מלחמת "חרבות ברזל" הגיעה בימים אלה, בכל הזירות, לצומת קריטי שבו נדרשים מקבלי ההחלטות בישראל לגבש תוכנית אסטרטגית לסיומה. בקרב חברי קבינט המצומצם מתגבשות והולכות לפחות שתי תוכניות כאלו שאמורות להבטיח את השגת כל - או הרוב המוחלט - של יעדי המלחמה בלוח זמנים שיהיה מקובל גם בישראל וגם על האמריקנים ובעלי בריתם. הראשונה היא התוכנית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושליחו השר רון דרמר, והאחרת היא של השרים בני גנץ וגדי איזנקוט.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
אין הבדלים משמעותיים בין שתי התוכניות למעט בלוחות הזמנים ובעובדה שגנץ ואיזנקוט מוכנים לחשוף עקרונית את עמדתם ולדון עליה בקבינט כמקשה אחת, ואילו נתניהו חושש מתגובתם של שותפיו לקואליציה לסעיפים שונים, ולכן אינו מוכן לדון בכך אפילו בקבינט המצומצם. בה בשעה הוא מנהל בחשאי מו"מ על תוכניתו עם בכירים בממשל ביידן, לרוב באמצעות דרמר. את קלפיו הוא יגלה – גם לאמריקנים – בדקה ה-99.
התוכנית האסטרטגית שמציעים גנץ ואיזנקוט אמורה להשיג ניצחון בשלבים שביניהם הפוגה ארוכה בלחימה לצורך עסקת חטופים. היא נותנת אמנם עדיפות לשחרור כל בני הערובה, אך לא מוותרת על פירוק חמאס מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות ועל השגת ביטחון לתושבי הגליל. לכן הם אומרים "לאו" מפורש לדרישה להתחייב להפסיק כליל את המלחמה. גנץ ואיזנקוט שוללים גם היענות לדרישות מפליגות לא סבירות אחרות של הארגון. עסקה כן, אבל לא בכל מחיר.
מטרה נוספת של תוכניתם היא לתחזק ולחזק את הלגיטימציה והסיוע הצבאי והמדיני מהממשל האמריקני. הנשיא ג'ו ביידן, הנמצא בעיצומה של מערכת בחירות לנשיאות, מאוים פוליטית בשל תמיכתו בישראל הן על ידי האגף הפרוגרסיבי במפלגתו והן על ידי הבוחרים המוסלמים במדינת מפתח אחת לפחות. אלה, כמו גורמים בזירה הבינלאומית, דורשים ממנו לכפות על ישראל להפסיק את הלחימה, או לפחות את ההפצצות מהאוויר.
הכרזה ישראלית על הפוגה ארוכה בלחימה לצורך ביצוע עסקת חטופים תקל מאוד את הלחץ מבית ומחוץ על ביידן, שגם כך מצבו אינו מזהיר. הנשיא יוכל לטעון במידה רבה של צדק שהוא הביא להפסקה בלחימה, אבל זו, גם אם תהיה זמנית, חייבת לקרות עד יוני (כחמישה חודשים לפני הבחירות בנובמבר). כך לפי הערכות פוליטיות אמריקניות שנמסרו לאחרונה לנתניהו ולגנץ בנפרד.
לתוכנית של גנץ ואיזנקוט יש יתרון נוסף: היא צופה גם מצב שבו היא לא תצא לפועל (מפני שחמאס יתעקש או שמשהו לא צפוי יקרה בלחימה), או שביצוע העסקה ישתבש ויוחלט לחדש את המלחמה בכל הזירות, כמו שקרה אחרי עסקת החטופים הקודמת. לכן, במהלך ההפוגה הארוכה, צה"ל יתכונן באינטנסיביות לחידוש הלחימה; ירענן ויאמן את כוחותיו, בעיקר את יחידות המילואים; יחדש את מלאי החימוש ויעדכן את שיטות ותוכניות הלחימה לזירה העזתית ו/או הצפונית (אם לא יושג בינתיים הסדר דיפלומטי שירחיק את חיזבאללה מהגבול).
כדי שהתוכנית האסטרטגית שגנץ ואיזנקוט דוחפים בגלוי לביצועה תצא לפועל, ישראל צריכה לנקוט את הצעדים הבאים:
1. לגלות גמישות ויצירתיות מקסימליות במו"מ אינטנסיבי על פרטי ושלבי עסקה לשחרור החטופים שתתבצע פחות או יותר על פי מתווה פריז שגיבשו המתווכות וישראל. גנץ ואיזנקוט מכירים בצורך להיכנס צבאית לרפיח, אבל מבחינתם זה יכול לקרות אחרי ההפוגה לשחרור החטופים.
2. להעביר סיוע אזרחי לרצועה ישירות מישראל באמצעות ארגונים בינלאומיים שאינם אונר"א, באופן שחמאס לא יוכל להשתלט על המזון והתרופות המיועדים לאזרחים.
3. להתחיל בצעדים להקמת שלטון אזרחי ברצועה גם אם יחיא סינוואר וחמאס עדיין לא סולקו ממנה לגמרי, ואפילו אם ידוע שהם נמצאים עדיין ברפיח יחד עם חטופים המשמשים להם מגן אנושי.
4. ישראל תסיים את המו"מ עם מצרים על מניעת זליגת פליטים עזתים לשטח סיני כשצה"ל ייכנס קרקעית לרפיח, ועל מניעת הברחות נשק ואמל"ח מתחת לציר פילדלפי באמצעות מכשול מעל לפני הקרקע (שכבר קיים ברובו) ומכשול אינדיקטיבי מתחת לפני הקרקע. המו"מ הזה כבר מתנהל באמצעות משלחות מישראל (בראשות ראש שב"כ רונן בר וראש אמ"ן אהרן חליוה) וממצרים (תחת ראש המודיעין הגנרל עבאס כאמל).
במקביל מציעים הרמטכ"לים לשעבר להתחיל במימוש המתווה המדיני האמריקני ליום שאחרי:
1. נרמול יחסים עם סעודיה אחרי שישראל תיתן התחייבות בדרגה זו או אחרת של עמימות להיכנס לשיח מדיני. נרמול היחסים יאפשר להשלים את תהליך חתימת ברית ההגנה בין ארה"ב לבין הממלכה וייתן לביידן הישג היסטורי שלו הוא זקוק נואשות במאבקו על כהונה נוספת.
2. במסגרת נרמול היחסים עם סעודיה יושג הסכם למימון שיקום עזה.
3. תימשך הקמת אזור חיץ ביטחוני ברצועה ברוחב של 1,200-1,000 מטר, שיהיה בשליטה צבאית ישראלית כולל נוכחות קבועה או ניידת.
4. יתקיים מו"מ על הסדר דיפלומטי בצפון, שירחיק את חיזבאללה 10-8 קילומטרים מהגבול ויאפשר את חזרת התושבים המפונים.
5. ישראל תקפיד לשמור לעצמה את הזכות לפעול להגנה על ביטחונה ועל ביטחון אזרחיה על ידי פעילות מודיעינית ומבצעית סיכולית של צה"ל ושב"כ בתוך הרצועה בכל עת.
המבנה שבו שהו כנראה החטופים שחולצו
המתווה הזה נחוץ לשני צרכים: ראשית, הוא יאפשר לישראל לגמול לנשיא ביידן על ההתגייסות למענה מתחילת המלחמה, ושנית הוא יבטיח לה לאורך זמן את הסיוע הצבאי והתמיכה המדינית בזירה הבין לאומית. לסיכום, גנץ ואיזנקוט חותרים במקביל להדיר את חמאס מהשלטון ברצועה, להשיב את חטופים, לבסס שליטה ביטחונית ברצועה בהסכמת ארה"ב, להגיע להסדר שירחיק את חיזבאללה מגבול הצפון ולקדם נורמליזציה עם סעודיה ומדינות ערביות אחרות. לשיטתם, זה הדבר הכי קרוב לניצחון שאליו אפשר להגיע אחרי זוועות 7 באוקטובר. הם לא בטוחים שזה אפשרי, אבל משוכנעים ששווה לנסות.
נתניהו מהמר על הכרעה צבאית
גם נתניהו מתכוון לממש את מטרות המלחמה ואת נרמול היחסים עם סעודיה, אלא שהוא מעדיף להגדיר זאת "ניצחון מוחלט" שיושג לשיטתו בתוך זמן קצר. גם הוא מעוניין מאוד בעסקה לשחרור כל החטופים, אם אפשר לפני הרמדאן שיחול השנה סביב 10 במרץ. אבל כרגע זה לא נראה אפשרי בגלל הדרישות שמציב חמאס, שעליהן הוא לא מוכן להתפשר ואינן קבילות בעיני ישראל.
נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט מקווים להשיג הכרעה צבאית מוחלטת של חמאס וחיסול או נטרול סינוואר וההנהגה העזתית של הארגון באמצעות השתלטות על רפיח - קצת לפני הרמדאן או במהלכו. כניסה לרפיח, גם אם לא תביא מיד לחיסול סינוואר, תרכך את הנהגת חמאס ותאפשר עסקה "שפויה" לשחרור חטופים. היא גם תאפשר לקבל החלטות מעמדה של כוח לגבי היום שאחרי, כולל בציר פילדלפי ובצפון.
במילים פשוטות: נתניהו מהמר על הכרעה צבאית שתיתן לו את כל יעדי המלחמה מבלי שייאלץ לוותר ולהתעמת עם שותפיו לקואליציה על מחיר שחרור החטופים. לכן הוא מאיץ ברמטכ"ל הרצי הלוי להשלים את פירוק חמאס בחאן יונס ולהתחיל את ההשתלטות על רפיח. אבל רב-אלוף הלוי מדגיש שנחוץ לו עדיין זמן כדי לסיים את העבודה בחאן יונס, ועוד כמה שבועות ליישם את תוכנית פינוי רפיח מכמיליון עקורים עזתים שמצאו בה מקלט לפני שצה"ל יתמרן לתוכה. בנוסף נחוץ גם הסכם עם המצרים.
לכן נתניהו משתדל כעת למשוך זמן ועיכב לשם כך את העברת התייחסות ישראל ל"תשובת חמאס" בעניין החטופים. בנוסף, החשש משותפיו לקואליציה גובר בגלל דרישות שהציגו לו בכירי הממשל האמריקני (עסקה אזורית שהצימוק שבה עבור ישראל הוא נרמול היחסים עם סעודיה שיאפשר לוושינגטון להקים הקמת חזית אזורית שתיאבק בציר השיעי הרדיקלי בהנהגת איראן). הדרישה הסעודית שישראל תצהיר על נכונותה להסכים למו"מ על הקמת מדינה פלסטינית, אינה מקובלת על איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. לכן נתניהו לא מציג את תוכניתו לשני הקבינטים, קל וחומר לציבור. אבל סביר להניח שבסופו של דבר יגיע הרגע שבו לא תהיה לו ברירה אלא להחליט.
הרגע הזה יגיע כנראה באביב הקרוב, סביב אפריל-מאי, שמסתמן כמועד שבו תהיה עסקת החטופים בעיצומה. עד מועד זה יסתיים כנראה שלב ג' של הלחימה האינטנסיבית בעזה ונעבור לשלב ד' - שליטה ביטחונית ברצועה מתוך שטח ישראל ומתוך "אזור האבטחה", מה שמהווה למעשה סיום המלחמה בדרום. במועד זה, מקווה נתניהו, גם יוסכם על נרמול היחסים עם סעודיה, שלדברי גורמים המעורים בנושא כבר הודיעה לאמריקנים שהיא מוכנה לכך וגם לקחת חלק בשיקום עזה.
לפי תחזית זו, המשותפת לוושינגטון ולנתניהו, עד אז גם ישיג המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין התקדמות משמעותית להסדר דיפלומטי שירחיק את חיזבאללה מהגבול ותימנע מלחמה מוגבלת בלבנון. נכון לימים אלה, זו למעשה תוכנית הסיום של ישראל למלחמת חרבות ברזל.
