דיון בבג"ץ על פסילת בל''ד, ביום חמישי
(צילום: משה מזרחי, לע''מ)
לאחר פירוק הרשימה המשותפת הפכה בל"ד לשיחת היום בחברה הערבית. חלק שמחו לאיד, אחרים התאכזבו מסופו של האיחוד, היו שדיברו על אובדן כוחו הפרלמנטרי של הציבור הערבי, היו כאלה שהאשימו את אחמד טיבי ואת איימן עודה והיו מי שהפנו אצבע מאשימה דווקא כלפי בל"ד והעומד בראשה סמי אבו-שחאדה. על שני האחרונים טענו שהם תקעו מקלות בגלגלים באופן המקשה על המשותפת לפעול כגוף אחד לקדם את האינטרסים של החברה הערבית בישראל. כל אלה ממתינים עכשיו להכרעת בג"ץ, שתקבע אם בל"ד תוכל להתמודד בבחירות ב-1 בנובמבר.
לאורך כל מערכות הבחירות האחרונות גיבתה הרשימה המשותפת את בל"ד. חיבור הרשימות הקשה על פסילתה, אף שעמדתה הרשמית (שלילת יהדותה של המדינה והגדרתה כדמוקרטית בלבד), הייתה גבולית לפי החוק הישראלי. אלא שהחיבור לרשימה המשותפת השאיר סימן שאלה: מה כוחה האמיתי של בל"ד בחברה הערבית?
לפי הסקרים כיום היא מתקשה לעבור את אחוז החסימה. גם ברשתות החברתיות ניכרת מגמה של ניכור - לעיתים אפילו מיאוס - כלפי בל"ד, ורבים מאשימים אותה באחריות להקצנה של הרחוב היהודי נגד הציבור הערבי. הגורמים לכך נטועים אי שם ב-2007, אז נחשד היו"ר והמייסד של המפלגה, ד"ר עזמי בשארה, בריגול לטובת חיזבאללה, וברח לקטאר.
(בהפוך על הפוך, רווחת בחברה הערבית גם קונספירציה שהציבור היהודי לא מודע לה: לא מעטים עדיין מאמינים שבשארה מופעל על ידי ישראל לקידום האינטרסים שלה במפרץ. לדבריהם, לא ייתכן שישראל, על מנגנוני המודיעין והביטחון הענפים שלה, כשלה במניעת הבריחה שלו מהארץ, וחרף החשדות החמורים נגדו מתירה לו להמשיך לנהל שם את חייו באין מפריע. "את מרדכי ואנונו הביאו ואת בשארה לא?", הם תוהים. מן הסתם אין לתיאוריה הזאת שום אישוש, אבל בשטח – השמועה התפשטה ברחוב הערבי והחשידה את בשארה ובל"ד).
עם השנים המשיכה המפלגה לצבור עוד נקודות שליליות לחובתה, כשהעיקרית בהן הייתה השתתפותה של הח"כית חנין זועבי באירוע הטראומתי והקטלני של משט המרמרה לרצועת עזה ב-2010. הציבור היהודי זעם עליה, וכפועל יוצא על החברה הערבית ששלחה אותה לכנסת. אלה שעשו לילות כימים כדי לבנות בסיס איתן לחיים משותפים בתוך ישראל, מצאו את מפעל חייהם יורד לטמיון בגלל פעולה הקשורה ברצועת עזה. כמה שנים אחר כך התפוצצה פרשת ח"כ באסל רטאס מבל"ד, שתועד מעביר סלולריים לאסירים ביטחוניים ונידון בעצמו למאסר.
אירועים אלה ואחרים דרדרו את היחסים בין יהודים לערבים לשפל. הציבור היהודי זיהה את כלל הציבור הערבי עם הח"כים הללו, שלתפיסתו חותרים תחת היסודות של מדינת ישראל, ואילו הערבים ראו בהם - וברשימת בל”ד בכלל – כמי שבולמים את שילוב הערבים בחיי המדינה ומסכלים כל אפשרות לחיים משותפים.
אבל בל"ד לא עצרה וממשיכה בקו שלה גם עכשיו, ולראייה ההתעקשות שלה במו"מ עם המשותפת על הכללת סעיף המסכל שיתוף פעולה עם כל קואליציה עתידית, אלא אם תתחייב לעמוד בשורת דרישות הנוגעות לסיום הכיבוש ויישום פתרון שתי המדינות – תנאים שברור שאף ממשלה ציונית לא תסכים להם. חלק מהציבור הערבי הטיל ספק בכנות העומדת מאחורי התנאים הללו. הם רואים בכך מגש של כסף שעליו מונחות כל הסיבות הנדרשות לדחיקתם והדרתם מהחיים במדינה.
עו"ד שקיב עליהדרישות של בל"ד לסיום הכיבוש והגדרת ישראל כמדינת כל אזרחיה, ברוח מגילת העצמאות, מתבססות על עקרונות לגיטימיים. בית המשפט העליון קבע כבר לפני יותר מעשור שכל עוד ההגדרה "מכוונת אך להבטחת השוויון בין האזרחים בתוך הבית פנימה תוך הכרה בזכויותיו של המיעוט החי בתוכנו... (הרי) שאין בכך כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
אלא שככל שימשיכו לצוץ פרשות מהסוג של חברי הכנסת לשעבר זועבי וגטאס, ובשארה יישאר בקטאר מבלי שישראל תתאמץ להשיבו למשפט, ימשיכו עננים להעיב על היחסים בין בל"ד לבין רבים בציבור הערבי. עבורם היא תמשיך להיות חשודה בכנות מטרותיה. שלא לדבר על החשדנות של הציבור היהודי כלפי רשימה זו בפרט והערבים בכלל.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
