יותר משלוש שנים עברו מחתימת הסכמי אברהם, במסגרתם נורמלו היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות לבחריין ולמרוקו. למרות המלחמה בעזה, ההסכמים האלה נותרו - וכך גם הסכמי השלום עם ירדן ומצרים. זאת, למרות הקריאות בכמה מאותן מדינות לנתק את היחסים. סעודיה, שהייתה הבאה בתור בדרך לנורמליזציה עם ישראל, עצרה את התהליך בעקבות המלחמה ברצועת עזה.
במהלך המלחמה פרסמו המדינות שחתמו על הסכמים עם ישראל כמה גינויים. איחוד האמירויות גינתה את הפעולות הקרקעיות ברצועת עזה ומלך מרוקו דחה את המדיניות הישראלית ברצועה, ואת "הניסיון הישראלי לכפות מציאות חדשה". הוא גם אמר שההסלמה האחרונה היא תוצאה של היעדר אופק מדיני לסוגיה הפלסטינית. גם משרד החוץ של מרוקו פרסם במהלך המלחמה גינויים נגד ישראל.
מדינות אלו הן חלק מהעולם הערבי, שמנסה במיוחד בחודשים האחרונים להציג לעולם מסרים אחידים, שקוראים לעצירת המלחמה ברצועת עזה, להגנה על תושבי הרצועה ולהכנסת סיוע הומניטרי באופן מיידי.
המדינות שחתמו על הסכמים עם ישראל נמצאות תחת לחצים מצד מדינות ערב האחרות, וכמובן שהן נתונות גם להתקפות מצד הציר האיראני, שרואה בהן בוגדות ומשתפות פעולה עם הישראלים והאמריקנים. בחריין הגדילה לעשות והצטרפה לקואליציה האמריקנית נגד החות'ים בים האדום. לגבי בחריין, בתחילת נובמבר היו דיווחים על כך שהיא תקפיא את היחסים הכלכליים עם ישראל, אך הם התבררו כלא נכונים.
הפגנות תמיכה בפלסטינים בעמאן, ירדן
במרוקו, מתחילת המלחמה התקיימו הפגנות רבות לתמיכה ברצועת עזה, כאשר גורמים במדינה סיפרו עם תחילת המחאות במדינה, כי מדובר יותר ב"פריקת מתח" שהשלטון והמלך מאפשרים לתושבים ולא ביותר מזה, וכי אין סכנה לנורמליזציה עם ישראל.
גם בשישי האחרון אלפים השתתפו בהפגנות הזדהות עם תושבי עזה בערים שונות במרוקו. עיתון אל-ערבי אל-ג'דיד הקטארי דיווח בשישי האחרון כי התקיימו במרוקו באותו היום יותר מ-130 הפגנות ב-66 ערים, בהן: טנג'יר, פאס, מרקש, קזבלנקה ומקנס.
לפי חלק מהמומחים בתחום, המדינות שחתמו על הסכמים עם ישראל, שידוע כי אינן תומכות בציר האיראני השיעי, לא רוצות שחמאס (שקשור לציר האיראני) ישיג הישג. הן רוצות שישראל תחסל את חמאס, כדי שגם הן לא יצטרכו להתמודד עם עליית השפעתה של איראן באזור.
מכאן, שהמלחמה בעזה, או ניצחון של ישראל במערכה מול חמאס והמצב באזור, אולי מעכבים או עוצרים בשלב זה את היחסים עם אותן מדינות הנורמליזציה, אך לטווח הרחוק או הרחוק מאוד, המלחמה ברצועת עזה לא אמורה להפריע להתפתחות היחסים עם אותן המדינות.
יש הטוענים כי בהסתכלות רחוקה, דווקא כשחמאס לא יהיה באזור, יוכלו המדינות האלה לחזק את יחסיהן עם ישראל בתחומים השונים ללא גורם מפריע. בסופו של דבר, לפי הערכות, היחסים עם ישראל חשובים לאותן המדינות מסיבות שונות, כלכליות וביטחוניות, וייתכן שהאינטרסים האלה יעלו על הקריאות הנשמעות לניתוק היחסים. לגינויים הפומביים של אותן המדינות נגד ישראל יש תפקיד, להוריד את האש והביקורת מהן.
