בצה"ל ובמערכת הביטחון מסרבים להגיב על ההאשמות והעלבונות שהוטחו בקבינט אמש (שלישי) ברמטכ"ל אייל זמיר ובשר הביטחון ישראל כ"ץ, על ידי השרים בצלאל סמוטריץ' ויריב לוין. גם אחרי הכותרות העסיסיות שניפק הדיון, שאמור היה להיות מקצועי וביטחוני ולעסוק בדיני נפשות, בכירי מערכת הביטחון, בהם שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ רונן בר וראש המוסד דדי ברנע - מנסים לשמור על קו ענייני וגישה מקצועית בכל מה שנוגע לשחרור החטופים והכרעת חמאס ברצועת עזה.
כבר לפני כמה שבועות, מיד כשנכנס לתפקידו, קיים הרמטכ"ל זמיר סדרת דיונים שבהם צה"ל גיבש, באישור שר הביטחון כ"ץ, הערכת מצב מפוכחת שמביאה בחשבון את האילוצים הצבאיים והמדיניים שקיימים בסיטואציה הנוכחית, במטרה לגזור מהם את התוכניות המבצעיות שצה"ל ומערכת הביטחון יציעו לקבינט לבחור אחת מביניהן, או שילוב של כמה מהן. אפשר להגיד כבר עכשיו: לצה"ל יש שלוש תוכניות פעולה אופרטיביות, שרק אחת מהן מחייבת גיוס מילואים נרחב, ויותר מזה אי-אפשר לפרט.
בהערכת המצב של מערכת הביטחון מבחינים בין ארבע דרכי פעולה מדיניות וביטחוניות אפשריות. האחת היא הפסקת אש יציבה וקבועה, בהתאם לדרישות חמאס, שתביא לשחרור כל או רוב החטופים אבל תחייב את צה"ל לצאת מהרצועה, וחמאס יקבל ערבויות בינלאומיות ואמריקניות שהאש לא תחודש. דרך הפעולה השנייה היא פעימות של שחרור חטופים והפסקות אש לאורך שבועות וחודשים, ובינתיים גיבוש מתווה ל"היום שאחרי" ברצועת עזה. דרך הפעולה השלישית היא הכרעה, שמשמעותה התקפה גדולה בסדר כוחות של כמה אוגדות, ושבמהלכה צה"ל ישתלט על רוב שטח הרצועה ויישאר לשלוט בו עד שחמאס יוכרע סופית.
דרך הפעולה הרביעית היא המשך העצמה והאצה בהדרגה של הלחימה על פי המתווה הנוכחי, תוך מתן סיוע הומניטרי מינימלי לאוכלוסייה העזתית הלא-מעורבת באזורים ההומניטריים - שיחל בעוד כמה שבועות, כשייגמרו כליל מצרכי המזון, המים והתרופות שאגרו חמאס והאזרחים ברצועה. המטרה היא לגרום לאוכלוסייה העזתית ללחוץ על ארגון הטרור, ועל ידי כך להביא לשחרור החטופים בפעימות או במהלך אחד. האופציה הזאת כוללת גם מתווה מוסכם עם ממשל טראמפ, ועם המתווכות האזוריות ומדינות ערבית נוספות, לגבי "היום שאחרי".
הפסקת הלחימה: ניצחון תודעתי גדול לחמאס ול"אסטרטגיית החטיפות"
לכל אחת מדרכי הפעולה האפשריות האלה, שעומדות בפני מדינת ישראל, יש יתרונות וחסרונות. באשר לאופציית הפסקת הלחימה, חמאס רוצה בכך כי הדבר יאפשר לו לשרוד על נשקו ברצועה, גם אם פורמלית הוא לא יהיה בשלטון. זה יהווה מבחינתו ניצחון תודעתי גדול שיהדהד עוד זמן רב בעולם הערבי והמוסלמי. הדרג המדיני והצבאי בישראל, כולל צה"ל, שוללים במצב הנוכחי את האופציה הזאת מפני שהיא עלולה להעניק תמריץ ולהוות מורה דרך להתקפות נוספות בנוסח 7 באוקטובר על ישראל, לא רק על ידי ציר ההתנגדות האיראני - אלא גם על ידי ציר איסלאמיסטי-סוני שמתהווה כעת מצפון-מזרח ישראל וכולל את טורקיה, סוריה ואולי בעתיד גם את ירדן.
כניעה לדרישת חמאס שישראל תפסיק את הלחימה לכמה שנים לפחות תהווה גם ניצחון ל"אסטרטגיית החטיפות", ועלולה להביא עלינו כבר בעתיד הלא רחוק גלי חטיפות של אזרחים בתוך שטח ישראל ובחו"ל. אם עד ל-7 באוקטובר החטיפות של אזרחים וחיילים ישראלים נועדו להשיג רק שחרור עצירים ביטחוניים פלסטיניים בבתי כלא ישראליים, היענות לדרישת חמאס כעת להפסקת הלחימה פותחת בפני חוטפים פוטנציאליים אפשרות לאכוף על מדינת ישראל ויתורים מדיניים וטריטוריאליים שיסכנו את קיומה. בהקשר זה חייבים לציין שישראל, גם אם תסכים ל"הפסקת אש יציבה וקבועה", יכולה לנהוג בדיוק כפי שהיא נוהגת כעת בלבנון עד שחמאס יוכרע, אבל את ההישג התודעתי של חמאס אם ישראל תפסיק את הלחימה – צריך להודות – אי-אפשר יהיה למחוק.
4 צפייה בגלריה
"טקס" שחרורם של אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי. הפסקת הלחימה תעניק רוח גבית לחמאס
(צילום: REUTERS/Hatem Khaled)
בנוסף לכך, ואולי יותר חשוב מהכול, סביר לגמרי להעריך שחמאס והג'יהאד לא ישחררו את כל החטופים החייל והחללים, אלא ישאירו כמה ברשותם כ"תעודת ביטוח" למקרה שישראל תחדש את הלחימה נגדם או שהמתווכות ידרשו מהם להתפרק מנשקם. בשל כל הסיבות הללו, סבורים כעת בצה"ל שהפסקת הלחימה היא האופציה הפחות מועדפת בנקודת הזמן הנוכחית.
האופציה השנייה, שהיא בעצם שחרור חטופים והפסקות אש בפעימות, רצויה דווקא לישראל, אבל חמאס לא מסכים מפני שהוא מבין שהזמן עובד לרעתו. אוכלוסיית הרצועה מראה סימנים ברורים של תסיסה ונכונות למרוד, ובישראל הגיעו גורמים שונים למסקנה שהסימנים האלה הולכים ומתעצמים - והם מדאיגים את חמאס ברצועה כעת. צה"ל מחסל בקצב כמעט מחבלים בארגון הטרור, שבראשו עומדים עדיין מוחמד סינוואר, שמפקד על כוחות חמאס באזור מרכז הרצועה ודרומה, בעיקר על אלה שברחו לאזורים ההומניטריים בשלב הקודם של הלחימה וחזרו עכשיו להילחם באזור חאן יונס-רפיח; מפקד נוסף הוא עז א-דין חדאד, שמפקד על כוחות חמאס בצפון הרצועה, בעיקר בעיר עזה. "אופציית הפעימות" אינה על הפרק כעת מפני שחמאס מתעקש שלא להסכים לה בידיעה שהזמן, כאמור, עובד לרעתו.
"ניצחון מוחלט"? צריך לגייס עשרות אלפי אנשי מילואים
באשר לאופציית ה"הכרעה", מדובר בגיוס מילואים גדול של עשרות אלפים שיאפשר כניסה במקביל של כמה צוותי קרב אוגדתיים לכל שטח הרצועה. על פי ההערכות, צה"ל ישתלט תוך שבוע-שבועיים על רוב שטח הרצועה מעל פני הקרקע. זו נקודה שחשוב להדגיש: תמרון קרקעי גדול של צה"ל לתוך שטח הרצועה כדי להביא להכרעת חמאס יאפשר לצה"ל לשלוט ברצועה מעל פני הקרקע, כשהוא מטיל מצור על האזורים ההומניטריים במוואסי ועל מחנות המרכז שאליהם צה"ל לא נכנס עד עתה מחשש של פגיעה בחטופים. במצב הזה צה"ל יוכל ויצטרך לשלוט לחלוטין בהכנסת ובחלוקת הסיוע ההומניטרי לאזרחים, ויצטרך לפני שהוא נכנס לפעולה לפנות חלק מהאזרחים שעדיין גרים בבתיהם ברצועה לעבר המחסות ההומניטריים.
היתרון הגדול של מהלך כזה הוא שהוא ייצור את התנאים להכרעה סופית של חמאס באמצעות השמדה שיטתית של כל התת-קרקע, כלומר המנהרות שבהן מסתתרים לוחמי חמאס כעת, ומצור אכזרי על האזורים ההומניטריים שבהם מצטופפת באוהלים האוכלוסייה העזתית - עד שהיא תקיא מתוכה את מחבלי חמאס שעדיין תפסו מחסה בתוכם. גם המהלך הזה, ההכרעתי, יהיה כרוך במניעה של סיוע הומניטרי מהאוכלוסייה וממחבלי חמאס, ועשוי לגרום לכך שארגוני סיוע בינלאומיים לא ירצו לחלק את הסיוע וצה"ל ייאלץ לעשות זאת, תוך סיכון לוחמים שיהיו במצב סטטי, חשופים לאוכלוסייה האזרחית. ישראל גם תואשם בזירה הבינלאומית, בעיקר במועצת הביטחון של האו"ם, בהרעבת ובהמתת האוכלוסייה. אם נרצה להכריע את חמאס בדרך הזו, הדבר יביא את ישראל, במוקדם או במאוחר, להאג.
בצה"ל הגיעו למסקנה שהאפשרות הזאת של מתקפה גדולה להכרעת חמאס, והשתלטות על הרצועה, היא אפשרית וייתכן שייאלץ לנקוט בה, אם כל האמצעים האחרים לא יועילו, אבל בשלב זה היא אינה רצויה. ראשית, מפני שאם צה"ל ינקוט בה הדבר יביא כמעט בוודאות גמורה למותם של חלק או רוב החטופים. שנית, ההשתלטות על פני השטח באמצעות הפעלת אש עצימה וכוחות גדולים תהיה מהירה, אבל אז יהיה צורך לעקור את אנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי מהמנהרות שבהן הם מסתתרים, ושהפירים שמוליכים אליהן ממולכדים במטענים. לכן המהלך יהיה איטי, מפני שצה"ל ירצה לשמור על חיי לוחמיו וככל האפשר להימנע מלסכן את חיי החטופים.
ההתנגדות של חמאס תהיה אמנם חלשה מכיוון שמרבית כוחו כבר פורק, ורוב המגויסים החדשים אינם יודעים להילחם. אף על פי כן הם קיבלו כסף כדי להופיע במצגי התעמולה של חמאס בעת שחרור החטופים. מי שעדיין נלחם מבין המחבלים היותר מנוסים פועל בשיטות גרילה, כשהוא יוצא מפירי המנהרות שצה"ל עדיין לא גילה או השמיד, יורה טילי RPG, מניח מטענים ובאזורים שנשארו בנויים וגם מבצע צליפות קטלניות נגד חיילי צה"ל - שיטת פעולה שמזכירה מאוד את האופן שבו פעלו הוייטקונג נגד האמריקנים בשנות ה-70. כשכוחות צה"ל ישתלטו על השטח, יישבו בו ואפילו אם רק יפקחו על חלוקת הסיוע ההומניטרי - הם יהיו מטרות נייחות לסוג הזה של לוחמת גרילה. ישראל תצטרך גם להקים ממשל צבאי, וגם אם תזכה לשיתוף פעולה מצד ארגון המזון הבינלאומי והאו"ם - ייפול עליה הנטל הכלכלי והמדיני של דאגה לרווחת האוכלוסייה ובעיקר למניעת רעב ומחלות.
המפתח: הסיוע ההומניטרי
כל גורמי ההערכה בצה"ל מסכימים שכדי להכניע ולמוטט את חמאס חייבים לשלול ממנו את האפשרות לשלוט בהכנסת ובחלוקת הסיוע ההומניטרי. חמאס לא רק שודד את הסיוע כדי לכלכל ולצייד את אנשיו, אלא בעיקר כדי למכור את הסיוע ההומניטרי שנכנס בשווקי עזה במחירים מופקעים שאותם הוא קובע. בכסף שנכנס לקופתו, חמאס וגם הג'יהאד האיסלאמי משתמשים כדי לשלם משכורות ולגייס נערים בני 14-15, וגם אנשים מבוגרים יחסית אך חסרי ניסיון בלחימה, לשורותיו. "משאית אחת של סיוע הומניטרי מאפשרת לחמאס לגייס ולתחזק חטיבה שלמה של מגויסים חדשים שפועלים עבורו", אומר מפקד שדה בכיר בצה"ל שעוקב אחרי הדברים מקרוב. מסיבה זו יש חשיבות רבה, לא פחות מעצם הלחימה הפיזית, להוציא מידי ארגוני הטרור את האפשרות לבזוז את הסיוע ההומניטרי.
גם אם צה"ל ייקח לידיו את ליווי שיירות הסיוע למתחמים מאורגנים ומבוצרים שהכניסה אליהם תפוקח על ידי שב"כ, עדיין קיימת סכנה שהאזרחים הלא-מעורבים שיקבלו את הסיוע יישדדו על ידי חמושי חמאס כשיתרחקו מהמתחמים המסודרים מראש. אבל אז הם יקוממו נגדם את האזרחים שירעבו כשהמנות המוקצבות יילקחו מהם לטובת חמאס. צה"ל יצטרך להתמודד עם מחבלים מתאבדים שחמאס ישגר לתוך המתחמים האלו, ולכן עדיף בכל מקרה שצה"ל לא יחלק את הסיוע לאוכלוסייה העזתית אלא רק יאבטח את הכנסתו למתחמים, יפקח על מה שקורה בתוכם מרחוק וימנע את שוד האזרחים בצאתם מהמתחמים.
4 צפייה בגלריה
חמושי חמאס שהשתלטו על משאית סיוע ברפיח. צה"ל מעדיף לצמצם את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה, אבל אם יידרש - גם יחלק אותו
(צילום: AP)
לכך התכוון הרמטכ"ל כשאמר בקבינט אתמול כי הוא אינו רוצה שצה"ל יעסוק בחלוקת הסיוע האזרחי, אבל במקביל צריך לדעת שצה"ל הכין תוכניות פעולות גם למקרה שארגונים בינלאומיים יסרבו לחלק סיוע הומניטרי מינימלי לאוכלוסייה, וצה"ל יצטרך לעשות זאת בעצמו. "אנחנו נעשה כל מה שיידרש כדי לשחרר את החטופים ולמוטט את שלטון חמאס", אומר קצין בכיר בצה"ל, כשהוא מתייחס גם לעניין הסיוע ההומניטרי. אבל ברור שצה"ל מעדיף שלא לסכן את לוחמיו בחלוקה ישירה של הסיוע, ושהדבר ייעשה על ידי ארגונים בינלאומיים.
נושא נוסף שבצה"ל ובמערכת הביטחון מדגישים הוא הצורך לתכנן מראש – לפני שהולכים להכרעה גדולה – את מתווה השליטה ברצועה ביום שאחרי. צה"ל נמנע מכניסה לפרטים מפני שברור שפוליטיקאים כמו בן גביר וסמוטריץ'' רוצים שצה"ל יקיים ממשל צבאי ברצועה וישתלט עליה לטובת התנחלות מחדש של יהודים בשטחה, וצה"ל אינו רוצה להביע עמדה בשאלה זו שהיא פוליטית-מדינית.
העזתים ישכנעו את חמאס לשחרר את החטופים?
האפשרות המועדפת כרגע על צה"ל, כתוצאה מכל השיקולים האלה, היא המשך מתווה הפעולה הנוכחי בעצימות-אש ובקצב מוגברים. כך אפשר יהיה להדק את הברגים על חמאס והג'יהאד האיסלאמי בצורה הדרגתית, תוך כדי מניעת סיוע או הכנסת קצובת סיוע מינימלית לרצועה - אלא הכנסת רק מה שנחוץ למנוע רעב ומגפות.
המשך השמדת תשתיות חמאס מעל הקרקע, ובעיקר במנהרות שמתחת לפני הקרקע שבהן חמאס מוצא מחסה, תגרום לשני דברים. האחד, שאנשי חמאס יייפגעו כמה שיותר. ישנה גם אפשרות שבצה"ל טוענים שהיא ריאלית - שהאוכלוסייה תלחץ על חמאס ותכריח אותו לשחרר את החטופים ואולי אפילו להתפרק מנשקו.
גורמים ביטחוניים מציינים שאין כל ודאות שהלחץ ההדרגתי הזה יביא את אזרחי רצועת עזה למרוד בחמאס ושהארגון יחליט להתפרק מרצונו מנשקו, אבל בסיטואציה הנוכחית בימים האלה חייבים לתת למתווה הזה הזדמנות, גם אם זה יחייב את משפחות החטופים מצד אחד ואת סמוטריץ'' ובן גביר מצד שני לגלות סבלנות.
