מתקפת הפתע של חמאס הבוקר על ישראל הכניסה את הציבור הישראלי להלם. כולם ידעו שמשהו יכול לקרות. כולם חשבו על 1973 ועל המחדל הנורא של יום כיפור. כולם דיברו על מחדלים ועל טעויות ועל תקלות. אבל אף אחד לא חשב על זה, על מה שקורה בשעות האחרונות. על מחבלים שמסתובבים חופשי בערי הדרום, על חטיפות, על יריות ברחובות, על מצנחי רחיפה ואלפי טילים בבת אחת על כל חלקי הארץ.
בפרספקטיבה היסטורית, הבוקר הזה יקוטלג כ"מחדל" לכל דבר ועניין. הקונספציה (שוב) קרסה, והמחירים הכבדים ששילמו אזרחים על ההתנהלות הלקויה של מקבלי ההחלטות - בלתי נתפסים ובלתי נסבלים. הדרג המדיני כשל, זה ברור. בעשרת החודשים האחרונים, ממשלת נתניהו עסקה בעיקר בפירוק החברה הישראלית ובניסיון להשתלט על מוקדי הכוח, בקידום רפורמה כושלת שהרימה חומת סינית של כעס בין חלקי העם השונים. במקום לעסוק בבניית המדינה, נתניהו ושותפיו היו עסוקים בהחרבת המפעל הציוני. במקום לחזק את ההרתעה הישראלית, הם טינפו על לוחמים, טייסים וכל מי שלא הסכים להתיישר לפי האג'נדה האנטי דמוקרטית של הממשלה.
נתניהו מתייחס למלחמה
כוח הרתעה של מדינה ושל צבא הוא לא דבר מדעי. קשה להעריך באופן מדויק עד כמה מורתעים אויבי ישראל בכל יום ושעה, ועד כמה הם חוששים מכוחו של הצבא החזק במזרח התיכון. הרתעה מושגת, כך אומרים, על ידי בניית תודעה חזקה אצל האויב שלא כדאי להתעסק עם צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית. אבל הרתעה מושגת גם על ידי היכולת של הנהגה פוליטית לייצר לכידות ואחדות, ולנהל את כל קצוות העם. בסוגיה הזו, הממשלה הזו, נכשלה כhשלון מוחלט וברור. ובעוד דבר נכשלה הממשלה, ואם לדייק - ראש הממשלה. ביכולת שלו לרסן את הקיצוניים ביותר בממשלתו. את האומץ "להוריד להם את הראש", לרסן אותם ואפילו לפטר אותם כאשר אחד מהם מציע לשרוף כפר פלסטיני, למשל.
בפן הביטחוני, השאלות עוד פתוחות, אם כי כבר עכשיו צריך לומר בבירור: עם כל הביקורת על הפוליטיקאים, הם מקבלים את ההחלטות שלהם על סמך המידע והמודיעין שמספקים להם אנשי הביטחון. דרג מדיני יכול להתוות מדיניות רק על סמך מה שהוא שומע מאנשי המקצוע שלו. ואנשי המקצוע של הממשלה בנושאים ביטחוניים הם מפקדי הצבא, השב"כ והמוסד. הם אלה שאמורים לצייר את התמונה המדויקת ביותר ולאפשר לפוליטיקאים לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר. אם ההערכות אינן טובות, ההחלטות ממילא יהיו גרועות. זו משוואה שאין לה תחליף.
גלנט: חמאס עשה טעות חמורה הבוקר, ופתח במלחמה כנגד מדינת ישראל
(צילום: שחר יורמן)
שאלות אינספור מתעוררות גם לנוכח ההצלחה של המחבלים לחדור לישראל דרך הגדר שאמורה לחסום את עזה, להסתובב במשך זמן רב ברחובות ערים בדרום, לטבוח בחפים מפשע, ולחזור לתוך הרצועה. על גבי ג'יפים של צה"ל. זו לא רק תמונה, זו תמונת ניצחון מהדהדת, מכה מוראלית שאין כדוגמתה. אסון לנרטיב שהישראלים סיפרו לעצמם במשך שנים, וגם מכה למדיניות הכושלת שטיפחה את חמאס והחלישה את הרשות הפלסטינית. הזלזול ארוך השנים ב"ארגוני טרור קיקיוניים" הפך הבוקר לסיוט שקשה יהיה להשתחרר ממנו. הטראומה תלווה את הישראלים במשך תקופה ארוכה. השיקום יהיה יקר, ולמרבה הצער, את המחיר נצטרך לשלם לא רק בכסף.
מוקדם עדיין להסיק מסקנות מהבוקר הקשה הזה, אולם כבר כעת ברור כי המכה הקשה ביותר שהנחיתו המחבלים על ישראל היא המכה הפסיכולוגית, המוראלית. ההרתעה קרסה, והתמונות האיומות שמציפות את הרשתות החברתיות, הכוללות גופות של אזרחים, חטופים, קרבות ברחובות הערים וטנקים בוערים של צה"ל - התמונות האלה הן לא פחות מקטסטרופה. במשך שנים הצליחה ישראל לייצר תחושה של עליונות צבאית, ביטחונית, מוראלית. במשך שנים חטפו הישראלים טילים - אך ידעו כי כיפת ברזל תעשה את העבודה. נתניהו התגאה בחיסול המנהרות ובהקמת המכשול התת קרקעי.
הבוקר, כל זה קרס. נרמס תחת מגפי המרצחים שהסתובבו ברחובות הישובים בדרום. טבע בנהרות דמם של אזרחים חפים מפשע. לא רק את הלכידות הרסו נתניהו ושותפיו הפוליטיים, אלא גם את תחושת הביטחון של הישראלים, את התחושה שיש על מי לסמוך. 50 שנה עברו מאז מחדל יום כיפור, חמישים שנה עברו מאז שאיבדו הישראלים את תמימותם. כעת, הם איבדו גם את הביטחון לצאת מהבתים שלהם בשבת בבוקר. זה לא פחות מאסון.
