המינוי של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות וכלי השיט הוא המתאים ביותר. גרוניס, שופט מהזן השמרני, נטול כל אג'נדה משפטית או פוליטית, יעשה עבודה מצוינת, ואפילו מהירה יחסית, שאולי תפזר סוף סוף את העננה מעל אחת הפרשיות הקשות שידעה המדינה הקשורה בקודש הקודשים של הביטחון.
גרוניס נמנע תמיד מהתחממות באור הזרקורים הציבוריים או הפוליטיים. לא יהיה ניתן להטיל צל ספק באמינותו, באמינות הצוות שלו ובמסקנותיו. חקירה כה רגישה, בעלת היבטים פוליטיים בינלאומיים ומנהיגותיים , כמו גם יכולת לפלח ראיות ועדויות בהיקף דמיוני, תהיה בידיים טובות.
ועדת החקירה קמה לאחר שנים של לחץ וצעקה ציבורית שלא נענו. הדבר מראה שגם לציבור יש לעתים השפעה חוץ-פרלמנטרית. עתירות שהוגשו ברבות השנים במטרה לאלץ את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית נדחו מכיוון שבית המשפט לא רצה לחרוג מסמכותו ולאלץ את הממשלה.
עם זאת, אגב דחיית העתירות האחרונות בשלהי הקיץ, האזינו השופטים לקול הציבור הרחב. בדחותו את העתירות קבע השופט יצחק עמית באופן נועז ש"בעקבות חקירת פרשת כלי השיט" נחשפה תמונה מדאיגה שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית וכי נמצאו ליקויים שמחייבים הפקת תובנות ולקחים בנוגע להליכי הרכש הביטחוני במדינה.
מחאה בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות
(צילום: אריק מרמור )
"בזהירות המתבקשת ניתן לומר שהתמונה הלכאורית שעולה מהחומר שלפנינו תומכת במסקנה הזו, וכי נותרו סימני שאלה המרחפים ממעל, שיש בהם כדי להטיל צל על תקינות תהליכי קבלת ההחלטות בתחום רכש כלי השיט", כתב אז השופט עמית. "דומה כי עריכת בחינה ביקורתית עצמאית באשר להליכי קבלת ההחלטות בנושא המדובר היא צעד רצוי".
אי ההיענות של ממשלת נתניהו, ולא פחות מכך ממשלת האיחוד שקמה עם בני גנץ, הפגינה אוזלת יד והולידה אינספור תיאוריות קונספירציה ואי הבנות משפטיות בשאלה מדוע הנושא אינו נחקר.
העובדה שבנימין נתניהו צפוי להיות אחד ממוקדי החקירה גרמה להתבצרות של שני מחנות – תומכי ביבי ומתנגדיו. הרוב שכחו במהלך הדרך שמדובר בכלל בחשדות הקשורות לליבת הביטחון הלאומי של ישראל, לטוהר המידות של נבחרי ציבור, של מקבלי החלטות, פקידים בכירים ומאעכרים שעוסקים בהצטיידות הביטחונית.
5 צפייה בגלריה
נתניהו מבקר בצוללת של חיל הים. העובדה שהוא צפוי להיות אחד ממוקדי החקירה גרמה להתבצרות של המחנות
(צילום: קובי גדעון/לע"מ)
בתחילה האשימו את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בחקירה מוטה ומתן הנחות לנתניהו במהלך חקירה פלילית שערך לכמה בכירים ומתווכים בעסקאות הרכש. גם ההעמדה לדין של המתווכים בעסקה לא הורידה את המתח. מעבר לגועל שנחשף בעדויות סביב קבלת ההחלטות לא רק שלא הוסרה העננה, אלא שהסתבר בכלל שזהו רק קצה הקרחון.
למרות שהוועדה תעסוק רק בהיבטים ציבוריים של רכש הצוללות וכלי השיט, הציבור יהיה חשוף לעדויות ולתחושות קשות ומדכאות של גועל, ואף ייאוש, מהפוליטיקה. הדיונים יגלו איך אנשים מקבלים החלטות בנושאים שחייבים להתקבל מתוך אינטרס לאומי בלבד.
תתגלה הזוהמה הכרוכה בתיווך של גורמים פרטיים בעסקאות החשובות לביטחון הלאומי של כולנו, ייחשפו מנגנוני קבלת החלטות קלוקלים של פקידים בכירים ושל פוליטיקאים, בהם הטיית מכרזים והעברת תשלומי שוחד. יתגלו ה"קופונים" שגזרו פוליטיקאים ואנשי ביטחון מעסקאות אלה. יתגלו בעיות בפיקוח אלמנטרי על הגופים שעוסקים בעניינים אלה, שלא לדבר על יחסי ישראל-מצרים ויחסי ישראל-גרמניה.
אין ספק שאם היום המוקד המשפטי שמעורר עניין בציבוריות הישראלית ובתקשורת הוא משפטו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, הרי שהנאשם המרכזי צפוי למצוא עצמו בחזית מאיימת נוספת – פרשת הצוללות. אין ספק שהקמת הוועדה צפויה להטיל לחץ על נתניהו לערוך עסקת טיעון עם הפרקליטות כדי להפסיק את המשפט ולרכז כוחות רק בוועדת החקירה.
מלכת ועדות החקירה
ועדת חקירה ממלכתית נחשבת "המלכה" של ועדות החקירה. הממשלה ממנה אותה כאשר יש "משבר אמון חריף", כמו במקרה הצוללות, או כאשר מתעוררים סימני שאלה לגבי תפקוד הרשות המבצעת.
בראש הוועדה, שמוקמת על ידי נשיא בית המשפט העליון, ניצב שופט לשעבר וחבריה הם בדרך כלל שופטים בעלי מומחיות בתחום הבדיקה ובעלי יוקרה אישית וציבורית, כמו גם אישי ציבור. כדי להגיע להכרעה, מספר חבריה לא יכול להיות זוגי.
כתב המינוי של הוועדה מנוסח על ידי הממשלה, והוא מפרט את מנדט הוועדה ונושאי החקירה. מרגע שהתקבלה ההחלטה בממשלה ונוסח כתב המינוי הממשלה אינה רשאית להתערב בהרכב הוועדה או בסדרי עבודתה.
לוועדה יש סמכויות זהות לסמכויות בתי משפט. היא יכולה לזמן עדים, לחייב התייצבותם ולהוציא צווי חיפוש. הוועדה רשאית לכפות על רשויות המדינה ועל אזרחים למסור לה חומר שעשוי לסייע לה בחקירה, כולל חומר חסוי. עם זאת, הוועדה אינה מחויבת לנהוג לפי סדרי הדין ודיני הראיות שנהוגים בבתי המשפט.
החומר שנאסף על ידי הוועדה לא יכול להוות ראייה במשפט פלילי. הסיבה לכך היא הרצון שמיקוד עבודת הוועדה יהיה בהיבטים הציבוריים של האירוע שנחקר, וכדי להסיר חשש מחברי ממשלה שמחליטים על הקמת הוועדה, או מאזרחים המעידים בפניה, כי הם עלולים לעמוד לדין פלילי בעקבות החקירה.
למרות זאת, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בשנות ה-80 בפרשת ויסות המניות ("ועדת בייסקי") גרמה ברבות הימים להגשת כתבי אישום פליליים נגד ראשי הבנקים ולהרחקתם מהשוק הפיננסי הישראלי למשך שנים ארוכות.
הנחקרים שזומנו על ידי הוועדה אינם זכאים לייצוג או לחקור עדים, אלא אם כן קיבלו מהוועדה מכתבי אזהרה הקובעים שהם עלולים להיפגע מהחקירה או מתוצאותיה. אין ספק שתחנת הביניים של ועדת גרוניס תמשוך אליה זרקורים, אם וכאשר יחולקו לעדים מכתבי אזהרה, שכן יתחזק מחול שדים של האשמות הדדיות.
עם גמר עבודתה מגישה הוועדה דו"ח על תוצאות חקירתה, והיא רשאית לצרף לדו"ח המלצות כראות עיניה. מסקנות הוועדה אינן מחייבות במובן הפורמלי, אך הממשלה חייבת לדון בהן. עם זאת, אם הוועדה תסיק מסקנות הממשלה תצטרך להסביר מדוע אינה מיישמת אותן, וצפויות עתירות בנושא לבג"ץ.
