השבוע סערו הרוחות בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, שדנה בביזוי המת בקבורתה של אלינה פלחטי ז"ל, מקורבנות הטבח במסיבה ברעים, שהייתה בתהליך גיור שטרם הושלם. הרבנות בבית שאן קבעה שיש לקבור אותה "מחוץ לגדר", שכן בית העלמין מיועד אך ורק ליהודים על פי ההלכה האורתודוכסית. הכעס על מדיניות הרבנות מובן, אך מה שהיה פחות מובן למשתתפים בדיון הוא איך מתקנים את המצב הבלתי נסבל. הכנסת הרי לא תשנה את הרבנות, ולכן יש רק פתרון אחד שממשלות ישראל לדורותיהן מתחמקות ממנו בשל כניעתן למפלגות דתיות: קבורה אזרחית.
כבר לפני 27 שנים חוקק חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, אך את יישומו הפקידה הכנסת בידי מתנגדיו – המשרד לשירותי דת שבשליטת המפלגות הדתיות/חרדיות. לפיכך, לרוב תושבי ישראל אין עדיין מענה אמיתי לקבורה אזרחית, בין אם היא חילונית ובין אם היא דתית לא-אורתודוכסית. בצה"ל המצב שונה (הודות לבג"ץ של עמותת חדו"ש בראשות הח"מ). פקודות הצבא תוקנו באופן שמבטיח קבורה צבאית שתתאם את אמונותיה ואורחות חייה של המשפחה השכולה, אך זה אינו המצב "באזרחות".
יש לחייב את המשרד לשירותי דת להקים חלקה אזרחית זהה בתנאיה ובתחזוקתה לצד כל בית עלמין המנוהל על ידי נציגי הרבנות האורתודוכסית. לא "מחוץ לגדר", אלא בית עלמין מכובד, אזרחי ופלורליסטי. כולם זכאים באופן שווה לקבורה מכבדת באחריות המדינה, ולא בכזאת התלויה באקרובטיקה הלכתית של הרבנות האורתודוכסית.
המקרה של פלחטי ז"ל לא צריך להפתיע. כבר לפני 30 שנה סערה המדינה כאשר סמל לב פיסחוב ז"ל, שנהרג בפעולה צבאית בשטחים, נקבר ליד הגדר של החלקה הצבאית בבית שאן כיוון שאביו היה יהודי אך אימו לא. יצחק רבין, בצעד נחוש וערכי, הורה לשוב ולקבור אותו בשורת הנופלים בחלקה הצבאית. אלא שהשרים של היום יודעים רק לומר אמן אחרי תכתיבי הרבנות. לכן מאז היו מקרים לא מעטים שבהם נקברו נפטרים מחוץ לגדר או ב"חלקת מסופקים".
הרב אורי רגבאפשר להבין את הסערה שהתעוררה בקרב חברי הוועדה השבוע, ואת הביקורת שלהם על הרבנות הראשית, אבל כאמור הם מחפשים את הפתרון במקום הלא נכון. המונופול שניתן לרבנים מהמדינה הוא חלק מסחר הסוסים שבאמצעותו קונים את השלטון ומוכרים למפלגות החרדיות את כבודנו וחירויותינו תמורת אצבעותיהן. הפתרון הוא לבטל את הרבנות הראשית ואת השליטה ההלכתית האורתודוכסית בתחומי חיים מרכזיים מלידה ועד קבורה. ליהדות ולרבנים יש תפקיד חשוב וחיוני בחייה היהודיים של המדינה והחברה, אך אלה חייבים להיות מבוססים על בחירה חופשית ולא על כפיה מצד השלטון.
כמעט 30 שנה חלפו מאז החקיקה, ולרוב הישראלים עדיין אין נגישות לקבורה אזרחית מכובדת ושוויונית. הניסיון של המשרד לשירותי דת לשכנע שהוא מקיים את חובתו בדרך של מתן רישיונות לקבורה אזרחית לחברות קדישא ומועצות דתיות אורתודוכסיות הוא בדיחה עצובה. יש לאכוף על הממשלה להקים בתי עלמין אזרחיים, ורק כך יתאפשר למשפחת פלחטי ולמאות אלפי ישראלים אחרים שוחרי חופש דת ושוויון לזכות בקבורה שהיא חסד של אמת.
- הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
