מרגריטה בת ה-12 ואמה נמלטו באישון לילה מאימת הפצצות הצבא הרוסי על צ'רניהיב, ויצאו למסע מטלטל, כשבידיהן רק מזוודה קטנה שהאם הצליחה לארוז. הן הותירו באוקראינה בית, חיים, זיכרונות, ואת הגיטרה של מרגריטה, שלמדה לנגן מגיל צעיר. בתום כמה שבועות הן הגיעו לביתן החדש בנוף הגליל, וכשבבית הספר החדש של מרגריטה גילו עד כמה גדול החלל שהותירה בה הגיטרה האבודה, המנהלת רכשה עבורה אחת חדשה.
אמה של מרגריטה, אלכסנדרה ירופייבה (38), סיפרה כי "מרגריטה למדה לנגן דרך האינטרנט, והשקיעה בנגינה המון זמן. הגיטרה הייתה החברה הכי קרובה שלה". עוד אמרה כי "הכנסתי את כל החיים למזוודה וברחנו, אבל לא לא יכולנו לקחת איתנו את הגיטרה האהובה. זה כאב למרגריטה, היא הייתה עצוב מאוד".
עיר מגוריהן צ'רניהיב, הסמוכה לבירה קייב, הופצצה מדי יום לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה. כשהבינה שהמצב בעירן ובמדינה בכלל לא הולך להשתפר, אלכסנדרה החליטה להימלט מאזור הלחימה יחד עם מרגריטה. הן הצליחו לצאת מהעיר, שגשר הכניסה אליה הושמד בהפגזה, ובדרך לא דרך הצליחו להגיע לרומניה. לאחר שבועיים הן עלו לישראל.
מנהלת בית הספר עצמון בנוף הגליל, שירה ירדני, סיפרה כי הכירה את מרגריטה כילדה חברותית ונעימה. "הכיתה יצאה יום אחד להקליט שיר שכתבו לסוף השנה, ובזמן ההקלטה מרגריטה עזבה לרגע את הכיתה וניגשה במהירות לגיטרה שהייתה שם, והחלה לפרוט עליה ולנגן", תיארה. "המורה, אריה רוז-וגשל, שוחח איתה ואז התברר לו הסיפור. מרגריטה אמרה לו שהחלום שלה הוא להיות גיטריסטית מקצועית".
ירדני המשיכה וסיפרה שבהתחלה רוז-וגשל דאג לסדר למרגריטה גיטרה בהשאלה, אבל העידה שכשנודע לה עד כמה הגיטרה חשובה לה, ועד כמה מרגריטה עצובה בלעדיה, היא החליטה לרכוש עבורה אחת. "נתתי לה את הגיטרה בסוף השנה, והיא פשוט זרחה מאושר, התלהבה והתרגשה", סיפרה. מרגריטה עצמה העידה כי "המנהלת הגשימה לי חלום, ואני ממש מאושרת. היה לי קשה מאוד בלי הגיטרה. באוקראינה הייתי מנגנת כשעתיים ביום, וזה היה מאוד חסר לי".
ראש העיר נוף הגליל, רונן פלוט, הוסיף "מאחורי הגיטרה החדשה של מרגריטה מתנגנת יצירה מעוררת השראה על קליטתם של 160 ילדים עולים במערכת החינוך שלנו. אני גאה בצוותים החינוכיים, בעובדי אגף הקליטה ובשאר עובדי העירייה שעוטפים את העולים בחום ובאהבה, ומעניקים להם תחושה של ביטחון, משפחה ובית".