שתי דאחקות רצו בשבועיים האחרונים במסדרונות משרד המשפטים. האחת מספרת שהמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, אדם דתי שאומר מדי בוקר "ברוך שלא עשני אישה", לא שלם עם הפסוק הזה. השנייה היא שחבריו של נזרי הציעו לו לשקול לבצע ניתוח לשינוי מין.
הרקע לבדיחות האלה הוא ההערכה הגוברת שהיועצת המשפטית לממשלה הבאה תהיה עו"ד גלי בהרב-מיארה - אישה ראשונה בתפקיד מאז קום המדינה. נזרי ובהרב-מיארה, מועמדיו של שר המשפטים גדעון סער, מוזכרים כבעלי הסיכויים הטובים ביותר. נזרי נחשב למועמד הבשל ביותר בזכות ניסיונו הרב ברוב הנושאים שבהם עוסק היועץ המשפטי, וכיוון שגדל והתפתח בלשכה זו מיומו הראשון כמתמחה. מיארה מועמדת אף היא בזכות כישוריה, כישרונה וניסיונה, שאינם שנויים במחלוקת – אך גם בשל היותה אישה. סער, פמיניסט מושבע, מעוניין לנצל את רום מעמדו בהליך הבחירה כדי למנות לראשונה אישה לתפקיד.
מעבר להיותה אישה הוא רואה בה "אינסיידרית-אאוטסיידרית". מיארה גדלה בפרקליטות, אך לא במשרד המרכזי. היא צמחה במעלה התפקידים בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), שבה החלה את דרכה כעוזרתה של הפרקליטה המיתולוגית המנוחה נעמי שטרן. בראשית שנות ה-90 עשה שם גדעון סער הצעיר את התמחותו, ומאז למד להעריך את מיארה מאוד. ב-2016, בתום שמונה שנות כהונה כפרקליטת המחוז, עברה לשוק הפרטי כעורכת-דין-יועצת במשרד דוד תדמור ושות'.
הפרקליטות האזרחית נחשבת עוצמתית וחשובה, אבל היא מעניינת בעיקר את המגזר העסקי, המסחרי והביטחוני. העניין הציבורי בה זניח לעומת זו הפלילית. לכן, שמה של מיארה מוכר בעיקר במשרדי עורכי הדין הגדולים בתל אביב ובקרב פונקציונרים חשובים במשרדי הממשלה הכלכליים והביטחוניים.
בדרך אל היעד צריך סער לצלוח שתי משוכות. האחת – ועדת איתור שאמורה, על פי בקשתו, להמליץ בפניו על שלושה מועמדים. סער יבחר שם אחד מתוכם, ואותו יביא לאישור הממשלה. ועדת האיתור והממשלה אינן חותמת גומי. הוועדה תתקשה להתעלם מכישוריו הרחבים ומבשלותו של נזרי לתפקיד. לזכותו של נזרי גם עומדת מערכת קשרים ענפה עם שרי הממשלה שאותם הוא מכיר היטב מאינספור דיונים והתייעצויות בשלל נושאים, והיותו "הפרויקטור המשפטי" של הקורונה הלכה למעשה.
נזרי נחשב גם כמי שיכול להיות יועץ נוח לממשלה. השקפת עולמו לגבי תפקידו הייעוצי של היועמ"ש דומה לזו של מני מזוז ואביחי מנדלבליט שעימם עבד - לשתף פעולה עם הממשלה ככל האפשר ולסייע לה להגשים את מדיניותה – כל עוד המעשה הוא בגדר החוק.
בתיקים של אישי ציבור דווקא הפגין נזרי עמדות עצמאיות. בתיק אביגדור ליברמן הוא סבר, בניגוד לעמדת היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין, שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין. לעומת זאת, בפרשת מינויו של זאב בן-אריה לשגריר הוא התנגד להחלטת וינשטיין להגיש כתב אישום נגד ליברמן – והוא אכן זוכה. בתיקי נתניהו סבר נזרי, בניגוד למנדלבליט, שאין להגיש כתב אישום בתיק 2000 (שיחות מוזס-נתניהו). בתיק 4000 (פרשת וואלה-בזק), סבר נזרי שאין להעמיד את נתניהו לדין בעבירת שוחד אלא רק במרמה והפרת אמונים. בתיק 1000 הוא הסכים עם מנדלבליט שאין עבירה של שוחד.
מחפשים שלדים בארון
ועדת האיתור הוקמה כאחד מלקחי פרשת בראון-חברון ונועדה למנוע מחטפים או מינויי יועץ באישון ליל. נדרש רוב של ארבעה מתוך חמשת חבריה כדי להמליץ בפני שר המשפטים על מועמד. בראש הוועדה עומד נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, וחבריה הם שר המשפטים לשעבר דן מרידור (נציג הממשלה) ח"כ צבי האוזר מתקווה חדשה (נציג הכנסת), פרקליטת הצמרת עו"ד תמי אולמן (נציגת לשכת עורכי הדין) ופרופ' רון שפירא (נציג הפקולטות למשפטים).
"ועדת האיתור צברה כוח מוגזם", טוען מקור משפטי בכיר. "תפקידה לסנן את המועמדים, להגביר את השקיפות באשר לזהותם, לאתר 'שלדים בארון', אם יש כאלה למי מהמועדים. היא לא אמורה לבחור יועץ. מטבע הדברים, מי שממנה את היועץ הוא שר המשפטים, בהסכמת רוב חברי הממשלה. שר המשפטים הוא זה שעובד ישירות עם היועץ. הרי לא יעלה על הדעת למנות רמטכ"ל בניגוד לעמדת שר הביטחון, או ראש מוסד בניגוד לעמדת ראש הממשלה. לכן, למומלצי השר יש עדיפות".
המקור מספר שערב חשיפת שלושת מועמדיו לתפקיד (המועמד השלישי הוא רועי שיינדורף, המשנה ליועמ"ש למשפט בינלאומי) נועד השר סער עם ראש הממשלה בנט, עידכן אותו ברשימה וקיבל את ברכתו. "סער הציג את המועמדים שלו ואת יתרונותיה של בהרב-מיארה גם בראי צורכי מדיניות הממשלה. עובדה שאפילו לשכת עורכי הדין לא הציבה מועמד משלה. ראש הלשכה אבי חימי, המעורב עד צוואר בבחירת שופטים לעליון, השאיר את הנושא הזה לשיקולו של סער". עו"ד חימי מאשר: "אנחנו רוצים שהיועץ יהיה מקצועי, הוגן ובעל חמלה. רשימת מועדפי השר מרשימה – שלושתם מועמדים ראויים. תיתכן בחירת אישה לתפקיד, וזו בשורה".
עם היבחרו לשר המשפטים דאג סער להכניס להסכם הקואליציוני סעיף הקובע כי נציג מפלגתו יהיה חבר בוועדת האיתור. כיוון שכולם יודעים מדוע כלה מגיעה לחופתה, ההערכה היא שח"כ האוזר מתואם עם סער. מדבריו של יו"ר לשכת עורכי הדין אפשר להסיק שגם נציגת הלשכה, עו"ד אולמן, תתמוך במועמדי השר. סביר גם להניח שכאישה הבכירה בלשכה, היא תשמח לראות אישה מכהנת בתפקיד היועמ"ש.
אין זה סוד שדן מרידור לא היה הבחירה הראשונה של סער לנציג הממשלה בוועדה. הוא העדיף את מאיר שטרית, החולק עימו אג'נדה דומה לגבי פיצול תפקיד היועמ"ש, אך הדבר לא הסתייע. ההערכה היא שמרידור, שועל פוליטי עתיר ניסיון, מבין שלא ניתן לכפות על שר משפטים מינוי שאינו רוצה בו.
היועמ"ש החדש אמור להיכנס לתפקידו ב-1 בפברואר. אם לא תיקבע זהותו עד אז, ימונה בינתיים ממלא מקום. בשבוע הבא תחל הוועדה לראיין את המועמדים. נוסף על שלושת מועמדי השר הגישו את מועמדותם גם היועץ המשפטי לשעבר של הכנסת, עו"ד איל ינון, רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה, פרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אביעד בקשי מפורום "קהלת", היועץ המשפטי למערכת הביטחון, עו"ד איתי אופיר, ושופטת המחוזי מיכל אגמון-גונן. בראיון שנתן השבוע לאולפן ynet הודה סער כי מיארה היא הפייבוריטית שלו: "לא הסתרתי את דעתי שמבין השלושה, יש מועמדת העדיפה בעיניי". כשהציג את בחירתו בפני בנט הדגיש שהיא ניחנה בכל התכונות הנדרשות מיועץ טוב – חוט שדרה, יושרה, ניקיון כפיים ויכולות ניהול מוכחות. לא זו בלבד שניהלה את הפרקליטות הגדולה במדינה, אלא שגם עסקה לפני כעשור בפיצול פרקליטות מחוז ת"א-מרכז ובהקמת פרקליטות מחוז המרכז.
מיד לאחר בחירת היועץ – או היועצת – מתכוון סער לקדם שני מהלכים מרכזיים שעליהם הכריז עם היבחרו. הראשון הוא פיצול מוסד היועמ"ש. כל המועמדים יודעים על תוכניתו של סער, ולכן לא יוכלו להתנגד לה. סער בוחן את היתרונות והחסרונות של המודלים השונים. ההערכה היא שהעמדה לדין של ראש ממשלה, שרים ואישי ציבור בעלי פרופיל גבוה תועבר מהיועץ המשפטי לסוג של "תובע מיוחד" או "חבר מושבעים גדול", עם התאמה לשיטת המשפט הישראלי.
הנושא השני חשוב לו לא פחות. סער מודע לכשלים הניהוליים הקשים של מערכת המשפט. הסחבת האינסופית בקבלת החלטות על ידי התביעה ועל ידי בתי המשפט נוגעת לאזרח יותר מאשר הפיצול או אפילו זהות היועץ הנבחר. סער מתכוון לרתום את יכולות הניהול המוכחות של מיארה כדי לשפר את התנהלות הפרקליטות מול האזרח ומול בתי המשפט. "כל חייה המקצועיים היא הופיעה בבתי המשפט", אומרת פרקליטה בכירה שעבדה עימה. "היא יודעת מהן ראיות, עדים, ניהול תיק, עומס. זה יסייע לה ולו כשתותנע רפורמה בהתנהלות הפרקליטות – הלקוח המרכזי של בתי המשפט – ש'תורמת' לא מעט להתמשכות הדיונים ולסחבת הנוראית במתן פסקי דין".
לצד אלה, מיארה ניחנה בעיני השר ביכולות משפטיות ברמה הגבוהה ביותר, אין לה זיקה פוליטית והיא מכירה את המערכת מכל היבטיה כמי שצמחה בה, ולאחר מכן צפתה בה מנגד כעורכת דין פרטית. "היא מכירה כל חוזה ביטחוני ממשלתי גדול, מודעת לכל רזי מערכת המשפט ואיך ראשיה המקצועיים, כמו גם הפוליטיקאים, מתנהלים. יש לה ראיית רנטגן על כל המערכת", אומר חבר שופט.
יתרון נוסף שלה, בעיני סער, הוא אי-תלותה המוחלטת. מיארה נמצאת בתחילת שנות ה-60 לחייה, כך שזה כנראה תפקידה הממלכתי האחרון. "עינה לא תהיה צופייה אל מסלול ההמראה לבית המשפט העליון כמו קודמיה - ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, מני מזוז וכנראה גם מנדלבליט. היא לא מתכוונת להשתמש בתפקיד כ'אודישן' לעליון. היא באה כדי לעשות את הכי טוב שהיא יכולה כדי לתת ולשרת"', אומר גורם בפרקליטות.
הביקורת העיקרית על מועמדתה נובעת מהיעדר ניסיון מובהק במשפט הפלילי. אם סער יישאל על כך בידי הוועדה, הוא ישיב שבראש הפרקליטות ניצב פרקליט המדינה עמית איסמן, שהתחום הפלילי הוא החוזקה שלו. בפרקליטות האזרחית מזכירים שבשנים האחרונות יש לתיקים אזרחיים רבים היבטים פליליים, ומיארה בקיאה גם בתחום הזה. "פרופ' אהרן ברק הגדול הגיע לתפקיד היועץ כשניסיונו התמצה במשפט האזרחי", מזכירים שם. "ערב מינויו ליועץ היה מני מזוז מומחה למשפט מינהלי ולבג"צים. כולם למדו את הנושא הפלילי על בוריו במהרה".
תיקים ביטחוניים חסויים
בסופו של דבר, שני המועמדים המובילים ניחנו בכישורים ובניסיון הדרושים לתפקיד. "רז הוכיח את עצמו מעל ומעבר בכל תפקידיו", אומר גורם משפטי רם דרג שמלווה אותו כבר שנים. "הוא מכיר את עבודת היועץ על כל צדדיה והיבטיה, את כל הדמויות הממשלתיות ואת הפוליטיקאים. רז היה איש סודם הקרוב של אליקים רובינשטיין, מני מזוז, יהודה וינשטיין ומנדלבליט. הוא היה שותף להתייעצויות הכי מרכזיות וסודיות של היועצים וגם בממשקים שלהם עם הקבינט. אם ייבחר, הוא פשוט יחליק לתפקיד בלי חפיפה". נזרי אהוד מאוד על מי שעובד עימו, ושרי הממשלה נוהגים להתייעץ עימו. אך למרות אופיו הנוח, הוא אינו לא מהסס לעמוד על עקרונות שלטון החוק וזכויות האדם. כמשנה ליועמ"ש הוא בלם לא אחת הצעות של שרים להגביל באופן לא-מידתי את חירויות הפרט באצטלה של מאבק בקורונה.
גם מיארה זוכה לסופרלטיבים דומים. "גלי היא אדם מדהים, משפטנית מוכשרת, בעלת שכל ישר, יכולת תכלול והבנת עומק ורוחב בנושאים המחייבים פתרון מערכתי", אומרת המשנה לשעבר לפרקליט המדינה לענינים אזרחיים, עו"ד אורית סון, "מיארה עסקה בכל מה שחשוב לחיים שלנו, החל מכהונתה כפרקליטה זוטרה: דיני עבודה, מסים, מקרקעין, חוזים תכנון ובנייה, נזיקין ועוד. כל החוזים של משרד הביטחון, המשרד הממשלתי הגדול ביותר, עברו דרכה; כל הנושאים האזרחיים הקשורים בפעילות צה"ל בשטחים וכל התקשרות מרכזית של המדינה".
כך, למשל, חיברה מיארה חוות דעת שהוגשה לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג בעקבות תביעת נזיקין אזרחית נגד הרמטכ"ל דאז בני גנץ ומפקד חיל האוויר, אמיר אשל. אחת מגולות הכותרת של עבודתה בתחום הייתה הובלת החקיקה שתצמצם למינימום את כמות התביעות שהגישו פלסטינים לערכאות בישראל. היא גם ייצגה את המדינה בתיקים ביטחוניים חסויים ביותר.
"אין ספק שמיארה בשלה לתפקיד", משוכנעת סון. "יש לה רגישויות ציבוריות מאוד גבוהות, וגם עמוד שדרה מקצועי יציב וחזק. היא תופסת את עבודת הייעוץ כסיוע לממשלה ולכל משרדיה לקיים את מדיניות הדרג הנבחר, אך תורה להם לעצור כאשר יגררו למחוזות הבלתי-חוקיים. היא מעורה בפוליטיקה של קבלת החלטות ותעמוד בראש מורם מול הפוליטיקאים והפקידים. היא לא אדם שינהל קרב על כל דבר, אלא על מה שחשוב ולא חוקי".
פרקליטים שעבדו עם מיארה מתארים אותה כאישה כריזמטית ומאוד אלגנטית. אך מעבר למעטה האלגנטיות, היא יודעת לקרוא אנשים, להעביר מסרים ולאתר זיופים. "וגם כמו רוב הנשים", מסכמת פרקליטה ותיקה, "היא מסוגלת לעשות 15 דברים במקביל. אין ספק שהיא תשכיל ליצור אמון עם הממשלה והאמון הזה יעניק לה כוח גם כשתאמר לא".
