נכון להיום, את המשק הישראלי מוביל ענף ההייטק. מעין קטר רב עוצמה, אשר כוחו מאפשר למדינה לספק שירותים ציבוריים נאותים, זאת למרות הפריון הנמוך ברוב הענפים האחרים, למרות חלקים בחברה של אוכלוסייה שאינה יצרנית, ולמרות חלקים נוספים של אוכלוסייה שאינה משכילה ושאינה משתלבת בענפים ובמשרות בפריון גבוה.
הנה המחשה לדברים; כיום כ-92% מהכנסות המדינה ממס הכנסה משולמות על ידי 20% מהאזרחים בלבד (שני עשירוני ההכנסה העליונים). למעשה, ההכנסה של מחצית מאוכלוסיית המדינה כה נמוכה, עד שהם אינם משלמים מס הכנסה כלל. לעומתם, כ-25% מסך מס ההכנסה משולם על ידי המועסקים בענף ההייטק במובנו הרחב. כמובן, שהתלות של הכלכלה הישראלית בכוחו של ענף ההייטק, אינה מצטמצמת רק להכנסות ממס הכנסה. הענף אחראי לכ-15% מהתוצר, מעסיק כ-10% מהמועסקים במשק, ומייצר כ-43% מהייצוא.
רק מה? החגיגה הזו לא תוכל להימשך לתמיד. בראייה ארוכת טווח, בשל שינויים דמוגרפיים חריפים ובשל כשל מובנה במערכת החינוך – צפויה התארכות, עד כדי הכפלה, של "שרשרת הקרונות" אותו מושך הקטר, המייצגים את האוכלוסייה הלא-יצרנית, ואת זו שמתקשה להשתלב במשרות עם תרומה גבוהה למשק. בנוסף, לא ברור האם כוחו היחסי של ענף ההייטק יוותר דומה לכוחו כיום, בהיותו מבוסס על מובילות טכנולוגית בינלאומית.
ראו מספר נתונים: ממוצע הלידות לאישה במדינות ה OECD עומד על 1.7. בישראל הממוצע 3.1, כאשר אישה חרדית יולדת 6.6 ילדים, אישה מוסלמית 3.2, אישה יהודייה חילונית 2.1, ואישה נוצרייה 1.8. המשמעות – האוכלוסייה החרדית צפויה להכפיל את עצמה בעשורים הבאים. על פי הערכות למ"ס, אוכלוסייה זו צפויה להגיע ל־16% מכלל האוכלוסייה בשנת 2030, וב־2065 היא צפויה להיות כ־32% מכלל האוכלוסייה. ביחס לגילאי 0-17, בשנה זו הם יהוו כ 48% מהלומדים במערכת החינוך.
כבר היום, רשומים במערכת החינוך כ-450 אלף ילדים חרדים, בכ-6,600 מוסדות חינוך. רובם המוחלט לומדים במוסדות בהם אין לימודי ליבה או ברמה בסיסית ביותר. רק 13% מהבנים ו-21% מהבנות שלמדו בשנת שעברה בכיתה י"ב במוסדות החרדיים שמגישים לבחינה, היו זכאים לבגרות.
ומה לגבי האוכלוסייה הערבית? רמת החינוך וההישגים נמוכים מאוד. במבחן PISA 2018 לדוגמא, עלה כי פיזור הציונים בישראל הוא הגדול בעולם. בתחום אוריינות הקריאה לדוגמא, קיימים פערים ניכרים בהישגים בין תלמידים דוברי עברית לתלמידים דוברי ערבית והם החריפו מאז 2015. על פי פרסומי מוסד שורש עולה, כי רמת הידע בתחומי היסוד של דוברי הערבית בישראל נמצאת מתחת ל 9 מתוך 10 המדינות המוסלמיות שהשתתפו במבחן PISA האחרון.
ומכאן השאלה - אם לא יהיה שינוי מהותי ביחס להיום, כיצד אלו שיהוו כמחצית מפוטנציאל מכוח העבודה העתידי של ישראל, יוכלו להשתלב בשוק עבודה מודרני, בהעדר השכלה בסיסית ועם מיומנויות ירודות מילדי העולם השלישי?
ומה ביחס לכוחו העתידי של "קטר" המשק הישראלי? אמנם, על פי נתוני ההשקעות בחברות ישראליות בשנת 2020 ובחציון הראשון של 2021 נשברו שיאים חסרי תקדים והענף מפגין איתנות רבה, אך ביחס לטווח הארוך התמונה מעט מורכבת יותר.
על פי נתוני רשות החדשנות, נרשמה ירידה של כ 45% בכמות הסטרטאפים החדשים תוך 6 שנים. מ-1,400 סטרטאפים שהוקמו ב-2014, הוקמו רק כ-850 ב-2019, ומוערך שהוקמו רק כ-750 ב-2020.
מנתוני למ"ס עולה, כי משנת 2015 ועד 2019 ירד שיעור רכיב טכנולוגיית העילית בהתפלגות סך הייצוא התעשייתי של ישראל מ-50% ל- 37%. לשם ההשוואה, רכיב זה ב-2019 הווה בייצוא של סין 71% ובארה"ב 43%.
ההייטק הישראלי מתמודד עם מחסור כרוני בכוח אדם איכותי ולמעשה, הוא מעין מועדון סגור והומוגני, כאשר רק 2% ערבים ורק 3% חרדים מועסקים בו, רק 22% נשים בתפקידי ליבה. זאת ועוד; המוֺבילוּת הטכנולוגית של הענף תלויה מהותית בכמות מעטה של טאלנטים טכנולוגיים אשר מוערכת בפחות מסה"כ 20,000 עובדים, אשר יוצרים את עיקר הערך הטכנולוגי, הכלכלי והתחרותי המהותי של הענף בזירה הבינ"ל. לגבי אלו, התחרות החריפה מאוד בשנה האחרונה. הדבר ניכר בזינוק ברמות השכר ובהיקפי העזיבות הלא רצויות של עובדי ליבה לחברות אחרות, המוערך בכ-12% בשנה החולפת.
וביחס לעתיד? בשנים הקרובות ההערכה היא, כי עוצמת התחרות בזירה הבינ"ל צפויה להחריף מול היקפי השקעות ענק של המדינות המובילות, ובראשן סין וארה"ב, במו"פ ובחיזוק כושר התחרות של חברות טכנולוגיות העילית שלהן.
השורה התחתונה היא, שכאשר מתבוננים לפחות עשור קדימה, עולה אפשרות לסיכון ממשי למדינה כפי שאנו מכירים אותה - על חוסנה הכלכלי, על המאפיינים החברתיים ואזרחיים שלה, על רמת החיים אותה היא מציעה לאזרחיה. "עילית שנושאת מדינה" הוא הימור מסוכן. אי אפשר להבטיח עוד שכוחו של מיעוט יוכל לשאת על כתפיו את נטל משקלו של רוב.
רון צורצילום: סטודיו sparkles & design"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט" הוא מסר ערכי שמחייב שלא להתעלם מכשל שאיתו אין להשלים. המובן מאליו הוא, לחזק את המחקר האקדמי, להעצים את פעילות רשות החדשנות ומשרד הכלכלה, ולפעול בשיתוף המגזר העסקי להרחבת הגיוון בבסיס הגיוס של העובדים בענף ההייטק. אך ההכרחי הוא, ליישם תכנית לאומית תוך שינוי עמוק ואמיץ במדיניות ממשלות העשורים האחרונים; חינוך, פריון, השתלבות האוכלוסיות הצומחות והחלשות ביותר של ישראל.
רון צור, מנכ"ל חברת הייעוץ קבוצת Sparks.
