כבר יומיים ברצף שיותר מ-7,000 תושבי קצרין ועוד כ-2,000 תושבים בצפון הגולן מונחים לשהות במשך שעות ארוכות סמוך למרחבים מוגנים - ולהמתין לתגובת חיזבאללה על תקיפת צה"ל בבעלבכ שבעומק לבנון, כ-80 ק"מ ממטולה. אך בינתיים, בעוד חיזבאללה לא מגיב על חיסול פואד שוכר, המפקד הצבאי הבכיר ביותר שלו, בביירות - הוא מרבה לשגר כטב"מים וטילים לעבר יישובי הגליל והגולן, בתגובה לתקיפות הישראליות בדרום לבנון והמשך הלחימה ברצועת עזה.
כ-50 רקטות שוגרו לאזור קצרין, כמה בתים נפגעו ישירות
(צילום: חיים מלכה)
כך למשל, רק אתמול (רביעי) בבוקר ארגון הטרור השיעי שיגר כ-50 רקטות לאזור קצרין, שם כמה בתים נפגעו ישירות ועלו באש, ותושב המקום, איוון (33), נפצע באורח בינוני מרסיסים. הוא פונה למרכז הרפואי זיו בצפת, שם עדכנו אמש כי מצבו השתפר ומוגדר כעת קל.
מחדרו בבית החולים סיפר איוון כי "הייתי בבית ופתאום היה פיצוץ גדול. הזכוכיות עפו, קפצתי מהחלון שהתנפץ ויצאתי. ראיתי שהכלב שלי נשאר בפנים ולא יכול לצאת ונכנסתי בחזרה כדי להוציא אותו. לא ברחתי למקלט כי הוא רחוק ממני וחשבתי שנכון יותר להישאר בבית מאשר לרוץ ברחוב. לא תיארתי לעצמי שהנפילה תהיה אצלי".
לדברי גורמי ביטחון, בניגוד לעבר, המטח לא כוון לבסיסים צבאיים הסמוכים לקצרין - אלא ישירות ליישוב. אחד מהבתים שנפגעו ישירות וספגו נזק רב היה של ילנה ליפשיץ, שרגעים ספורים לפני הפיצוץ עוד ישנה בחדרה. היא, שני ילדיה וכלבתה ניצלו בנס מהפגיעה, אך את החתולה הפרסית שלה, שהייתה בת בית לכל דבר, היא לא מוצאת מאז אותה פגיעה ישירה במטח הכבד. "אי-אפשר להיכנס לבית, הכול עשן ושבור", אמרה בכאב ודאגה ליפשיץ, תוך שהיא מביטה אל המבנה ההרוס ממנו יצאה בנס.
"שמעתי את האזעקה, התעוררתי ויצאתי מחדר השינה - ואז התחילו הבומים. פתאום היה קול שאני אפילו לא יכולה להסביר", שחזרה ליפשיץ. "הכול התנפץ מסביבנו, נפלתי בסלון והרגשתי שאני לא יכולה לזוז והרגליים השתתקו לי. זחלתי על ארבע, חשבתי שזהו, אני נשארת פה". בעזרת ילדיה ושכניה היא הצליחה לברוח מהבית ולהוציא כאמור את כלבתה הניה, כלבת צ'יוואווה בת 10. גם הבית שלה, כמו בתי שכניה, ללא ממ"ד, והמקלט הציבורי רחוק מהם. למעשה, גם ריצה מהירה אליו לא תספיק להדביק את קצב האש ומטחי הרקטות.
אחד משכניה של ליפשיץ, חיים מלכה, תיאר את רגעי האזעקות והפיצוצים גם כן. "שמעתי את האזעקות ביחד עם הפיצוצים האדירים - ואז היה כאן בום מחריש אוזניים. שמעתי את השכנה צועקת 'תעזרו לי'. הבית שלה עלה בלהבות והיא יצאה בנס", אמר. "זה היה נס אבל אני לא יודע כמה זמן עוד אפשר לסמוך על ניסים. איפה מר ביטחון ומר כלכלה? בשביל מה עשו את הפינוי הזה? בשביל מה רוקנו את הגליל?", הוא תהה.
כמה רחובות משם, ברחוב הכינורות בקצרין, השקט שאחרי הסערה הופר עם קולות המסורים של צוותי האחזקה של העירייה, שהחלו בפינוי ההריסות מפגיעת הרקטה בחומת אחד מבתי השדרה. בשל עוצמת ההדף וההרס מכדוריות הברזל שהיו בתוך הרקטה נפגעו בתים רבים וכלי רכב במקום. "הכול נעקר ממקומו, החלונות, התמונות, הדלתות. תראה מה קרה", אמרה שרית ג'נאח, שכל חלונות ביתה נפרצו מההדף.
גם בקומה השנייה, בחדרים הפנימיים של הבית, נפערו חורים מרסיסי הברזל. "התכוננתי הבוקר לנסוע לבתי בחיפה לכמה ימים, כדי לצאת מהמתח פה. המזוודה הייתה בפתח הבית וחיכיתי שיאספו אותי", שחזרה ג'נאח בעוד ידיה רועדות עדיין מההלם. "שמעתי אזעקה ואחרי שנייה התחילו הבומים. רצתי למסדרון הפנימי ונשכבתי על הרצפה בארון הבגדים. פתאום היה משב רוח גדול של אבק ועשן וצרחתי את נשמתי. דלתות המקרר נפתחו והכול רעד".
"אני עוד לא מעכלת את מה שעברתי פה. פשוט לא מסוגלת", הוסיפה תוך שהיא אוחזת בדלת העקורה שבפתח ביתה. ג'נאח תיארה תחושות כעס, אכזבה ותסכול, כמו רבים מתושבי הצפון. "לא יכול להיות שידברו חודש על פגיעה אחת בתל אביב. דין הצפון כדין תל אביב", אמרה. "אני רוצה שיבואו לראות את הנזקים כאן. את הנזקים הנפשיים. פיניתם את קריית שמונה והגליל - ואנחנו הפכנו לקו הראשון".
היא תקפה את שר הביטחון יואב גלנט, והוסיפה: "אדון גלנט עומד ומאיים עשרה חודשים. לפחות תשתוק, אל תספר לנו על קו אדום. זוג הורים נרצחו והשאירו שלושה יתומים - ולא השתנה כלום. 12 ילדים נרצחו במג'דל שמס - וגם הם לא היו קו אדום עבורך? למה אתה מחכה?".
מחוץ לבתים שנפגעו מהירי עמד איתן מיכאלובסקי, תושב המקום שמתנדב ביחידת החירום השכונתית. הוא ניסה לסייע ולתמוך, אך ניכר כי הוא מרגיש חסר אונים גם כן. "לפני 30 שנים גרתי בקריית שמונה וחשבתי שזה מאחורי. התחושות קשות שזה הגיע אלינו הביתה. חשבנו שכיפת ברזל שומרת עלינו ושהם יורים בעיקר לבסיסים - אבל היום זה כבר חייב להיות קו אדום. הם ירו כדי להרוג אותנו, האזרחים", אמר.
הוא הוסיף: "השכנים שלנו הדרוזים בצפון הגולן הודיעו שהם לא זזים מבתיהם, וזו האדמה שלנו וגם אנחנו חייבים להיאחז בה - ואם יורים עלינו להחזיר. צה"ל צריך לפעול. אנחנו לא ניתן שהירי הזה יימשך לכאן, אנחנו אנשי הגולן יודעים למחות ולהיאבק על הבית שלנו".
8 צפייה בגלריה
מהמילואים ברפיח - לטיול בגולן. משפחת גבאי מקיבוץ שומריה בצפון הנגב
(צילום: יאיר קראוס)
אתמול בשעות אחר הצהריים, כמה שעות לאחר המטח הכבד שהרעיד את העיר, נאספו שוטרים, חיילים, עיתונאים ואפילו כמה מטיילים במזנון הפלאפל והשניצל של קצרין "אצל אילן". בימים כתיקונם אנשים רבים פוקדים את המקום, אך כעת בימי "שיא תנועת המטיילים", אין טעם לערוך הכנות מזון רבות לכל כך מעט לקוחות פוטנציאליים. "היו פה נפילות בתוך העיר ובתים נהרסו. בשכונה ליד קטסטרופה, גם נפגעו בתים ורכבים נהרסו. אנחנו מופקרים פה, מופקרים", הוא אמר לכל מי שמוכן לשמוע.
בשולחן הבודד בתוך המסעדה ישבו בני משפחת גבאי. "חיזבאללה רוצה שנעצור את החיים, ואנחנו מראים לעצמנו ולהם שאנחנו חיים ויש עם שחי פה, ולא רק נלחם פה", אמרו יחזקאל ואורי בנו הצעיר. אתמול לפנות בוקר הם יצאו מביתם בקיבוץ שומריה בצפון הנגב ועלו לגולן לטייל.
בפיקוד הצפון אומנם הוציאו אתמול בבוקר שורה ארוכה של צווים על איסור כניסה לשטחי טיולים רבים בגליל ובגולן - אך לא עדכנו על כך את הציבור. "טיילנו בעין עלמין והיו דווקא לא מעט אנשים שטיילו לצידנו במסלול", סיפרו בני משפחת גבאי בהפתעה. יחזקאל אמר כי היה זקוק לרחצה מרעננת במי המעיין ולטיול בטבע כמו אוויר לנשימה: "אני במילואים ברפיח ובשבוע שעבר יצאתי הביתה לחופשה. אני חוזר בשבוע הבא והייתי צריך קצת להשתחרר ולראות טבע עם הילדים. אם אנשים יכולים לחיות פה, גם אנחנו יכולים לטייל פה".
פורסם לראשונה: 21:40, 21.08.24
