מנכ"ל הספרייה הלאומית אורן ויינברג התייחס להצעת החוק של שר החינוך יואב קיש, שתאפשר לו לשלוט במינוי חברי הדירקטוריון של הספרייה, ואמר היום (חמישי) בריאיון לאולפן ynet כי "יש סיכון גדול בהפיכתה של הספרייה הלאומית לרשות ממשלתית במקום לאפשר את העצמאות שלה".
הצעת החוק שאותה מקדם השר קיש תבטל את המעמד העצמאי של הספרייה הלאומית - כפי שנחקק ב-2007 - ותקנה לו את האפשרות לשלוט במינויים להדיח את הרקטור, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, שנחשב לדמות מוקצית בליכוד בעקבות חלקו בהגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. כיום מועצה בראשות נשיא האקדמיה למדעים ממנה את חברי הדירקטוריון - ואלו את בעלי התפקידים השונים.
"הספרייה הלאומית אוצרת את התרבות והמורשת של ארץ ישראל ועם ישראל כבר יותר מ-130 שנה", אמר ויינברג. "הספרייה הלאומית זה הסיפור של של כולנו, היא לא סיפור של שי ניצן או של אדם בודד. היכולת של הספרייה הלאומית להמשיך לאצור את כל אוצרות מדינת ישראל טמונה בכך שיש לה אמון ציבורי רחב שגורם לאנשים להפקיד את היצירה התרבותית שלהם במוסד הזה, בשביל הדור הנוכח ובשביל הדורות הבאים. בשביל לשמור על האוצרות האלה ובשביל לאפשר להם שימוש".
"חוק הספרייה הלאומית מ-2007 נחקק ברוב מוחלט מכל הסיעות ומכל הצדדים, ביוזמת אריה אלדד, כשגם חברי כנסת חרדים וגם חברי כנסת ערבים מכל הזרמים הצביעו בעדו", הסביר מנכ"ל הספרייה. "צריך אמון בספרייה הלאומית, שהיא מוסד נטול פניות פוליטיות והשפעה פוליטית מכל הצדדים שלו. כשאתה רוצה לתת את האוצר שלך, אתה רוצה לוודא שאתה נותן את זה למוסד שהוא משרת את כולם ומעצב את הזיכרון של כולם".
ויינברג טען בריאיון כי הצעת החוק עלולה להפר את אמון הציבור בספרייה הלאומית. "היא חייבת להיות מנותקת מהמערכת הפוליטית כדי להמשיך להיות האוצר הלאומי של כולנו, ולא כלי שנועד לשמש גורמים פוליטיים ואינטרסים. היא חייבת להישאר מקום ניטרלי". לדבריו, הוא לא חושש, אבל "אלו שמפקידים את היצירה שלהם בספרייה חוששים. הם לא רוצים להיות במקום שהוא מושפע פוליטית. בשנים האחרונות גייסנו יותר ממיליארד שקל מכספים פרטיים כדי לאפשר לספר את הסיפור של כולנו".
- אז מה השר רוצה? הוא ימנה אישית את כל הדירקטוריון? הוא יפסח על המועצה הבוחרת?
"המבנה הנוכחי של החוק מאזן את תהליך הבחירה. אסור שלספרייה הלאומית תהיה תפיסה פוליטית, לא משנה מאיזה צד. היא אוצרת את התרבות הישראלית והיהודית על כל זרמיה - חרדים, חילונים, צעירים, מבוגרים, ערבים ויהודים. כולם צריכים להרגיש שהספרייה היא הבית שלהם. החוק הקיים נולד כדי למנוע הטיה פוליטית על הזיכרון הלאומי".