שלמה רון (85), ממקימי נחל עוז שנרצח במתקפת חמאס על הקיבוץ, הובא למנוחות שלשום (יום ה') בבית העלמין בקיבוץ כינרת. שלמה הציל את אשתו, שתי בנותיו ונכדו ששהו בממ"ד סמוך, ושילם בחייו. שלמה נמנה עם חברי הגרעין הראשון שהקים את נחל עוז, בשנות העשרה לחייו. אשתו, חנה'לה, הגיעה מכינרת כדי לסייע בהקמת הקיבוץ ושם הם הכירו, נישאו ונולדו להם שלושה ילדים.
עירית שמיר-ברץ, אחייניתו של שלמה, סיפרה ל-ynet כי בבוקר הטבח נכחו בקיבוץ שתי בנותיהם ונכדם. "הבנות באו כי שלמה אמור היה לעבור ניתוח ביום ראשון. הנכד שלו הוא חייל בודד בארץ – אמא שלו גרה באנגליה והוא הגיע לפה להתגייס, בגלל סבא שלו, בגלל הקשר ההדוק שלו עם שלמה. בנחל עוז נתנו לו דירונית שצמודה לדירה של סבא וסבתא שלו. אז שתי הבנות והנכד היו בדירה הזאת וזה כנראה גם אחד הדברים שהצילו אותם, כי אף אחד לא נכנס אליה. הם היו בממ"ד של הדירה השנייה, שלא ננעל.
"הדבר הכי חשוב בחיים שלו הייתה חנה'לה והמשפחה, הוא אהב אותה אהבה אינסופית והוא שמר עליה", הוסיפה שמיר-ברץ. "בבוקר האירוע הייתי איתם בקשר מ-9:30, ברגע ששמעתי על מה שקורה. כבר בהתחלה כתבה לי בת דודה שלי ש'ירו באבא'. הוא ישב בסלון, איש זקן, והם ראו אותו והדירה ריקה, איש לבד יושב לו בכורסא, הם פשוט ירו בו והוא נשאר לשבת, כל הזמן ראו שיש שם מישהו מת ולא נכנסו. הוא פשוט הציל אותם, ואני בטוחה שהוא עשה את זה במודעות מלאה, 'חנה'לה תסתתרי, אני שומר עליך'. ככה עבד הראש שלו.
"אני לא יודעת אם שמעו מהממ"ד מה קרה, אבל לפי מה שהמטפלת מספרת, הוא אמר להם להיכנס לממ"ד והתעקש להישאר בחוץ. הם ניסו להתווכח איתו ולקרוא לו והוא לא הסכים, הם ידעו שהוא לא יסכים. איך שהיא סגרה את הדלת של ממ"ד היא הספיקה לראות שמישהו מהוויטרינה ירה בדוד שלי, לתוך הסלון. היא ראתה את זה וסגרה את הדלת של הממ"ד עם בריח", היא תיארה.
"הן היו בשקט בשקט וחיכו שיבואו לחלץ אותם, והתכתבו עם הבנות והנכד בממ"ד בדירה השנייה", היא סיפרה. "נגמרו להם המים והם היו במצוקה, בסביבות 18:00 הגיעו לחלץ אותם. אנחנו לא ידענו מה שאנחנו יודעים היום, ניסינו לסדר להם אספקה, לא הבנו שיש שם סכנה נוראית".
שמיר-ברץ סיפרה שחנה'לה הייתה גננת בקיבוץ ושלמה עבד במסגריה, "אבל שניהם היו אנשים מאוד של תרבות. שלמה היה שחקן בבימת הקיבוץ ושר, בשנים האחרונות התחיל לצייר, וחנה'לה מפסלת ומכדרת ומציירת. למרות המקום המאוד טעון ומסוכן שגרו בו, הם מעולם לא היו אנשים שנפנפו באקדח. הם שמרו על הקיבוץ ושמרו על הגבול כי הגבול של הקיבוץ היה גבול המדינה. גם כשהיו להם ילדים קטנים וגם בשנים שהתחילו עניינים עם עזה, הם מעולם לא התפנו. תמיד נשארו".
לדבריה, "שלמה נקבר בכינרת כי חנה'לה הגיעה משם והקיבוץ מיד הציע לה דירה בקיבוץ וחלקה בבית הקברות. עכשיו היא בכינרת, וגם הוא. שלמה היה איש של שלום, של חיים ורכות ויופי. הוא לא היה שש לקרב, לא מהאנשים שהולכים עם האקדח גלוי על הבטן ומנפנפים בו. זאת הייתה האוכלוסייה של הקיבוצים האלה בסופו של דבר, וכל הדיבורים בשנים האחרונות על הקיבוצים, זה פצע וטראומה נוספת לכל האוכלוסייה הזאת. בסוף הם נשארו בלי נשק ונאלצו להגן בגופם מהכדורים".
