בשנת 1856 נשלחה יתומה דרום אפריקנית בת 15 בשם נונגאקווסה (Nongqawuse), בת שבט קוסה, יחד עם חברתה לגרש ציפורים שהזיקו לשדות של הדוד שלה, שאצלו גרה מאז מות הוריה. באותה תקופה האזור היה בשליטת הבריטים, וסביר שנונגאקווסה הייתה מודעת למתח בין בני שבטה לבין השליטים הזרים. אלה פגעו בעצמאות של הילידים וחתרו תחת ערכיהם ומנהגיהם. בשובן הביתה היא דיווחה שפגשו רוחות של אבותיה ליד שפך הנהר לים, ולדבריה הם ביקשו ממנה להעביר מסר שלפיו על בני שבט קוסה לחסל את גידוליהם ולשחוט את הבקר שלהם. אם יפעלו כך, הוסיפה, המתים יקומו לתחייה, לא יהיה מחסור, עדרים חדשים יחליפו את הנשחטים (שבהם התפשטה מחלת ריאות, אולי נדבקו מבקר שייבאו בריטים), והמתיישבים הלבנים יסולקו לים.
הדוד מח'לקזה (Mhlakaza), שהיה ידוע כבקי באותות ובמופתים, סירב בתחילה להאמין לאחייניתו ולחברתה, אבל הוא השתכנע אחרי שהיא תיארה את הדוברים שהתגלו בפניה, וביניהם זיהה את אחיו המנוח. במאמציו להביא ישועה לעמו הוא הגיע עד השליט הראשי של הקוסה, סרילי (Sarili), שהורה לפעול כהוראת הרוחות. אירוע שהתחיל בשוליים, אצל שתי נערות פשוטות, התרחב ועלה עד ההנהגה הראשית.
לא כל בני השבט נענו לקריאה. אלו שסירבו להזניח את שדותיהם ולהשמיד את עדריהם כונו Amagota – הקמצנים, והואשמו בדחיות חוזרות ונשנות של התממשות הנבואה. גם למנהיג סרילי עצמו היו יועצים שהתנגדו למהלכים. גם אחרים, ובהם דורשי טובת בני השבט מקרב הלבנים, ניסו להניא את המאמינים מביצוע צעדים שיהרסו את מקורות הפרנסה שלהם ויסכנו את עצם חייהם. אבל האמונה בפתרון פלא לכל הבעיות הייתה חזקה מכל - אם רק יפעלו כהנחיית הרוחות, יתחדשו ימיהם כקדם. התוצאה הייתה שבמשך כשנה שבה פשתה האמונה, מתו ברעב עשרות אלפים ואולי יותר מבני הקוסה. המצוקה והנפילה שבאה בעקבותיה הגדילו את התלות בבריטים, ואלה חיזקו את אחיזתם באזור ובאנשיו.
האירוע המתואר כאן בקצרה מכונה על ידי ההיסטוריונים "ההתאבדות הלאומית של אומת קוסה". הוא מספק עניין לחוקרים שמנסים להבין התנהלות שגרמה להמונים להזיק לעצמם עד אובדן. כיהודים אפשר כנראה להבין את האמונה במשיח שקר, כמו שבתי צבי במאה ה-17, שסחפה המוני קהילות בעולם. בתקופה של ייאוש, זיק של תקווה עשוי להיראות כלהבה גדולה. אבל להשמיד בדעה צלולה את אמצעי הקיום? איזה מין שלטון מאפשר ואפילו מוביל דבר כזה?
קשה להסיח את המחשבה מהנעשה במקומותינו. אנחנו הרי מכירים שלטון שפועל כך. הוא נבחר לפני כחצי שנה, ומאז ניתן להשוות - להבדיל וכו' - כמעט כל מה שהוא נוגע בו דומה למעשי סרילי: ראש אומה ששוכנע בידי חוזה, הלוא הוא דודה של הנערה שנשלחה למשימה חקלאית ופגשה רוחות.
טובה הרצלבמדינה שתופסת את עצמה כחלק מהעולם המערבי, הרציונלי, לא אמורים לקבוע מדיניות על סמך התגלות כזו, תחושת בטן אחרת, ציפיות משיחיות כלשהן או השערות לא מבוססות, אלא לקבל החלטות על סמך נתונים בדוקים ודעות של מומחים. אבל במשך חודשים אנחנו עדים לצעדים שהיו משתלבים היטב באותו עולם שבטי באפריקה לפני כמעט 200 שנה. נכון, הנסיבות והרקע שונים לגמרי, וכמובן אין אצלנו הוראה ישירה להשמיד מיד את אמצעי הייצור וכך לפגוע במקורות העושר והרווחה. אבל אין ספק שזה הכיוון שאליו מקצת ההחלטות מצעידות אותנו. אני חוששת שבמבחן התוצאה, ולמרות שפע ההבדלים, יש מקום להשוואה – הרס עצמי הוא הרס עצמי, בלי קשר למקורות היוזמה ולמניעי מוביליה.
רבים מאוד במדינת ישראל ובקרב ידידנו בעולם מתבוננים כלא מאמינים בנזק שאנחנו גורמים לעצמנו, תוך התעלמות מעובדות ואזהרות. לאור זאת, ניתן לשאול בחרדה האם לחוקרי העתיד תהיה סיבה לכתוב על "ההתאבדות הלאומית של אומת ישראל".
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
