אל"ם שגיא ברוך (46) סיים את תפקידו כמפקד מחוז דרום בפיקוד העורף לפני כשבוע. בפועל, הוא היה אמור לסיים אותו באוגוסט אשתקד ולהשתחרר מצה"ל, אלא שהוא נעתר לבקשה קטנה - להישאר בתפקיד עוד כמה שבועות. אלא שאז פרצה מתקפת 7 באוקטובר. שנה אחרי, אל״ם ברוך, שנפצע בקרב על מחנה אורים שעליו פיקד ביום הטבח, יועלה בדרגה לתת-אלוף וימונה למפקד מינהלת "מגן ישראל" המסייעת לשיקום עוטף עזה.
גם לאחר מה שעבר, הוא לא מתחרט שהסכים להישאר "עוד קצת" בתפקיד. "מה פתאום", הוא אומר, "אני לא יודע איך הייתי מצליח לדמיין את עצמי, או מה הייתי עושה, אם לא הייתי בתפקיד משמעותי בזמנים הקשים האלה שעוברים על הדרום, על העורף בכלל. לפני השבת השחורה הייתי בתפקיד שלוש שנים וקצת, והכנתי מערכת להתמודד עם אתגר, לא בדיוק כזה, כי לא דמיינתי אותו, אבל כן להתמודדות עם חירום, וכשזה קורה אתה רוצה לפקד על זה".
"אין ספק שלעד ילוו אותי המחשבות והתחושות של מה היה צריך לעשות יותר טוב. איך היה צריך להתכונן יותר טוב, איפה לא פעלנו מספיק טוב, באיזו דרך יכולנו להכין את האנשים יותר טוב כדי להיות מדויקים יותר במענה. אפילו שברגעים מסוימים לא האמנתי שזה קורה לי, אני לא יכול לדמיין שאני לא שם".
אל"ם ברוך, אב לחמישה ילדים המתגורר עם משפחתו בכפר הרא"ה, התחיל את דרכו כלוחם בחטיבת הנח"ל, שבה צמח. הוא היה סגן מפקד הסיירת בחטיבה וקצין אג"ם חטיבתי, ולפני כעשור עבר לגדודים הלוחמים של פיקוד העורף, עד שהגיע למחוז דרום של הפיקוד. כעת הוא ימונה למפקד "מינהלת מגן ישראל" באגף תכנון, שהוקמה לאחר מתקפת 7 באוקטובר במטרה לסייע לשיקום העוטף ולגבול הצפון בהיבט הביטחוני-אזרחי.
בין היתר, המינהלת אחראית על בניית תמונת מצב, מיפוי ומענה לאתגרים וצרכים בכיתות הכוננות, החל מדרכי גישה ועד ציוד חסר, בתיאום עם משרד הביטחון ועם משרדי הממשלה הרלוונטיים, וכן על הקצאת משאבים וקביעת סדר עדיפות.
"זה תפקיד עם המון סיפוק", הוא אומר, "אני עדיין לומד אותו, אבל יכול להגיד על החוויה שלי בדרום, מהתפקיד האחרון, שאחרי אותו יום נורא עסקנו בשלב מוקדם בניסיון לשקם את האמון מול התושבים, ובבניית התנאים שיאפשרו לקהילות לחזור. הבנו שהמוכר הוא הבטוח, והדבר הכי בריא לקהילה הוא המקום שלה בבית. פעלנו עם היישובים והמועצות לאפשר את החזרה, לכל מי שיכול. זה יוצר תחושה של תיקון ושיקום״.
למרות הקווים המשיקים, וההמשך הישיר בין תפקידו הקודם לזה שהוא עתיד להיכנס אליו, הוא מסרב לקרוא לכך סגירת מעגל. "אנחנו בימי סליחות וענייני כפרה. אין באמת סליחה לתקלות שגרמו ל-7 באוקטובר, אבל אנחנו מחויבים להמשיך לפעול. אין לנו צבא אחר, אין לנו מדינה אחרת, אין לנו ארץ אחרת. אנחנו חייבים לפעול ולתקן ולשקם, דבר ראשון את האמון, ואחר כך גם את התשתיות הפיזיות, מול התושבים והאזרחים כדי לאפשר להם לחזור לבתיהם. אני חושב שבדרום הצלחנו לעשות את זה טוב, ואני מקווה שנצליח בקרוב לעשות זאת גם בצפון, להחזיר את כל היישובים שהתפנו בביטחון. לא רק להחזיר אותם - אלא להחזיר אותם בביטחון".
אל"ם ברוך מודה כי על אף הרצון להמשיך ולסייע, היו בו מחשבות לפרוש מצה"ל לפני התפקיד המדובר. "אלו מחשבות שהיו לאורך הדרך, ההבנה שמתישהו אני מסיים את התפקיד, עד שבאה ההזדמנות לפקד על המינהלת", הוא מספר. "אחרי השבר הגדול של 7 באוקטובר, הנפילה של הלוחמים והלוחמות הנהדרים שלנו, הרגשתי שהצלחנו לשקם הרבה מאוד מהדברים. נוצר קשר עם המשפחות השכולות, ביצענו פרויקטי הנצחה משמעותיים".
"היה שיתוף פעולה עם אוגדת עזה, עם ארגוני החירום, משטרת ישראל, מד"א. הרגשתי שאנחנו במקום טוב, שאני הולך בלב שלם ומעביר את השליחות לידיים טובות. החליף אותי קצין מעולה שהוא תושב העוטף. הייתי עם רגל וחצי בחוץ, אבל התחושה לא הייתה שלמה. שמחתי שנוצרה לי ההזדמנות הזו, כי הרגשתי שיש לי עוד מה לתת ולתרום, ואני מרגיש שאני רוצה מאוד להיות חלק מהשיקום".
אל"ם ברוך נפצע בקרב על מחנה אורים, שעליו כאמור פיקד. באותו בוקר מחבלים חדרו לבסיס, כאשר הוא ולוחמים ולוחמות נוספים, הצליחו לחסל את המרצחים ולכבוש חזרה את מפקדת המחוז. בקרב הקשה הזה נפלו שמונה חיילות וחיילי צה"ל. אל״ם ברוך שנפצע מכדור בידו המשיך להילחם עד הסוף. "כשנגמר הקרב נסעתי לבית החולים וחזרתי אחרי ארבע שעות. היה כאוס במרכזים הרפואיים, הרגשתי נבוך כי נפצעתי ביד והגיעו אנשים במצב הרבה יותר קשה. חזרתי, ועוד באותו יום גייסנו את כל המחוז, כשמונת אלפים חיילים.
מבוקר 7 באוקטובר, אל"ם ברוך חווה, ומדגיש, את חשיבות האחריות המוטלת על מפקד. "כשעתיים לתוך הקרב, שוחחתי עם מפקד הפיקוד. כשביקשתי תגבורת, הוא אמר לי, 'תסתדר לבד, יש מקומות יותר חשובים שבהם אזרחים זקוקים לנו'. באותו רגע הבנתי את עומק האחריות המוטלת על מפקד, עד לפרטי הפרטים", הוא אומר ומתאר את החיבור המשמעותי שנוצר בין פיקוד העורף לבין המרחב האזרחי מאז אותו יום: "למדנו להעריך את חשיבות התקשורת עם השלטון המקומי, היישובים והרשויות. הבנו כמה קריטי להיות אפקטיביים במתן מענה מהיר ולעבוד יחד כדי לספק מענה יעיל לאזרחים".
ולבסוף, הוא מסכם: "אלה דברים שהכרתי קודם רק בתיאוריה, ואולי חוויתי במידה מסוימת במבצעים קודמים. אבל את ההבנה העמוקה של היקף האחריות ושל היעילות של פעולה נכונה ומדויקת - את זה חוויתי במלוא העוצמה רק במלחמה הזאת".
