ברקע הדיונים בבג"ץ על החקיקה המשפטית והשבר הפנימי שרק הולך ומחריף, החזית נגד איראן ושלוחותיה באזור מתפתחת לכדי איום חמור ביותר, איום שמחייב את מלוא הקשב של הדרג המדיני וגם את ליכוד השורות בצבא ובעם - לקראת אפשרות של הסלמה בכמה זירות במקביל.
אין דרך אחרת לפרש את המסרים שמעבירים הבכירים ביותר במערכת, בתקווה שהציבור וגם הדרג הנבחר מאזין. שלשום היה זה ראש המוסד דדי ברנע, המחזיק בידיו התרעות חדשות ורבות על כוונות איראניות לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות בעולם. נאומו של ברנע היה חריג, משום שהוא כלל איום ישיר על ההנהגה האיראנית והודעה לפיה אין עוד מרחב חסינות, וכל פגיעה בישראלי ו/או יהודי תוביל בהכרח לגביית מחיר בלב טהרן. ברנע גם ציין את מה שנכתב עשרות פעמים בחודשים האחרונים: התעוזה האיראנית גוברת ממכלול סיבות, מנסיגת ארה"ב מהמזרח התיכון ועד הקרע בישראל.
דוגמה לתעוזה זו היא החשיפה של שר הביטחון יואב גלנט: איראן הקימה בדרום לבנון, 20 ק"מ בלבד מישראל, שדה תעופה שנועד למטרות טרור. בתמונות שהציג גלנט ניתן היה לראות את דגל איראן מתנוסס על מסלולי הטיסה, מהם המשטר מתכנן לפעול נגד ישראל בצוותא עם חיזבאללה. "האדמה לבנונית, השליטה איראנית, היעד - ישראל", אמר.
בשלב זה השדה משמש להזנקת כלי טיס בלתי מאוישים, אבל התוכנית הגדולה יותר היא ליצור ציר חלופי להברחות אמצעי הלחימה מסוריה, שאותם צה"ל מצליח לסכל בתקיפות מדויקות מהאוויר כבר למעלה מעשור, במסגרת המערכה שבין המלחמות (המב"מ).
האיראנים יודעים שישראל לא תוקפת בלבנון כיוון שהיא מורתעת מול חיזבאללה, והרעיון הוא ליצור מרחב חסינות שיעזור במאמצי ההתעצמות, לצד בסיס קרוב לגבול, שממנו אפשר להזניק מטוסים בלתי מאוישים למשימות התקפיות מעבר לגבול עם ישראל. אגב, ניתן להעריך שזהו לא הבסיס היחיד שהאיראנים הקימו עם חיזבאללה באזור.
דברי ברנע בכנס השנתי של המכון למדיניות נגד טרור
(צילום: עידו ארז)
בהקשר הזה צריך לשים לב לנאום השלישי של בכיר במערכת, הרמטכ"ל. בדברים שנשא בפני באי ובאות העצרת הצה"לית המרכזית לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור, רב-אלוף הרצי הלוי אמר: "עלינו להתייחס לכל הצהרה של אויבינו, בדיבורים או במעשים. לא לזלזל בהם ולא להאדיר את עצמנו. עלינו להיות מוכנים מתמיד לעימות צבאי רב-זירתי ונרחב, שיכלול תמרון במגע קרוב ובחיכוך גבוה עם האויב, שיהיה כרוך באבדות ובנפגעים, ושבו גם העורף חזית". כשהתקשורת מתמלאת בדיונים על לקחי המלחמה של 1973, רצוי להקשיב במיוחד לטקסט הבהיר והמפורש של מפקד הצבא ב-2023.
גם גלנט ערך את החיבור המתבקש שצה"ל מתריע מפניו, בין המשבר הפנימי והביטחון העצמי של האויבים. "בשנה האחרונה, אנו מתמודדים עם שסע הולך ומעמיק בחברה הישראלית סביב האיזון בין הרשויות", אמר, "המחיר עלול להיות כבד, כבד מדי בהקשרי הביטחון הלאומי, ולכן שינויים מרכזיים עושים בהסכמה רחבה. כמי שעומד בראש מערכת הביטחון אני קובע כאן שהמשך המאבק הפנימי בין זרמים ניצים במדינת ישראל מחלחל אל תוך צה"ל ואל תוך ארגוני הביטחון האחרים וגובה מחיר אשר צה"ל ומערכת הביטחון אינם יכולים לשאת בו".
אלא שגם האויב, שמקשיב היטב לבכירי המערכת, עשוי לשגות בשאננות. שם אולי רואים יתרון באיום רב-זירתי בתקופה של התפוררות. אולם מוטב שידעו, כי דווקא האיום הוא מנוע עוצמתי לגיוס כל המשאבים, להנחת המחלוקות בצד ולהסתערות משותפת במטרה לשמור על הבית. כך היה במלחמת יום הכיפורים וכך יהיה גם עכשיו אם חלילה נידרש לכך.
