המדינה משלמת מדי שנה כ-50 מיליון שקלים על כרטיסי טיסה למהגרים בלתי-חוקיים כדי להטיסם מישראל לארצות מוצאם, גם כאשר הם מעוניינים לרכוש את הכרטיסים בעצמם. למרות פניות של ארגוני חברה אזרחית, המדינה נמנעת מיצירת מנגנון חדש ומביאה לפגיעה בקופה הציבורית. לבית הדין למשמורת נמאס, והוא מתח ביקורת חריפה על אוזלת היד של המדינה: "תמוה, טעם לפגם ומעודד עבריינות".
לעיון בהחלטה המלאה של בית הדין לביקורת משמורת - לחצו כאן
עובדת זרה מהפיליפינים נתפסה עם אשרת עבודה שפג תוקפה, אחרי שהקשישה שאצלה עבדה הלכה לעולמה. העובדת הוחזקה במתקן המשמורת "גבעון" עד הוצאה מישראל. כחלק מן הדין, היא הובאה בפני ד"ר יוסי ברדא, דיין בית הדין למשמרות שאחראי בין השאר על פיקוח החזקת שוהים בלתי-חוקיים במעין מעצר עד הוצאתם.
במהלך הדיון התברר שהעובדת ביקשה לזרז את יציאתה מישראל ולרכוש בעצמה כרטיסי טיסה, אולם המדינה לא אפשרה לה והתעקשה כי היא זו שתרכוש את הכרטיסים. הדבר נאמר חרף הוראת חוק הכניסה לישראל כי "בצו הרחקה ניתן לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת, יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל".
הדיין ד"ר ברדא מתח ביקורת חריפה, וחשף כי לא מדובר במקרה פרטני אחד כי אם בתופעה שלפיה המדינה לא מאפשרת לעובדים זרים לרכוש בעצמם כרטיסי טיסה, אלא מכריחה אותם לקבל בחינם. הדיין כתב כי "בפועל נעדר כל מנגנון גביית תשלום הוצאות", וכי "מצופה היה שהממונה על ביקורת הגבולות יבחן את אפשרות השתת ההוצאות המתחייבות על אותם שוהים בלתי-חוקיים, ולכל הפחות הם יישאלו בדבר רכישת כרטיס טיסה לארצם. ברם, עד כה לא הובא לפתחו של בית דין זה ולו מקרה אחד שבו משתקפות בפרוטוקול השימוע שאלות שהופנו על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות בנושא".
הדיין הוסיף לנזוף ברשות האוכלוסין וההגירה וכתב כי "אם לא די בכך ובאופן תמוה, לא פעם הביעו מוחזקים שהובאו בפני בית הדין לביקורת משמורת את רצונם לרכוש בעצמם את כרטיס הטיסה לארצם או לשלם עבורו, וזאת על-מנת להחיש את חזרתם ארצה. ברם, אפשרות זו ככלל לא עמדה בפניהם והרשות עמדה על הטיפול בהרחקה באופן שבו רכישת כרטיס הטיסה תיעשה רק על-ידה.
"מצב דברים זה יוצר אנומליה שבה זוכים שוהים בלתי-חוקיים בכרטיס טיסה בחינם למדינות המוצא, באופן אשר מהווה נטל כלכלי בלתי-מבוטל על כתפי מדינת ישראל, ויש בכך אף טעם לפגם בעצם עידוד שהייה בלתי-חוקית בישראל, שכן לא רק שכלל לא מוטלת כל סנקציה ענישתית כנגד שהייה בלתי-חוקית בישראל, אלא שהמדינה אף מעניקה למעשה תשורה עבור אלה המפירים את זכותה לשמור על גבולותיה בדרך של רכישת כרטיס טיסה עבורם כדבר שבשגרה".
ממענה לבקשת חופש מידע, שהגיש המרכז למדיניות הגירה ישראלית לרשות האוכלוסין, עולה כי מדינת ישראל מוציאה כאמור כ-50 מיליון שקלים בשנה על הרחקה של מהגרים לא-חוקיים, וביחד עם עלויות עקיפות כגון החזקה במשמורת לפני הרחקה מדובר בסכום גבוה הרבה יותר. בפברואר האחרון הגיש המרכז עתירה לבג"ץ בנושא, שעדיין תלויה ועומדת, ועניינה לחייב את רשות האוכלוסין לגבש מנגנון שיאפשר לגבות מפיקדונות ו/או מזומן שיש למהגרים לא-חוקיים את עלות ההרחקה, לאחר שטרם עשתה זאת למרות שהחוק שמאפשר זאת עבר לפני יותר מ-20 שנה.
עו"ד ד"ר יונה שרקי, מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית, אמר ל-ynet: "בעוד בעיית גביית ההוצאות מוכרת לנו כבר שנים, ההחלטה מגלה כי מדובר בהתנהלות חלמאית של ממש. מעבר לכך שמדובר בסכומים שהצטברו מאז שהחוק עבר לכמעט מיליארד שקלים, ההפקרות הזו ממש מזמינה מהגרים לא-חוקיים ומסתננים לעבור על חוקי המדינה בשיטת המצליח.
"המהגרים יודעים שהם יכולים לקנות כרטיס לכיוון אחד בלבד, וגם אם ייתפסו לא יקרה להם דבר למעט שמשלם המיסים יטיס אותם הביתה על חשבונו. למרבה האבסורד, אנחנו מכירים מקרים של מסתננים שהסתננו פעמיים, שלוש ואפילו ארבע פעמים, רק כדי שירחיקו אותם בדלת מסתובבת על חשבוננו. אני קורא לרשות האוכלוסין לאמץ את החלטת הדיין ולשים סוף להפקרות הזו באופן מיידי".
