ואת מי לא נראה מושבעים לממשלה, או לכנסת, גם לא בעתיד הרחוק? מתברר שכל אחד, עם כל רקורד, מפוקפק ככל שיהיה - ראוי להיות שר. חוץ ממי שכל חייהם שירתו בצבא הגנה לישראל. אלה, בעוד שלב מתוכניות ההרס של בן גביר-סמוטריץ' וחבורתם, דינם מעתה צינון והגליה לחמש שנים, עד שנואיל בטובנו להניח להם להיכנס לפוליטיקה, שיש לה, עיניכם הרואות, מנגנון סינון קפדני.
ביקום אחר, היה אפשר לחשוב שמדובר בהצעת חוק של מפלגת שמאל טהרנית במיוחד, החוששת ממיליטריזציה של המערכת הפוליטית הדמוקרטית. אלא שמה שיש לנו כאן זה ההיפך המוחלט: גירוש של אנשי צבא למודי קרבות מהזירה הפוליטית, כי הם מתונים מדי בעיניהם. ממלכתיים מדי, לא הורגים מספיק ערבים, מתעקשים מדי לשמור על נורמות סף של צבא לוחם. מה שהופך אותם לחשודים בשמאלנות.
אי שם בראשית דרכי בכנסת, הציע לי יובל שטייניץ להיות שותפתו להנחת חוק חדש: העלאת משך הצינון לפוליטיקה לאלוף ומעלה - משנה אחת שהייתה נהוגה עד אז, לשלוש שנים. סירבתי, וגם הבהרתי שאצביע נגד. כרגע נבחרתי לכנסת היישר מהפריים טיים של חדשות 12, בלי צינון, אמרתי לו, אז איפה השוויון ואיפה ההיגיון בלצנן לשלוש שנים את קציני צה"ל?
החוק של שטייניץ עבר. המניע היה פרסונלי. להרחיק מהפוליטיקה את הרמטכ"ל הפופולארי אז, דן חלוץ. הזוהר של חלוץ נמוג אחרי שנודע שמכר את תיק המניות שלו ערב היציאה למלחמת לבנון השנייה, אבל אנחנו נתקענו עם החוק. שלוש שנות צינון מפלות ובלתי סבירות. לימין הקיצוני, האנרכיסטי, גם זה לא מספיק.
פוליטיקה היא אחד העיסוקים המעטים שאין בהם צורך בהכשרה מקצועית, בתעודה, בתנאי סף. ככה זה בדמוקרטיה וטוב שכך. אבל חומה סינית בצורה בין הפוליטיקה לעיסוק הקודם מוקמת אך ורק עבור בכירי צבא העם. המקום שרוב החברה הישראלית מפקידה בו את נעוריה, ולפעמים גם את המשכם. וזה כבר זדוני והרסני.
שנת צינון אחת בלבד נדרשת למנכ"ל האוצר, לשופטי העליון, לנגיד בנק ישראל. מעולמות שלמים של חשיפה ציבורית אין צינון בכלל. תוך שנייה יכולים בקלילות לצלול לפוליטיקה בעלי הון, עורכי עיתונים, עיתונאים ומגישי טלוויזיה. אבל לא הרמטכ"ל אביב כוכבי והאלופים, ומקביליהם בכוחות הבטחון. הם - צריכים צינון של חצי עשור. למה רק חמש שנים? למה לא שבע, כמו לעבריינים מורשעים שישבו בכלא?
הרי כוכבי ראוי לעונש מיידי על כך שמישהו (מעניין מי) הדליף את דבר הפגישה עם בנימין נתניהו, שבה התריע מפני פגיעה בצה"ל. אין לי מושג אם כוכבי מעוניין בכלל בפוליטיקה, אולי גם הצעת החוק תישאר בגדר פליטה חד פעמית. אבל הנזק, בדמות עוד בעיטה במפקדי צה"ל והוקעתם כבלתי כשירים - כבר נעשה.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביל"האשמה" שמי ששירתו שנים רבות בצה"ל אינם ממהרים לחרחר מלחמה, יש יסוד. לא פעם ראיתי בפוליטיקה איך לפעמים אלה שידם לא הייתה קלה על ההדק, היו דווקא מי שתחת פיקודם, ועל פי החלטותיהם, קופדו חיי אדם. מי ששלחו אנשים לפעולות ולמבצעים עקובים מדם, חלקם הכרחיים וחלקם מיותרים, איבדו חברים ופקודים, ופגעו לעיתים לא רק באויבים, אלא גם בחפים מפשע - נוטים לקחת את החיים ואת המוות ברצינות. רצינות רבה יותר מזו של פורעי חוק, משתמטים, שונאי ערבים וקלי דעת, שבהבל פה פרוע רוצים להניע צבאות.
הצעת החוק הזאת היא חלק ממתקפת הפירוק והדה-לגיטימציה של צה"ל ומפקדיו, והיא מצטרפת לניסיונות להעביר את מג"ב ואת המינהל האזרחי לידי גורמים פוליטיים קיצוניים, לקנות שליטה ברבנות הצבאית. כל זה מלווה בהרעשה, הפחדה וטינוף פומביים, ובניסיונות המרדה והסתה של חיילים נגד מפקדיהם. זה גם איתות מאיים, מכוון, לרמטכ"ל הבא ולקצינים בכלל. ניסיון לכרסם בכל שמץ של ממלכתיות שעוד נותר כאן. לקיצונים, הכאוס הזה בשרידי הקונצנזוס עושה רק טוב. למדינה הוא עושה רק רע.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
