ראש הממשלה נפתלי בנט עבר בהצלחה את טבילת האש שלו בבית הלבן. אם זה היה סוג של אודישן - בנט צלח אותו בהצטיינות. ברמה האישית, הפגישה בינו לבין הנשיא ביידן הייתה טובה מאוד. בהצהרות לתקשורת בחדר הסגלגל ההופעה של בנט הייתה מרשימה מאוד, גם אם ארוכה מדי. הוא הוכיח שהוא יודע לדבר "אמריקנית" לא פחות טוב מנתניהו, טיבל את דבריו בעברית עם פסוק מספר ישעיהו ואף התבדח.
בנט לא יכול היה לצפות לאמירה יותר נחרצת מביידן בנוגע לגרעין האיראני, ולא רק "במשמרת שלי" - כפי שהתבטא בעבר ביידן. בשורה התחתונה ניתן לומר ששתי המדינות מסכימות על היעד שלא לאפשר לרפובליקה האיסלאמית להשיג נשק גרעיני לעולם, אולם הן לא מסכימות כיצד להגיע ליעד הזה. בעוד שעבור ארה"ב זה אולי עניין אסטרטגי - עבור ישראל זה עניין קיומי.
ביידן הדגיש בנושא הזה ש"אנחנו משתמשים קודם כל בדיפלומטיה כדי לראות לאן זה יוביל, ואם הדיפלומטיה תיכשל - אנחנו מוכנים לפנות לאופציות אחרות". בצד הישראלי אומרים שהמשמעות פשוטה: אם הדיפלומטיה תיכשל - האופציה הצבאית תחזור לשולחן. אבל יש עוד מהלכים בדרך, כמו סנקציות נוספות, מפני שאחרי ההסתבכות עם אפגניסטן - ממשל דמוקרטי לא ימהר לנופף באגרוף, ובכלל, בידן נזהר מאוד מאיומי סרק. מבחינתו אם האיום הוא בלוף - עדיף לא לנופף בו.
בנט הציג לביידן את העמדה הישראלית בנושא האיראני ואת המטרה האזורית: לדחוק את איראן ולמנוע ממנה את יכולת הפריצה לנשק גרעיני לצמיתות. האנלוגיה שבה השתמש בנט כדי להמחיש את המערכה עם איראן היא האנלוגיה של המלחמה הקרה: ישראל היא ה"אמריקה" של האזור - מדינה דמוקרטית, תוססת וחזקה - ואיראן היא מדינה עם משטר רקוב. בנט תיאר לביידן את תהליך בחינת המדיניות שנעשה בישראל מאז שנכנס לתפקיד. הוא פירט את האסטרטגיה המקיפה שלפיה ישראל לא מחכה.
כמו כן, ראש הממשלה הציג לנשיא האמריקני את האסטרטגיה שלו לטיפול באיראן, שכותרתה "מוות ב-1,000 חתכים" - שמשמעותה שמטפלים באיראן לא במלחמה, אלא בהרבה פעולות צבאיות קטנות ולוחמה כירורגית חשאית. הרעיון הוא להוציא לאיראנים את האנרגיה בשקט וברכות. אמנם הגישה הזו היא סופר-אקטיבית ומטרתה לעכב את האויב, להטריד אותו - אבל בלי יותר מדי רעש וצלצולים. לשם כך הממשלה הסכימה על הגדלת תקציב הביטחון, אך זה לא מספיק. בהקשר הזה העלה בנט דרישות קונקרטיות בנושא התעצמות צה"ל וביידן עדכן אותו שבסנאט חלה התקדמות בנוגע לאישור חבילת הסיוע על סך 1 מיליארד דולר למלאי כיפת ברזל ורכישת סוללות נוספות.
בנט אמר לביידן שישראל מתנגדת לחזרה להסכם הגרעין, ובכל מקרה ציין כי בירושלים סבורים שהתועלת מההסכם התאדתה מאחר שעברו שש שנים מאז שנחתם, ומאז איראן הגדילה משמעותית את יכולות העשרת האורניום שלה - וכיום היא מעשירה אורניום עד לרמה של 60 אחוזים, כשהרמה הנדרשת לגרעין צבאי היא 90 אחוזים. ראש הממשלה הבהיר בפגישה כי הוא חושב שחזרה להסכם היא טעות, ובכל מקרה ישראל היא לא צד בו וכי גורלה בידה. בנוגע להתקדמות האיראנית ציין בנט כי אי אפשר למחוק את הידע שצברה.
בצד האמריקני סבורים כי הסיכויים לחזרה להסכם נמוכים. גורמי ביון בישראל ובמערב מעריכים את הסיכויים לכך ב-20-30 אחוזים בלבד. הסיבה: נשיא איראן איברהים ראיסי חושב שהמשך העימות עם המערב מועיל להישרדות שלו מצד אחד, ומצד שני ממילא מכירות הנפט האדירות לסין מעשירות את קופת איראן במיליארדי דולרים ומאפשרות למשטר לשרוד כלכלית. שני המנהיגים הסכימו להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני בהקשר האיראני. ביידן ובנט בחנו, לפי הודעת הבית הלבן, "צעדים להרתיע את איראן ולהכיל את ההתנהגות האזורית התוקפנית והמסוכנת שלה".
"גם הנשיא ביידן וגם אנחנו נחושים שאיראן לא תוכל להגיע לנשק גרעיני אף פעם", אמר בנט בשיחה עם כתבים בתום פגישתו עם ביידן. "אני שמח שאנחנו מסכימים על היעד, ודרגי העבודה יעבדו בשבועות ובחודשים הקרובים כדי לפתח את ערוצי שיתוף הפעולה. צריך לומר - אין הרבה זמן, הנושא הוא דחוף ולא סובל דיחוי".
ביידן ביקש להימנע מצעדים שיגבירו את המתיחות מול הפלסטינים, בנט הסכים
הנושא השני שעלה בפגישה הוא הנושא הפלסטיני: ביידן ביקש בפגישה בארבע עיניים עם בנט שממשלת ישראל תימנע מצעדים שיגבירו את המתיחות מול הפלסטינים וכן תימנע מצעדים שעלולים לתרום לתחושה של חוסר הוגנות, או חתירה תחת הניסיונות לבנות אמון בין ישראלים לפלסטינים. הכוונה היא לשני נושאים: הבנייה בהתנחלויות ופינוי התושבים משכונת שייח ג'ראח - שמדאיגים מאוד את האמריקנים. בישראל, יצוין, טוענים כי מדובר בסוגיה שנמצאת בסמכות בית המשפט.
כמו כן, ביידן ביקש שישראל תבצע צעדים לשיפור חיי הפלסטינים והגדלת ההזדמנויות הכלכליות עבורם, ובהקשר זה הסכים ראש הממשלה עם הנשיא האמריקני ואמר כי הוא תומך בכך. הוא אף הנחה את ראש המטה לביטחון לאומי ד"ר אייל חולתא לקדם צעדים כאלה בשטח. בעניין הבנייה בהתנחלויות הבהיר בנט שהמדיניות של הממשלה הנוכחית תימשך. כלומר, הבנייה תימשך בקצב זהה ולא תוקפא, כי הדבר עלול לסכן את הממשלה בישראל. בסוגיה זו אין הסכמה בין הצדדים וארה"ב ממשיכה להתנגד לבנייה בהתנחלויות. בצד הישראלי טענו ששני הצדדים נחושים שלא להגדיר את מערכת היחסים סביב הנושא הזה.
במהלך הפגישה עלה גם נושא השבויים והנעדרים, ובנט הזכיר את המחויבות האמריקנית בנושא, שכן ההיתקלות והחטיפה של הדר גולדין אירעה בעת הפסקת אש שאותה תיווכו האמריקנים - ובעניין זה, לדבריו, יש להם אחריות מיוחדת. גם סוגיית עזה עלתה בפגישה - וראש הממשלה הבהיר שישראל לא מתכוונת לחזור לשם. הוא אמר: "אנחנו לא רוצים שיירו משם טילים ושלא יצברו שם טילים".
בנוגע לפתיחה המחודשת של הקונסוליה הפלסטינית בירושלים, שנסגרה בימי ממשל טראמפ, אמר בנט לביידן שלדעתו לא נכון לפתוח מחדש את הקונסוליה - והזכיר כי מדובר בהבטחת בחירות של ביידן - מהסיבה שהדבר עשוי לאותת שישראל מחלקת את ירושלים ועלול לגרום למדינות נוספות ללכת בעקבות ארה"ב. גורם מדיני אמר כי "האמריקנים מכירים את העמדה שלנו ומדובר בעוד עניין לא פתור. יש שכל ישר להתמודד עם דברים. כשאין אירוע - לא צריך לשפוך נפט בכוח, גם אם יש כאלה שרוצים". ביידן התעקש כי הוא ממשיך לתמוך בפתרון שתי המדינות.
סוגיה נוספת שעלתה היא הרחבת תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות הערביות והמוסלמיות. בנט הביע תמיכה מלאה בהרחבת התהליך הזה למדינות נוספות, כמו גם העמקת היחסים בין ישראל לבין בחריין, מרוקו, סודן ואיחוד האמירויות. נקודה מעניינת היא ההתעקשות של הממשל האמריקני לא להזכיר את צמד המילים "הסכמי אברהם" במסגרת מה שנראה כמו מחיקת מורשת טראמפ-נתניהו.
העקיצה של בנט וביידן לטראמפ
בסוף שלב ההצהרות של ביידן ובנט נשמעה גם עקיצה קטנה: כשראש הממשלה הודה לביידן על תרומתו לביטחון ישראל - האחרון הזכיר שהקרדיט מגיע לאובמה. בנט הודה לו, אבל נזהר שלא להגיד גם תודה לטראמפ – ששמו לא מוזכר בבית הלבן בהקשר חיובי.
ומה בנוגע לנסיגה האמריקנית מעיראק ומסוריה? בנושא זה בנט הציג את עמדת ישראל, שלפיה שהמשך הישארותה של ארה"ב חשובה לכלל האזור. סוגיית סין לא עלתה בשיחה, למרות שהיא מעסיקה לא מעט את דרגי העבודה בין שתי המדינות.
גם שמו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שנמצא בחופשה באי לאנאיי שבהוואי, לא עלה פעם אחת בשיחת ביידן-בנט - גם לא בפגישה בארבע עיניים שהתארכה מ-25 דק ל-50 דקות. ואולם, רוחו של נתניהו שרתה בחדר. נראה כי האמריקנים יעשו הכול כדי לעזור לממשלת בנט לשרוד - ולו כדי שנתניהו לא יחזור לשלטון.
באופן כללי ניתן לומר שהאווירה בפגישה הייתה טובה מאוד והתפתח קשר אישי ומיוחד בין שני המנהיגים. ביידן הזמין את בנט לכוס קפה ב"חדר האוכל הפרטי" של הנשיא, שצמוד לחדר הסגלגל. בשלב מסוים נכנסו לחדר עוזריו של ביידן ודחקו בו לסיים בגלל לוח הזמנים. הוא אמר להם: "יש לי כאן חבר. אני רוצה להמשיך". שני המנהיגים סיכמו לשמור על ערוץ הידברות וביידן אף הציע לבנט להתקשר אליו בכל פעם שהוא צריך משהו.
"הייתה תחושה כאילו אנחנו מכירים אחד את השני תקופה ארוכה", סיפר בנט. "מצאתי מנהיג שאוהב את ישראל, יודע בדיוק מה הוא רוצה וקשוב גם לצרכים שלנו. נוצר קשר אישי בינינו, ברמת להרים טלפון אחד לשני. הזמנתי את הנשיא לבוא לישראל אחרי שנתגבר על גל הדלתא".
בפגישה סיפר בנט לביידן על אביו ג'ים בנט, שהיה אזרח אמריקני ועלה לארץ. הוא סיפר כיצד אביו הפגין מול מלון בסן פרנסיסקו שסירב להעסיק אפרו-אמריקנים. ראש הממשלה גם סיפר שאביו הפגין בישראל נגד הסכמי אוסלו, ואמר כי הוא מאוד גאה בו ואף ציין שבישראל אפשר להיות גם ימני וגם לתמוך בזכויות אדם. השניים דיברו גם על ההתחממות הגלובלית, וראש הממשלה אמר שישראל יכולה לעזור ברתימת הטכנולוגיה הישראלית לאיסוף פליטת פחמן ויצירת מזון בשיטות חדשות: "אנו יכולים להיות מעצמה שתורמת להצלת העולם".
בנט אף העניק לביידן מתנה אישית - מנורת שמן קדומה מתקופת הורדוס, בין השנים 63 לפני הספירה ל-330 לספירה, שהתגלתה באזור הר מצדה. בפמליה הישראלית הסבירו כי ראש הממשלה רצה להעניק לנשיא מתנה ייחודית עם הקשר היסטורי שמבטאת את הקשר האיתן בין העם היהודי למורשתו ולארץ ישראל. בהקדשה אישית על המתנה כתב בנט לביידן: "בהערכה רבה על תמיכתך הבלתי מעורערת במדינת ישראל ועל ידידותך החמה".