עדן ירושלמי (24) עבדה בתור ברמנית במסיבה ברעים ב-7 באוקטובר, שממנה נחטפה לרצועת עזה. היא ניסתה להסתתר ממחבלים, שוחחה עם אחיותה - ואף עם מוקדנית של המשטרה. לפני כחודשיים החליטה המשפחה שלה לפרסם את שיחת הטלפון בינה לבין מוקד 100 של המשטרה - שבה ביקשה בקול רועד "תמצאו אותי, טוב?" - רגע לפני שנחטפה.
שיחת הטלפון בין עדן ירושלמי למוקד המשטרה ב-7 באוקטובר
(באדיבות המשפחה )
על עדן
ביום קייצי כזה, אם החטופה עדן ירושלמי הייתה עכשיו בביתה - היא הייתה בשיאו של משחק מטקות בחוף גאולה בתל אביב. "היא אוהבת מטקות, כמעט כל יום היא בים. אם היא הייתה פה עכשיו - אני יודעת גם בדיוק באיזו נקודה על החוף היא הייתה משחקת", סיפרה אחותה מאי (21). "עדן היא עולם שלם. יש לה המון תחביבים - לתפור, לבשל, אוהבת אופנה. היא מאוד מוכשרת, בהמון דברים שהיא עושה. למדה הדרכת פילאטיס ועוד לא הספיקה ללמד", הוסיפה.
שבוע לאחר שנחטפה, ציינה עדן יום הולדת 24. "חברות שלה אפו לה את העוגה האהובה עליה - פאי לימון", שיתפה אחותה שני (26). "לא חגגנו רשמית כי אנחנו מחכים לחגוג איתה כשתחזור", הוסיפה מאי.
7 באוקטובר
עם הישמע האזעקות במתחם פסטיבל הנובה, עדן שלחה בקבוצה המשפחתית צילום של ירי הרקטות. "היא אמרה שהיא עוזבת את המסיבה וחזרנו לישון, חיכינו לה. לא הבנו לאן זה הולך להתפתח. אחרי כמה דקות קמנו מהצעקות של אמא שלי. 'מה קרה?', היא זעקה, 'עדן בפיגוע, יורים עליה'. התאפסתי על עצמי, הבנתי שצריך להשתלט על המצב", סיפרה שני.
במשך כמעט 4 שעות ישבו מאי ושני על רצפת החדר, אוחזות ידיים וביד השנייה את הטלפון בשיחה עם עדן. "הרגשנו כאילו שלושתנו מחזיקות ידיים, ניסינו לשמור עליה. זה היה לא פשוט, אבל הבנו שאנחנו חייבות להיות חזקות בשבילה", אמרה שני. "בשעה הראשונה עדן התחבאה בתוך רכב, לצד גופותיהן של שתי חברותיה שנרצחו. כשאזרה אומץ, יצאה מהרכב ועברה להסתתר בשיח במשך כשעתיים וחצי. נמלים טיפסו לה על הפנים ועקצו אותה, וסביבה כל הכאוס שהיה שם. היו רגעים שהיא כמעט נשברה ובכתה", הוסיפה.
רגע לפני שהשיחה התנתקה, עדן הספיקה לומר - "תפסו אותי", ואז נשמע דיבור בערבית. "חשוב להגיד שהיא לא נחטפה פצועה, לא הייתה עליה שריטה. ביקשנו ממנה לבדוק את עצמה, לוודא שאין שום פגיעה פיזית", אמרה מאי.
על מצבה בשבי
מיום חטיפתה, לא התקבל כל אות חיים מעדן. "לא קיבלנו שום עדכון רע לגביה, ואמרו לנו להיות אופטימיות - אז אנחנו אופטימיות", סיפרו אחיותיה.
"מאוד חשוב להשאיר את מאבק השבת החטופים בתודעה, עד שכולם יחזרו. אני חושבת שכולם צריכים לשנן את שמות החטופים - מא' ועד ת', להיות בקיאים בסיפורים שלהם. זה מה ש-115 משפחות עוברות כבר X ימים. זו המציאות שלנו", אמרה מאי. "אנחנו מאמינות שחייבים לשמור על אחדות בעם, בלי פוליטיקה. כולם יחד למען השבת החטופים כולם", הוסיפה שני.
הקשר עם הרשויות
"פעם בשבוע יש קצין שמגיע אלינו, אפילו אם אין עדכון, וזה רק כדי לדבר איתנו ולבדוק לשלומנו. בחודש-חודשיים הראשונים למלחמה הגיעו אלינו הרבה פוליטיקאים, בהם גם ראש העיר ת"א רון חולדאי. אנחנו מרגישות שאנחנו מקבלות יחס מנבחרי הציבור, נפגשים איתנו ונותנים לנו תשובות. אולי לא התשובות שאנחנו רוצים לשמוע - אבל לתחושתנו יש מענה", סיפרה שני.
השתיים גם מגיעות לדיונים בכנסת, כשהדיון האחרון שבו היו עסק בפגיעות המיניות בנשים המוחזקות בשבי. "זה היה דיון מאוד קשה, אבל אין לנו בחירה אם לשמוע את העדויות או לא - עדן שם, היא עוברת את הגיהינום הזה, אז נהיה איפה שצריך ונשמע מה שצריך - אין לנו מה לעשות", הוסיפה.
רגעי המשבר
השתיים הסכימו ביניהן שרגע המשבר הגיע בציון 100 ימים למלחמה. "לא הפסקתי לבכות 3 ימים ברצף", אמרה שני. "לא האמנו שנגיע לשם. אחרי שהגענו לציון 100 ימים הבנתי שאנחנו לא יודעים כמה זמן זה עוד יימשך. אבל מאותו רגע הבנתי גם שאני צריכה להיות חזקה בשביל עדן ולא לבכות על נקודות ציון כאלו, עם כמה שזה קשה. אני באמת לא נותנת לעצמי להישבר – גם שני לא", הוסיפה מאי.
5 צפייה בגלריה
"לארוחות שישי אצל הדודים אנחנו לוקחות סט בגדים נוסף - למקרה שנקבל עדכון שהיא חוזרת". עדן ואחיותיה בילדותן
רגעי התקווה
"אנחנו מזמנות אותה", משתפות השתיים. "למשל, לארוחות שישי אצל הדודים שלנו אנחנו תמיד לוקחות סט בגדים נוסף - למקרה שיתקשרו פתאום ונקבל את העדכון שעדן חוזרת. שתינו מאמינות במחשבה שיוצרת מציאות, תמיד סביב מחשבות חיוביות, מדמיינות את הרגע שנפגוש אותה", סיפרה שני.
עד אז, שתיהן ממלאות את יומן במאבק להחזיר את אחותן הביתה. "אנחנו הולכות למטה משפחות החטופים, מתראיינות, יוצאות לטיסות הסברה, מתפעלות עמודים ברשתות החברתיות, תולות פוסטרים שלה בכל רחבי העיר. אנחנו משקיעות במחשבה איך להעביר בסרטון קצר או בתמונה את מה שעדן מסמלת, גם למי שלא מכיר אותה - שמחת החיים שלה, האנרגטיות האופיינית וחוש ההומור. היא באמת מיוחדת, יש בה הכל מהכל. מסוג הבנות האלו שהיית רוצה להיות חברה שלהן, הכי כיף איתה", סיפרו.
את גזיר הכתבה הזו השתיים משתפות שיצרפו לקופסת זיכרונות שממתינה לעדן בחדרה. "אנחנו אוספות לה כל מזכרת מהתקופה שהיא לא פה, כדי שנצליח להשלים לה את הפער. זה מגיע מההבנה שכשהיא תחזור - היא תראה את הכל", סיכמו.
