יותר ויותר קולות טוענים שדווקא בעת הזאת, סביב כאוס המהפכה המשפטית, חיוני לחוקק חוקה בישראל. המומחים כבר מפיקים ניסוחים שונים של מסמך כזה והפוליטיקאים כהרגלם אצים רצים עם הסיסמה החדשה. מולם צריך להגיד בנחרצות - רק לא חוקה! בתנאים הנוכחיים היא תהיה אסון שממנו לא נתאושש לעולם, משום שמדובר בניסיון לרבע מעגל ולממש את הבלתי אפשרי - מדינה ליברלית ללא הפרדת הדת מהמדינה.
וזה בסופו של דבר לב העניין. ייתכן שניתן יהיה להגיע להסכמות רחבות לגבי כל השאר, אבל על הנושא הזה לא ניתן להתפשר: או שתהיה כאן הפרדת הדת מהמדינה, או שלא תהיה. אין באמצע. הפשרה היחידה שניתן לעשות בשם רעיון המדינה היהודית הוא עיגון חוק השבות, וגם זה בקושי. כל דבר מעבר לזה, וישראל תישאר כפי שהיא היום וכפי שתמיד הייתה - מדינה שאינה באמת דמוקרטית-ליברלית, למעט באשליה שאנחנו מוכרים לעצמנו 75 שנה.
האם מישהו באמת מעלה בדעתו שכל אותם אנשים שהם היום הרוב בישראל - מסורתיים, חרדים, דתיים-לאומיים, וגם לא מעט בקרב המרכז-שמאל שרובם בכלל מרכז-ימין - יסכימו לחוקה שתפריד את הדת מהמדינה? כזאת שתהיה דומה לחוקות במדינות ליברליות מתוקנות שמאפשרות נישואין, גירושין וקבורה (כולל שריפת גופות) באופן שוויוני גם למי שלא מעונין שהדברים יתבצעו דרך גופים דתיים? חוקות שלא כופות על אנשים איך לחיות, מה לאכול, מתי תהיה להם תחבורה? מישהו באמת חושב שחוקה כזאת אפשרית בישראל של היום?
כל חוקה אחרת, שלא תבטיח את הדברים האלה, תהיה בכייה לדורות. חוקה איננה עוד חוק אלא מסד שכמעט לא ניתן לשינוי לאחר מכן. אפשר לעשות בה תיקונים, אך רק לעתים רחוקות ובקשיים רבים. בתנאים החברתיים והפוליטיים בישראל, כל חוקה בהכרח תתפשר על נושא הפרדת הדת מהמדינה, ובכך תקבע את אי-ההפרדה כעובדה מוגמרת. כל מה שהוא פחות מאמירה מפורשת בנושא כמוהו כהסכמה בשתיקה עם המצב הקיים. ולא רק הסכמה, אלא עיגונו באופן חסר תקנה. לכן אלה שצריכים לרצות בחוקה היום הם דווקא אנשי הימין, בעיקר המאמינים שבהם. חוקה כזו בהכרח תהיה בדמותם.
עד כמה נכונה קביעה זו אפשר ללמוד מההצעות בנושא החוקה, הן של המכון הישראלי לדמוקרטיה (ב"חוקה בהסכמה" ובמסמך שלושת העקרונות שלו), והן של התנועה לאיכות השלטון, בחוקה המפורטת שלה. שני גופים מכובדים אלה, שלא חשודים בהשתייכות לצד הימני או השמרני של המפה הפוליטית, מהלכים בין הטיפות בכל הקשור לדת ומדינה ומסיימים בהסכמה דה-פקטו עם המצב הקיים.
ד"ר נתנאל וולוךבהצעה שלה מפרטת התנועה לאיכות השלטון במפורש ש"חוק יכול שיתן סמכות שפיטה גם בידי בתי דין וגופים אחרים" (קרי מחוץ לבתי המשפט האזרחיים). ואילו ה"חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה מעגנת במפורש את מעמדו של "בית דין דתי". היא אמנם מציינת ש"לא יישללו זכויות, ולא יוטלו חובות על אדם מטעמים שעיקרם דת", אבל בשביל מילים יפות וכלליות ללא כיסוי יש לנו כבר את מגילת העצמאות. בכל הקשור לדת ומדינה ה"חוקה בהסכמה" הייתה יכולה להיכתב על ידי אחד מרבני יהדות התורה.
אז אם חוקה לא, מה כן? קודם כל מעט צניעות וקצת ירידה אל הקרקע. כמה חוקים, לא רבים בהכרח, בין אם רגילים או חוקי יסוד, יכולים לחולל כאן פלאים. לא צריך חוקה כדי ליצור כאן מנגנונים אזרחיים של נישואין, גירושין וקבורה לכל החפץ בכך. לא צריך חוקה כדי לנסות להגיע להבנות רחבות לגבי סוגיות כגון השוויון בנטל, תחבורה ציבורית בשבת או אפילו מעמד בית המשפט העליון. לחוקק חוקים כאלה זה אולי פחות נוצץ וסקסי מחוקה, אבל בעת חירום כמו היום אין לנו זמן לבזבז, ואין לנו ברירה אלא להתרכז בהם.
- ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
