האלימות בחברון בשבת
מאז נודעו ברבים אירועי שבת פרשת חיי שרה בחברון מתלוננים נציגי היישוב היהודי בעיר על היקף העיסוק בהתפרעות של מעטים, לעומת החגיגות המרשימות של ההמונים. יש בכך כמובן מן האמת: כשהחגיגות לא כוללות תקיפת חיילת, ועוד כזאת שנמנית עם הציבור היהודי שגר בחברון, אין ממש עניין במה שקורה שם על מנת לקיים את המסורת: הדיווחים נמסרים על אש נמוכה, פוליטיקאים לא ממהרים לגנות (או לדגמן גינוי, כמו במקרה של ח"כ איתמר בן-גביר) וה"סערה" נשמרת לאירועים חמורים בהרבה. מערכונים סאטיריים, לדוגמה.
ב-2016, למשל, פורסמו עדויות מגובות בסרטונים על חיילים שתפסו בתים של פלסטינים כדי לאבטח את ההתכנסות, ובדרך הרשו לעצמם להשתמש בשירותים, באמבטיה, במטבח וגם בחדר השינה. פלסטיני אחד, כך לפי הדיווח ב-ynet, סיפר שחייל ישן במיטה של בתו בת ה-17. שנה אחר כך, ב-2017, יהודים תלשו דגלי פלסטין מחנויות במהלך הצעדה המפורסמת לקבר עתניאל בן-קנז. הדגלים, כך לפי הפרסום של "בצלם", נתלו במחאה על כך שהחנויות נסגרו כדי שהצעדה תצא לפועל: בכל זאת, צריך להתחבר לשורשים. אחד החיילים שהגיע למקום בעקבות העימות שהתפתח היכה נער פלסטיני בן 16 בראש עם הנשק שלו.
אלא שהפעם אירעה תקלה: מתוך 30 אלף איש שנהרו לחברון, על כל המשתמע מזה בנוגע לתנאי המחיה של הפלסטינים באותו סוף שבוע (וזה לא שבשאר השנה מדובר בפריז של המזרח התיכון), היו כמה (מאז נאום יאיר גרבוז לא משתמשים במילה "קומץ") שטרחו להפגין את הקשר בן אלפי השנים לעיר האבות באמצעות אלימות. מילא היו מסתפקים בפלסטינים: עם זה עוד אפשר היה להתמודד. אבל לתקוף חיילת? ועוד מהיישוב היהודי? או כמו שאמר זאת ח"כ בן-גביר לאבא שלה: "אתה לא יודע כמה אנשים בלעו את הכובע כשגילו שהיא בעצם גרה בחברון, זה היה פשוט מדהים". באמת נס שלא מדובר בחיילת מהרצליה.
בן-גביר, על סף ההישג הגדול בתולדות הכהניזם (מחרם והתנערות לצמרת המדינה תוך 40 שנה בלבד), מיהר להוציא לתקשורת את השיחה עם אביה של החיילת ובה התהדר ב"אפס סובלנות מול החבר'ה האלה". על הרבה פחות מזה, ערבים היו מקבלים אצלו שמות תואר קצת פחות מפרגנים (ומהצבא הם היו עשויים לקבל משהו אחר לגמרי), אבל אצלו זה עדיין "חבר'ה", לא משהו מזיק באמת. גם לתוקף של המאבטח שלו הוא נתן הנחת "שיכור". והכי חשוב: להבטיח "אפס סובלנות" ולהזכיר כמה שיותר מהר את המספר 30 אלף, ואיך שוב מדברים רק על ה"חבר'ה" שעשו בושות.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס "זאת תופעה שצריך לטפל בה מבחינה פסיכולוגית ומשטרתית", אמר על הפורעים דובר היישוב היהודי בחברון, נועם ארנון. מי היה מאמין: התייחסות למרכיב הנפשי מאחורי מעשי אלימות! יש רק להניח שההתפתחות המרגשת הזאת לא נועדה ליהודים בלבד. והיו כמובן הספקולציות, שלפיהן עסקינן ב"אנשים בעלי אינטרסים", כפי שאמר ראש מועצת קריית ארבע. מי יודע, אולי השלב הבא יהיה לטעון שהשב"כ בכלל עודד את ההתנהגות.
אגב, גם להראות לפלסטינים מי בעלי הבית זה "אינטרס", ובהיבט הזה דווקא יש הלימה מלאה בין ה"חבר'ה" לבין בן-גביר. כנראה שלפעמים מרוב תחושת בעלות, גם חיילת נפגעת. קורה.
- עינב שיף הוא עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
