן ולתקוף אותן, לרוב בשנתן. עבירות המין שביצע לוו באלימות קשה, תוך הותרת סימנים על גופן של הקורבנות, ולעיתים עד כדי התעללות שנמשכה שעות ארוכות.
במאמר "בני סלע האנס הסדרתי", שפרסמה עו"ד רום ב-2019 באתר משרד המשפטים במסגרת מיזם שורשים במשפט, היא כתבה: "חלק מקורבנותיו היו קטינות, את חלקן צילם בשעת מעשה ואיים עליהן בפרסום התצלומים אם תחשופנה את התקיפה. אחת מקורבנותיו הייתה ילדה, שאותה אנס באכזריות בעת שקמה משנתהּ. בקורבן אחר בחר סלע לפגוע בשתי הזדמנויות שונות. נפגעת נוספת אולצה על ידו להתקלח לאחר המעשים שביצע בה כדי לטשטש את הראיות. תקצר היריעה מלפרט את שאר המעשים הקשים שנגלו לעיניי מתוך הראיות".
חודשים ארוכים ניסתה המשטרה לתפוס את האנס הסדרתי, והקצתה לשם כך כוחות אדירים שנפרשו במארבים באזורים שבהם נהג לפעול. מאות חשודים עוכבו לחקירה לאחר שהתקבלו דיווחים על דמיון ביניהם לבין קלסתרון שהופץ בתקשורת, והם שוחררו לאחר שהתברר שהם חפים מפשע.
יורם ירקוני, כתב המשפט לשעבר של "ידיעות אחרונות", סיקר את פרשות בני סלע השונות בסוף שנות ה-90 ובמהלך השנים אחרי שנתפס. "זה היה סיפור מעורר אימה וכל החברה הישראלית חיה בפחד נוראי", הוא אומר. "אפשר לתאר את זה כטראומה חברתית. המשטרה הייתה בפאניקה כי היא לא הצליחה לתפוס אנס סדרתי ובשלב מסוים אפילו הואשם תושב נתניה שזוכה בהמשך".
החקירה החלה במרחב ירקון של המשטרה, אלא שמהר מאוד היא עברה לימ"ר תל אביב, והוקם צוות בראשות מי שהיה אז ראש מחלקת החקירות, רב-פקד דאז יגאל בן שלום, כיום ראש אגף החקירות. "התחלנו לחקור עשרות אירועים ותלונות של עבירות אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים, והיו ממצאי DNA זהים של התוקף בשלוש זירות", הוא סיפר השבוע. "עשינו ניתוח מקיף של שיטות פעולה, ושל האזורים, הימים והשעות שבהם הוא פועל. גילינו שהוא חזר פעמיים לאזור הדר יוסף בתל אביב והבנו שהוא מחובר למקום, אז מיקדנו את הפעילות שם, בין השאר עם בלשים סמויים".
ערב אחד התקבלו תוך דקות שני דיווחים על מעשים מגונים בהדר יוסף, והחשוד ענה לתיאור. הבלשים שהיו בשטח זיהו גבר בורח לחניון פרטי ושם תפסו אותו. "הוא נעצר על מעשים מגונים", מסביר ניצב בן שלום. "ביקשתי ממנו דגימת DNA וטביעות אצבעות והוא הסכים לתת דגימה. לאחר כמה דקות הוא ביקש אותה חזרה, אבל היה מאוחר מדי כי היא כבר הייתה בדרך לירושלים. הוא הודה במעשה המגונה ואנחנו חיכינו להתאמות ה-DNA. כשהגיעו התוצאות והבנו שזה הוא הייתה שמחה במסדרונות, אבל מאותה שנייה הוא שתק שלושה שבועות".
ניצב יגאל בן שלוםצילום: אוהד צויגנברגהחקירה לא התנהלה באופן קל או חלק. המשטרה הייתה זקוקה לעוד ראיות, קל וחומר כשאחת הקורבנות ביקשה לחזור בה מהתלונה. "צריך להבין שהן עברו חוויה מטלטלת", מסביר בן שלום. "ביקשתי ממנה לשתף פעולה לטובת שאר הקורבנות, והיא, אישה באמת גדולה מהחיים, חזקה נפשית, הסכימה. היא נכנסה לסלע ושאלה אותו 'למה עשית לי את זה?'. הוא שבר שתיקה וענה: 'לא התכוונתי דווקא אלייך, הדלת הייתה פתוחה'. זו למעשה הייתה ההודאה הראשונה".
בהמשך ביצע בן שלום תרגיל חקירה: "עלינו על זה שהוא אוהב את חוף מציצים, אז לקחתי אותו לשם. רציתי שנישאר באוטו אבל הוא רצה לצאת. השתכנעתי, וישבנו על ספסל. הוא דיבר חלש ובגלל רעש גלים אמרתי לו 'תגביר את הקול'. הוא אמר: 'מכשיר ההקלטה שלך לא שומע'. אז הוצאתי את מכשיר ההקלטה, אחד מהשלושה שהיו עליי, ונתתי לו שיאחז אותו ביד וילחץ פליי. הוא התחיל לדבר. שאלתי אותו לפי סדר האירועים שזכרתי והוא הודה במספר רב של מעשי אונס ועבירות מין. אחר כך אמרתי לו מה אני חושב עליו והוא הפסיק לדבר עד למשפט".
איש נמוך קומה ממרר בבכי
על פי עו"ד רום, התשתית הראייתית בתיק התבססה על הודאתו, על שרידי DNA שנמצאו בחלק מהזירות ועל ראיות נסיבתיות אחרות. חלק מן האישומים הוגשו בהתבסס על הדוקטרינה בדבר "שיטת ביצוע", המאפשרת לייחס מעשי אונס על סמך מאפיינים ייחודיים העולים כדי "טביעת אצבע" שרק אותו אדם יכול היה לבצע.
על המפגש עם סלע כתבה רום: "בשונה מהאנס האכזר והאימתני שהצטייר בפניי בתקשורת, ועוד יותר מכך בחומר החקירה, מי שלמד אומנויות לחימה והכה ללא רחם בקורבנותיו מכות קשות, בבית המשפט מצאתי אדם נמוך קומה, שנהג לשבת בדיונים כשראשו מורכן ולמרר בבכי, כשהוא מתלונן על תנאי המעצר הקשים מנשוא ומתקשה לשתף פעולה עם סנגוריו".
עו"ד שירי רוםצילום: מוטי קמחיבשלב מסוים ביקש סנגורו של סלע להגיע להסכמה על כתב אישום מתוקן שבו הוא יודה. "הוצע לנו הסדר טיעון, תיקונים בכתב האישום, ללא הסדר לעונש", כתבה רום. "המשמעות הייתה שנפגעות עבירה רבות, בהן כמה קטינות, לא תיאלצנה להעיד בבית המשפט. בתמורה היה עלינו לוותר על אישומים שהראיות בבסיסם היו חלשות יחסית, והייתה אפשרות שהנאשם לא יורשע בגינם. לא היה לנו ספק כי מניעת עדויותיהן, כמו גם החיסכון בעדותם של עדים רבים אחרים, עדיפים על ניהול הליך ממושך".
בסופו של דבר כלל כתב האישום המתוקן עשרה אישומים בגין עבירות מין חמורות שבצד כל אחת מהן עונש מירבי של 20 שנה, ושלושה אישומים נוספים בגין מעשים מגונים. סלע הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בו, ללא הסכמה בין הצדדים לעונש.
בלתי סביר לערער
גזר הדין של סלע, אז בן 29, ניתן ב-31 בדצמבר 2000. השופט נתן עמית כתב בו: "עבירותיו נמצאות בקצה החמור ביותר. הוא ביצע את העבירות כחיה העטה על קורבנה. קורבנותיו היו חסרות ישע וברוב רובם של המקרים נכנעו לו. מעשיו הותירו בנפשן צלקת שלא תימחה עד סוף ימיהן. מעשיו מעוררים סלידה ושאט נפש והעונש צריך לבטא את סלידת הציבור ואת האינטרס הציבורי המחייב שמעשיו לא יישכחו ושהעונש לא יהווה עלבון לקורבנותיו".
בעקבות גזר הדין התנהל הדיון בפרקליטות המדינה בשאלה אם על המדינה לערער על קולת העונש, שבו הציגה המתמחה רום בפני עדנה ארבל את עמדתה שלפיה אכזריות המעשים והיקפם מצדיקים מאסר ארוך הרבה יותר. זה כאמור לא עזר לה.
"משסיימתי חייכה אלי הגב' ארבל, ואמרה שאני מזכירה לה אותה, כשהייתה פרקליטה או מתמחה צעירה, נלהבת וחדורת מוטיבציה", כתבה עו"ד רום. "הדברים לא נאמרו חלילה בזלזול, ונדמה כי חשה שמא הזדהיתי עם הקורבנות יתר על המידה, ולא שקללתי את מכלול השיקולים הנדרשים. לאחר מכן הובאו עמדות שונות, שברובן התנגדו להגשת ערעור, כאשר הטענה המרכזית הייתה כי מדובר בעונש כבד, תקדימי מבחינת משכו, ועל כן יהיה זה בלתי סביר לערער עליו. לבסוף הוחלט שלא לערער על גזר הדין".
סלע הגיש ערעור (שנדחה) על עונשו בטענה שהוא אינו אנושי. קודם לדיון בו שלח מכתב התנצלות לאחת המתלוננות, ולימים הוגש נגדו כתב אישום בעניין זה שייחס לו הטרדת עד, והוא הורשע בעבירה זו.
רום סיכמה: "התיק של בני סלע היה בוודאי הקשה ביותר שבו טיפלתי עד היום, והוא נותר חקוק בי. זיכרון אותה ילדה קטנה שהתעוררה לפלצות לא עזב אותי מאז, ותמיד קיוויתי שהצליחה למרות הכול לשקם את עצמה. ביני לבין עצמי, גם היום, אחרי כ-18 שנים במערכת ומאות תיקים שבהם טיפלתי, בראייה בוגרת ומאוזנת יותר, אני תוהה אם לא נכון היה לגזור על סלע עונש כבד יותר".
"עברתי לינץ'". סיפור הבריחה
סלע נכלא אבל המשיך להעסיק את הפרקליטות, את שב"ס ואת הציבור בישראל. בבוקר 24 בנובמבר 2006, אחרי שנלקח מכלא ניצן לדיון בבית משפט בתל אביב, הוא הובל אזוק לתאי המעצר במבנה. במדרגות המובילות אליהם הוא פנה לשוטר הליווי ואמר לו ששכח במשאית קלסר מסמכים. השוטר הורה לו להישאר במקומו, ופנה להביא את הקלסר. סלע ניצל את חוסר תשומת הלב של שאר שוטרי הליווי, רץ לעבר חדר המעצרים בבית המשפט, קפץ מעבר לחומה ונמלט מהמקום. בדרכו לחופש הוא פשט את מדי האסיר בגינה סמוכה.
"הבריחה לא רק נתפסה כמחדל נוראי של המשטרה, היא גם עוררה פחד גדול", אומר יורם ירקוני. "היו מאמצי חיפוש גדולים ואנחנו העיתונאים היינו מסתובבים עם השוטרים ברחובות כדי לנסות לאתר אותו. צריך לזכור שבני סלע הפך דמות שנואה ומעוררת חלחלה. זה אירוע שאין שני לו בהיסטוריית הפשע הישראלית בעבירות מין".
במשך 15 יום סערה מדינת ישראל סביב הבריחה של אחד האסירים המסוכנים בארץ. המשטרה השקיעה משאבים אדירים בחיפושים אחריו, כולל מסוקים והפעלת מתנדבים אזרחיים, ועלות המבצע כולו הגיעה לכ-36 מיליון שקל. הוא נתפס רק ב-8 בדצמבר ליד מחסום משטרתי בכביש 4 סמוך למושב רגבה. סלע הגיע עם רכב גנוב, הבחין בשוטרים, ירד לשוליים וניסה להסתתר. השוטרים זיהו אותו ואחרי מאבק הצליחו להשתלט עליו.
סלע הורשע בבריחה ובהתנגדות למעצר ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר נוספות. בהליך הוא ייצג את עצמו, כפי שעשה בהמשך בעתירות רבות שהגיש, ובמהלכו טען: "עברתי אירועים מאוד קשים בשב"ס, פגעו בי פיזית ונפשית, עברתי לינץ'. מבחינה מעשית אין לי לאן לברוח. אני אדם כל כך מתוקשר שאני לא יכול לברוח. השער כולו באותו בוקר היה פתוח כמעט לגמרי בבית המשפט בתל אביב. חוץ מלעשות ככה עם הרגל ולדחוף החוצה כאילו 'תלך כבר' הם עשו הכל".
כעת מבקש הוא שחרור מוקדם, אבל כאמור סיכוייו קלושים. מעבר לחומרת המעשים שבגינם נכלא מלכתחילה, על מנת לזכות בקיצור נבחנת התנהגותו של האסיר, וסלע לא רק ברח אלא גם הורשע בעבירות מין שביצע בכלא: פעם אחת נגזרה עליו חצי שנת מאסר במצטבר לעונשו, לאחר שהורשע במעשה מגונה בפומבי בפני רופאת שיניים שטיפלה בו. בפעם השנייה, נגזרו עליו שנתיים מאסר במצטבר בגין הרשעתו במעשה מגונה בפני סוהרת שהייתה סמוך לתאו.
