לצד מטעי הזיתים העתיקים בגליל המערבי, באמצע שום מקום, פגשנו אתמול בצהריים את לוחמי סוללת הארטילריה של גדוד 411 בחטיבה 282 של התותחנים. אחרי חודשים ארוכים בקו הגבול עם לבנון, הם להוטים מאי פעם ונראים מאושרים מעליית המדרגה של צה"ל במערכה להשבת הביטחון לתושבי הצפון. "אני מרגיש שהתחלנו לדבר תכל'ס", אמר סמ"ר אלעד ששון, כוון אש בתומ"ת (תותח מתנייע) הארטילרי. "תוקפים הרבה יותר ומשמידים הרבה יותר".
כוחות הארטילריה שהוקפצו לגבול בעקבות ההתחממות בצפון
(צילום: אביהו שפירא)
"זה לא חדש שהיינו פה בקרב הגנה שבו לא תוקפים יותר מדי, אלא יותר מגינים ויורים לתשתיות טרור", הסביר ששון, "עכשיו צה"ל עובר שינוי, וכלוחם זו תחושה טובה. במשך חודשים השתגעתי, למה לא יורים יותר אש? תנו לנו לעבוד ולהביא תוצאות. לנצח אותם".
בשבועיים האחרונים נצפו ברחבי הגליל יותר ויותר שיירות כלי שריון וארטילריה שנועדו להוביל את השלב הבא, לצד חיל האוויר, בהשמדת יכולות הטרור שחיזבאללה פיתח מעבר לגבול במשך שני עשורים כמעט ללא הפרעה. התושבים שנותרו ב"רצועת הביטחון" שנקבעה בשטח ישראל לא יכלו לפספס את תנועת הכלים המשוריינים. הם כנראה לעולם לא יתרגלו לרעש הארטילריה, אבל כעת הם מברכים עליו, יודעים שהוא נועד להבטיח את החזרת חייהם לשגרה, לצד שאר המהלכים הצבאיים שעוד צפויים לנו.
"הקמנו פה בית"
לוחמי סוללה ב' עלו צפונה לפני כשמונה חודשים, אחרי שלושה חודשי לחימה בגבול עזה שם סייעו לכוחות החי"ר בקרבות מול חמאס. הם צברו שם כוח מבצעי רב, כזה שוותיקי התותחנים לא ראו לפחות שני עשורים. סמל אופק בר דוד, מפקד צוות, סיפר כי "הגענו לכאן, שטח ריק ופתוח, ופרסנו את כל הכלים. עם הזמן הקמנו פה בית. לאט־לאט הוספנו את כל התשתיות, כמו שירותים ומגורים, וכל מקום שאנחנו עוברים אליו עם הכלים, לפי הצרכים המשתנים, אנחנו הופכים לבית – עד לרמת הדאגה למכונת הקפה שתעשה לנו אספרסו בשעות הקטנות של הלילה".
סג"מ ספיר אלכסנדרוני, מפקדת פלגה בסוללת התומ"תים, הציגה בגאווה את ארסנל החימושים המותאמים לכל מטרה. גם בחושך גמור, כל לוחם יודע לבחור את הפגז הנכון ולהטעין אותו בבטן מכונת המלחמה. "אנחנו משתמשים בעיקר בפגזים של תאורה, פגזי עשן למיסוך ופגזים בטווח ירי מוגדל שנותנים מכת אש מדויקת ומהירה", הסבירה אלכסנדרוני, "לכל פגז יש את המשימה והמטרה המוגדרת".
לדבריה, "מצפים מאיתנו לתגובה בכוח אש מהיר ואינטנסיבי כדי להגן על התושבים ולסכל פעולות טרור וחדירות. תנועה לא במקום, החיזבאלונים נחשפים ואנחנו אלו שנפגע בהם מיד, כי אנחנו מוציאים פה פגז בתוך דקה בדיוק מהקריאה. מטוס לא יכול להגיע עם חימוש בתוך זמן כזה".
כשנשמעת ברחבי המחנה הקטן צעקה עם הפקודה "מטרת סוללה", הכל נראה שונה. בחיוך של גאווה הסביר ששון: "ברגע שאנחנו מוקפצים, לכל לוחם נפתחת שריטה", ובר דוד הוסיף: "כולם מתחילים פה לרוץ, צעקות באוויר וכולנו משוגעים. זה המאני טיים שלנו. יש לנו כוח אש מטורף שרק הסוללה שלנו יכולה לתת, ואנחנו רק אחת מתוך סוללות רבות לאורך הגבול".
סמ"ר גיא תומר, לשעבר מפקד צוות והיום מש"ק הדרכה בסוללת התותחים, ציין: "אנחנו לא יורים סתם ללבנון, הירי שלנו מאוד ממוקד על פי איתורים מודיעיניים. לא מכוונים על אזרחים סתם ולא על בתים, אלא על מטרות שהם נטו לפגוע במי שרוצה לפגוע בנו. בחיים לא נעשה את מה שחמאס וחיזבאללה עושים. המלחמה שלנו היא נגד חיזבאללה ולא נגד תושבי לבנון".
"מוכנים לכל שנידרש"
בשונה מירי הטילים בין הכוונות במסכי מטוסי חיל האוויר, עבור הלוחמים כאן כל מטרה היא לא יותר מאשר אוסף קואורדינטות מדויקות שלפיהן הם נדרשים לכוון את קני התותחים, להתאים את כמות חומר הנפץ המדויקת ולתת אש שמזעזעת את הקרקע בעוצמה. רק אחרי השלמת המשימה, הם מתפנים לשמוע לעבר מה ירו ומתחקרים במה פגעו ובמה הם יכולים להשתפר. ששון: "כשאתה שומע מהמסתייע (מכוון האש, י"ק) איך פגענו ומה עשינו שם, אתה מבין שאתה עושה עבודת קודש ולא חייב לראות את המטרה לנגד העיניים".
אחר כך, בחדר האוכל, מתחם ספסלים ישנים בלב המחנה שמעליו צילייה נגד השמש, סיפרו הלוחמים בחיוך כי "גם בלבנון עוזרים לנו ומהר מאוד מעלים תיעודים לרשתות, ואנחנו רואים בהם את התוצאות של הפגיעות במקומות אליהם ירינו את הפגזים".
כמו מבקרים רבים, ביקשתי גם אני להשאיר חותם על אחד הפגזים, שבהמשך היום כבר עשה את דרכו למטרת טרור מעבר לגבול. "אנחנו בדרך הביתה", כתבתי בתקווה שאכן יתקיימו הצהרות הרמטכ"ל בצהרי היום כי בצה"ל מוכנים להשלים את המשימה ולהשמיד את תשתיות האויב מעבר לגבול.
בשבוע האחרון, העידו כולם, "משחררים" להם הרבה יותר משימות ומאפשרים להם לירות הרבה יותר פגזים במסגרת "כלכלת החימושים הצה"לית". עבור הלוחמים, שלעיתים מרגישים כמו ברווזים במטווח ומאוימים מכטב"מים ורקטות מלבנון, השבוע הזה הוא סיפור חדש במלחמה. "הגיע הזמן לנצח ולשבור אותם", צעק ששון בהתלהבות וכולם הינהנו בהסכמה. הוא הרים פגז ששוקל כמעט מחצית ממשקלו וסיכם: "אנחנו מוכנים לכל שנידרש ואם יגידו לנו לפתוח להם את שערי הגיהינום, זה מה שמצפה להם. הם יפגשו כוח אש שהם לא חלמו עליו ורוח לחימה של לוחמים טובים שהם משפחה אחת, שתעשה הכל כדי להגן ולדאוג להשבת הביטחון".
