אירועי הכותל ביום שישי
(צילום: גיל יוחנן, שלו שלום- TPS)
ביום שישי לפנות בוקר, בעיצומם של דיוני התקציב בכנסת, עדכן אותנו ח"כ הרב גלעד קריב שהוא וח"כ אלון טל החליטו להיענות לבקשת הנשיא יצחק הרצוג ולא יגיעו לכותל בבוקר. אני לא מקנא בהם על ההחלטה המורכבת הזו. אני יודע היטב בכמה חיבוטי נפש היא עלתה. אבל הם נהגו נכון. מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים, לפעמים גם חשוב שתתקיים, אולם קהלת לימדנו שעת לפרוץ ועת לבנות. כך פעלנו גם בעבר, כשחתמנו על מתווה הפשרה בכותל. כעת מרכז הכובד עובר לבית הנשיא. חזקה על הנשיא הרצוג שהוא יודע היטב את משמעות המשימה שנטל על עצמו. לדעתי, אין מתאים ממנו. אבל רגע לפני, הבה נשוב ליום שישי האחרון בכותל.
כשהגעתי לכותל בבוקר שישי ר"ח כסלו ב-6:30 כבר צבא המון חרדי על הכותל ומבואותיו. מנהג עשיתי לעצמי להצטרף לנשות הכותל בראשי חודשים וכבר יותר מעשור שאני מקפיד בו. ליד שער האשפות פגשה אותי יוכי רפופורט, המנכ"לית הנמרצת של נשות הכותל, אישה אורתודוקסית רבת פעלים ועשייה (נשות הכותל, נזכיר, היא חבירה מרגשת של נשים קונסרבטיביות, רפורמיות ואורתודוקסיות), ונתנה בידי מעיל ריק של ספר תורה. המעילים הללו הגיעו מקהילות יהודיות מרחבי העולם, וכמוהו היו 74, כמניין שנות עצמאות ישראל.
החזקנו את המעילים הריקים של ספרי התורה וצעדנו יחד. תהלוכת המעילים הריקים ייצגה את האיסור שהטיל רב הכותל שמואל רבינוביץ' על קריאת נשים בכותל. כי לא די שהוא מסרב להשאיל להן אחד ממאות ספרי התורה שבחזקתו (הגם שרובם רכוש המדינה) אלא שהוא אף אוסר עליהן להכניס ספר תורה משלהן. התהלוכה התקרבה לנקודת הבידוק בכניסה לכותל. מרחבת הכותל נשמעה היטב נהמת ההמון. אלפי הצעירים שהמתינו לנו שם היו מחושמלים מאיבה.
ייתכן שהמשימה הזו תגדיר את הקדנציה של הרצוג. הוא יודע שהמאבק על חופש התפילה בכותל הוא בנפשנו, ומעטים יודעים טוב ממנו עד כמה הסוגייה הזו דרדרה את יחסיה ישראל עם תפוצותיה
הבידוק היה משפיל ופולשני כהרגלו מדי ראש חודש, אולם מה שהתרחש אחריו, בואכה הרחבה המרכזית, היה יוצא דופן אפילו במונחי שגרת ראשי החודשים. המשטרה נערכה היטב והפרידה כראוי בין נשות הכותל ותומכיהן לבין הצעירים החרדים, אולם היא הקפידה לא להתערב בעבודתם של השומרים הפרטיים ששכר רב הכותל.
רשמית אלה "סדרנים מטעם הקרן למורשת הכותל". מעשית, ולא במקרה, רובם ככולם נראים ומתנהגים כאותם שומרים גברתנים העומדים בכניסות למועדונים. את נחת זרועם חשו היטב ענת הופמן ולזלי זקס, ממנהיגות נשות הכותל, עת הוציאו אותן באלימות לאחר שסירבו להפקיד בידיהם את ספר התורה שהביאו על מנת לקרא בו במקום הקדוש לעם היהודי.
שבתי הביתה עם גרון ניחר. פשוט לא יכולתי להחריש נוכח האלימות. זעקתי, קראתי פעם אחר פעם לבריוניו של רב הכותל להוריד ידיהם מלזלי וענת. תלמידי מכינות שהגיעו עמנו, מהארץ ומחו"ל, עמדו נדהמים נוכח ההתרחשויות. חלקם יישאו עמם את המראות הללו שנים ארוכות.
אגב, חברי הכנסת קריב וטל לא הגיעו, אבל ח"כ איתמר בן גביר הגיע גם הגיע. כי אם ניתן להתסיס אז למה לא. הייתם צריכים לראות לאיזו קבלת פנים הוא זכה מהצעירים החרדים. לו אני משה גפני או יעקב ליצמן – הייתי חושש מבן גביר הרבה יותר מנשות הכותל.
אז מה עושים כעת?
אני מקווה שעֵת רצון לפנינו. ראש הממשלה נפתלי בנט, שהקים את "כותל המשפחות" לפני שמונה שנים בזמן כהונתו כשר התפוצות, מכיר כל תו במתווה הכותל. הוא גם מאמין, לדעתי, בנחיצות יישומו לאלתר. הוא ליווה מקרוב את המשא ומתן שניהלנו במשך ארבע שנים לצד נתן שרנסקי עם מזכיר הממשלה דאז אביחי מנדלבליט.
צילום: יח"צהוא גם יודע כמה הפציר בנו ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לקבל את מתווה הפשרה, הגם שבהסכמתנו זו ויתרנו על כמה מיסודות המאבק לחופש תפילה בכותל. הסכמנו אז, ורק בגלל שהשתכנענו בכנותו של נתניהו, לקבל את חלקו הדרומי, הפחות מוכר, חלק נטול הוד ממלכתי, חלק שייקח עוד שנים ארוכות למתגו כ"הכותל". עשינו זאת כי העדפנו את שלום ירושלים, ואף שנוסחת "נפרד אך שווה" היא נפסדת מבחינה דמוקרטית וערכית.
לפתחו של הנשיא הרצוג נתגלגלה משימת חיים, להשיב לכותל את כבודו ואת השלום לירושלים. אין מעשה יהודי וציוני מזה. ייתכן שהמשימה הזו אף תגדיר את הקדנציה שלו. הוא יודע שהמאבק על חופש התפילה בכותל הוא בנפשנו, והוא גם יודע – מעטים יודעים טוב ממנו – עד כמה הסוגייה הזו דרדרה את יחסיה ישראל עם תפוצותיה. אני מאמין שהוא האיש הנכון למשימה. אני מאחל לו שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.
- ד"ר יזהר הס הוא סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ולשעבר מנכ"ל התנועה המסורתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
