בעוד שבוע נציין חצי שנה למלחמה, וניתן לערוך סיכום ביניים של המצב בשדה הקרב, בשדה המדיני והפוליטי, ולנסות לסמן מוצא מהסבך. אך לצורך הסכמה על המוצא - יש להסכים על עקרונות היסוד.
מתנהלת כאן מלחמה בין שני עמים על אותה ארץ, ולכל אחד מהם היסטוריה בת למעלה מאלף שנים הקושרת אותו אליה, ושמקנה לו בעיניו "זכות היסטורית" על הארץ. הגופים הבינלאומיים - חבר הלאומים ואחריו האו"ם - קבעו גם את זכותנו וגם את זכותם של הפלסטינים לחלק מהארץ, וגבולות שביתת הנשק מ-1949 מקובלים בעולם כגבולותינו. במלחמת 1967 נוספו לישראל שטחים שזכותה עליהם שנויה במחלוקת, והוקמו בהם יישובים שחוקיותם אינה מקובלת בעולם. החלטות האו"ם הנוגעות לשטחים קוראות לפתרון באמצעות עקרון שתי המדינות.
מתנהלת כאן מלחמה בין שני עמים על אותה ארץ, ולכל אחד מהם היסטוריה בת למעלה מאלף שנים הקושרת אותו אליה, ושמקנה לו בעיניו "זכות היסטורית" על הארץ
בהסכמי אוסלו הסכימה המנהיגות הפלסטינית בראשות אש"ף (החילוני) לעקרון של שתי מדינות לפי גבולות שביתת הנשק. ממשלות ישראל מרבין ועד נתניהו קיבלו את עקרון שתי המדינות – אך עם חילופי שטחים שנועדו להשאיר את ההתיישבות בגדה בריבונותנו. עיקרון חילופי השטחים התקבל על ידי הרשות ועל ידי הליגה הערבית - אך לא הייתה הסכמה על היקפם.
אלא, שלסכסוך הלאומי נוסף ממד דתי, שהפך אותו למורכב יותר: לאחר נסיגתנו מעזה ב-2005 זכה חמאס – מבית האחים המוסלמים - בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, השתלט על הרצועה, והתכחש להסכמי אוסלו ולהכרה בישראל. מנגד, הזרמים הדתיים הלאומניים בישראל ניסו למנוע את אפשרות חלוקת הגדה בין שני העמים באמצעות פיזור ההתיישבות.
ב-7 באוקטובר 2023 יצא חמאס למתקפה בניסיון לכבוש חלקים מהנגב תוך ביצוע מעשי זוועה רבים. ישראל הגיבה במלחמה שמטרתה למוטט את כוחו הצבאי והשלטוני, בהבנה שלא ניתן להשאיר בשלטון בעזה כוח המחויב להשמדתה של המדינה. בכחצי שנה של מלחמה הובהר, שלהשלמת מטרות אלה יידרשו עוד חודשים רבים ויהיה צורך בממשל חליפי אזרחי לחמאס.
במישור הצבאי התגלו מגבלות הכוח שלנו, ובעיקר תלותנו בארה"ב מבחינת החימושים, וכן, כי בתום חצי שנה של מלחמת התשה עם החיזבאללה כוחו עוד רב, ועשרות אלפי תושבי הגליל מנועים מלחזור לבתיהם.
במישור המדיני לא נמצא גוף שלטוני לגיטימי שמסוגל להחליף את חמאס למעט הרשות הפלסטינית, אך לשם כך תאלץ ישראל לחזור לעקרון שתי המדינות. נוכח אירועי 7 באוקטובר, סביר שישראל תתנה זאת בפירוז המדינה הפלסטינית, בשינוי מערכת החינוך שלה, בהשארת עיקר ההתיישבות ביהודה ושומרון תמורת פיצוי טריטוריאלי, בשלביות שתארך שנים, ושההשלמה הפלסטינית עם קיומה של מדינת ישראל תיבחן טרם מתן העצמאות המלאה. התהליך יאפשר את השלמת מטרות המלחמה מבלי לשקוע בבוץ העזתי ומבלי לאבד את תמיכת המערב. יתאפשר מימוש היוזמה הסעודית, שבמסגרתה מדינות הליגה הערבית יחתמו על הסכמי שלום עם ישראל, ואויבותיה - בראשות איראן - יאבדו את ההצדקה להמשך המאבק בה. כך גם יתאפשר הסכם שיסיג את החיזבאללה לליטאני וימנע מלחמה קשה בלבנון.
הסכמה מותנית למדינה פלסטינית תביא לפרישת מפלגות הימין הקיצוני, והמהלך יתאפשר רק אם מפלגות המרכז יציעו לנתניהו רשת ביטחון שתאפשר לו לשרוד בלעדיהן – וגם ללא המפלגות החרדיות, המסרבות לשוויון בנטל הגיוס. ממשלת מרכז וימין מתון זמנית תוכל לסיים את המלחמה עם אופק מדיני מבטיח, לקבוע מועד לבחירות, ולעסוק בהסדרי השלום, ביציאה מעזה תוך החזרת החטופים והחלפת השלטון ברצועה, ובבעיות הפנים האקוטיות, שבראשן הגיוס ושיקום צה"ל, המשילות בנגב והפשיעה הלאומנית בכלל, וחיוב לימודי ליבה למען שילוב החרדים בכלכלה.
פורסם לראשונה: 22:36, 30.03.24
