שלושה ימים לאחר השבת השחורה ב-7 באוקטובר קיבלה סיגלית הלל את הטלפון הנייד של בנה, אורי טשרניחובסקי. אז היא עדיין לא ידעה שהוא נרצח במסיבה ליד רעים. אתמול (חמישי) היא פתחה את המכשיר בפעם הראשונה, ולא הפסיקה לבכות כשראתה את ההודעות והשיחות המודאגות מחבריו בשבת הארורה ההיא. ברשימה היו גם שיחות מאותו הבוקר מנועה ארגמני שנחטפה. "בעזרת השם היא תשתחרר ואשאל אותה על מה הם דיברו באותן השיחות האחרונות בחייו", אומרת סיגלית.
אורי, בן 29 מפתח תקווה, היה באותה שבת בבאר שבע, שם למד הנדסת חשמל באוניברסיטה וסיים שלוש שנות לימוד. אימו לא ידעה שבנה נמצא במסיבת הטבע "נובה", שם עבד כברמן, והייתה בטוחה שהוא בדירה בבאר שבע. "התעוררתי באותה השבת בשעה שבע בגלל אזעקה שהייתה בפתח תקווה. הדלקתי טלוויזיה וראיתי שגם בבאר שבע יש אזעקות, ודאגתי לו", היא נזכרת.
דבריה של סיגלית הלל, שבנה אורי טשרניחובסקי ז"ל נרצח במסיבת הטבע "נובה"
(צילום: שמוליק דודפור)
בשעה 6:59 כתב לה אורי: "אמו' לא לדאוג אני בסדר". דקה לאחר מכן כתב לה: "מה איתך, איך את?" סיגלית כתבה לו: "סבבה. מה קרה אזעקות?" ואורי ענה לה: "מלא מלא הפגזות. כן". סיגלית כתבה: "וואו. יש לכם ממ"ד?" ואורי ענה לה: "כן הכל טוב". סיגלית כתבה לו: "תיזהרו". "בהמשך התקשרתי אליו מספר פעמים והוא לא ענה", היא מספרת. "חשבתי שהוא עבד בלילה בבר והוא ישן בצהריים. התחילו להגיע אליי שמועות והוא גם לא ענה לטלפון, כתבתי לו 'אורי ענה לי דחוף' והוא לא ענה. בדיעבד אני יודעת שהוא כבר לא היה בין החיים".
7 צפייה בגלריה
ההתכתבות של אורי טשרניחובסקי ז"ל עם אימו סיגלית ב-7 באוקטובר. נרצח בידי המחבלים
(באדיבות המשפחה)
במסיבה פגש אורי את נועה ארגמני, חברה טובה שבילתה במסיבה עם בן זוגה אבינתן אור ועוד חברים מהאוניברסיטה. "הם היו חברים מאוד-מאוד טובים, לא מעט זמן", אומרת סיגלית, "אפילו אני, שבכל זאת גרה פה בפתח תקווה, שמעתי על נועה לא מעט, ותמיד כשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מדבר עם נועה: פעם עם נועה השותפה לדירה, ופעם עם נועה 'הסינית', ככה הוא קרא לה. הם היו חברים טובים מאוד, למדו יחד".
התמונה של נועה ארגמני לפני החטיפה
בטלפון של אורי טשרניחובסקי התגלה כי בשעה 7:42 כתבה לו חברה: "חיים שלי, תשמור על עצמך". אחרי ארבע דקות כתבה לו: "אורי, אני מפחדת עליך", ואורי ענה לה: "אני שומר אני מבטיח, אני גם עם נועה עכשיו" ושלח לה תמונה של ארגמני כשהיא מסמנת "וי" בידה. החברה כתבה לו: "יופי, תשמור גם עליה", ואורי כתב לה: "שומר". המידע על ההתכתבות הזו נכלל גם בתחקיר של רשת NBC על חטיפת נועה ארגמני.
במכשיר של אורי התגלה כי לפני כן, בשעה 7:18, ארגמני שלחה לו את המיקום שלה. בשעה 8:12 היא כתבה לו: "יש מקום להתחבא שם או להישאר ברכב?"
7 צפייה בגלריה
ההתכתבות של אורי ז"ל עם חבר משותף שלו ושל נועה ארגמני ב-7 באוקטובר. נועה סימנה "וי" בידה
(באדיבות המשפחה)
7 צפייה בגלריה
ההתכתבות האחרונה של אורי טשרניחובסקי ז"ל עם נועה ארגמני ב-7 באוקטובר. היא שאלה לגבי מקום להתחבא בו
(באדיבות המשפחה)
עוד מתברר כי השניים דיברו בטלפון מספר פעמים: בשעה 7:17, בשעה 7:39, בשעה 8:04, בשעה 8:17 הייתה ביניהם שיחה של למעלה מתשע דקות ובשעה 8:33 שיחה של כמעט שבע דקות. השיחות לא הוקלטו בטלפון של אורי ולא ברור מה נאמר בהן.
אימו של אורי אומרת כי היא הבינה שהוא היה במכונית כאשר מחבלים רצחו אותו בירי, ולהערכתה הוא נרצח בערך בשעה תשע בבוקר. "קיבלנו את הטלפון שלו שלושה ימים אחרי השבת השחורה, מישהו מצא אותו ליד הבמה והעביר אותו למשטרה שפרצה לתוכו. הבינו למי הוא שייך והביאו לנו אותו", לדבריה.
7 צפייה בגלריה
אורי טשרניחובסקי ז"ל עם נועה ארגמני, בזמנים יפים. "היו חברים טובים מאוד"
(באדיבות המשפחה)
בימים הראשונים היא עוד לא ידעה מה עלה בגורל הבן. "כשהבנו שהוא היה במסיבה והוא נעדר, החברים שלו ואחי הקימו חמ"ל בבית כדי לנסות להבין איפה הוא. הייתה לנו תקווה שאולי הוא נחטף. ראיתי הרבה סרטונים בטלגרם בתקווה לזהות אותו בין החטופים. נסענו לבית חולים כי אמרו לנו שיש פצועים. אחי נכנס כדי לבדוק אם הבן שלי שם ואמר לי: 'תאמיני לי, את לא רוצה שזה יהיה הבן שלך כי אלה פצועים במצב נורא'".
"אני בעצמי נכנסתי לטלגרם וראיתי סרטוני זוועה, כי קיוויתי שהבן שלי יהיה חטוף", היא נזכרת. "באיזשהו שלב אחד החברים של הבן שלי אמר לי: 'את לא באמת רוצה שהוא יהיה חטוף, תאמיני לי. הוא היה במודיעין חיל האוויר, הוא היה בתפקיד מסווג מאוד, הוא היה חוקר בתחום. את לא רוצה שהוא יהיה חטוף'. אבל אתה יודע, אמא רוצה שהבן שלה יהיה בחיים. חמישה ימים חיכינו. פניתי לגדעון סער שהוא ידיד מקורב אליי, ביקשתי עזרה בניסיונות לאתר".
רק חמישה ימים לאחר 7 באוקטובר הגיעו שני חיילים לבית המשפחה והודיעו שאורי נרצח. "הם אמרו שהגיעה הגופה. לא נתנו לי לראות אותו. אמרו שהגופה לא במצב טוב לאחר כל הימים שעברו", נזכרת סיגלית בכאב. "הבנתי שהוא נורה בראשו בעת שהיה ברכב. למרות שהוא היה מכוסה, ליטפתי, חיבקתי ונישקתי אותו. הרגשתי את הזקן שלו. ראיתי את הנעליים שהיו עדיין עליו. אבא של נועה ארגמני הגיע להלוויה".
סיגלית מספרת על אורי: "הוא היה בוגר ישיבת בני עקיבא, ובצבא הוא שירת במודיעין חיל האוויר, גזרת סוריה. לאחר מכן הוא עבד קצת ויצא לטיול הגדול, נסע לאוסטרליה וניו זילנד, חרש את העולם ואז החליט ללמוד הנדסת חשמל. הוא סיים שנה שלישית ועמד להשלים את לימודיו. הוא היה ילד מקסים, באמת קסם, עם נדיבות נדירה, איש של אנשים, חבר טוב. מאוד סמלי שהוא נרצח ברֵעים, כי הוא היה איש רֵעים".
החיים אחרי מותו של אורי ז"ל כבר לא נראים אותו דבר מבחינתה. "אין חיים. עובדים על אוטומט, קמים בבוקר ומתארגנים לעבודה", היא משתפת. "הולכים לעבודה כי מלחמה, אני מנהלת מחלקת חינוך וזקוקים לי במערכת. יש ימים שקשה וצריך מנוף כדי להרים אותי בבוקר ללכת לעבודה. בדרך כלל אני גם לא מחזיקה מעמד עד סוף היום. אני אפילו לא יכולה להגיד שאני אוספת את השברים, אני עוד לא בשלב הזה. חברים שלו עושים הנצחה, הם הזמינו אותנו ל'גן אורי' שייפתח בשבוע הבא, מעין פינה בבאר שבע. אמרתי להם: 'איזה הנצחה, אני עוד לא במקום להנציח את הבן שלי, אני עוד במקום בכלל להבין שהוא איננו'".
פורסם לראשונה: 21:51, 21.12.23
