פעילות כוחות הביטחון בשכם, השבוע
אלה המבקשים הוכחה לטענה שלפיה "היום שאחרי אבו מאזן" כבר כאן מוזמנים להתבונן על האירועים בתחילת השבוע בשכם, שבמסגרתם התעמתו כוחות ישראליים מיוחדים עם מבוקשים פלסטינים. התופעה הזו לא חריגה. שכם מסתמנת כעוד אי של כאוס, אלימות ובעיקר ריק שלטוני פלסטיני. התופעות הללו מוכרות מהאחות הקטנה ג'נין, שכיכבה כמוקד טרור במחצית השנה האחרונה וגם בה פעל צה"ל באורח שוטף במסגרת מבצע "שובר גלים". לא מדובר במוקדי טרור בעלי נוכחות יתרה של חמאס והג'יהאד האסלאמי, אלא באזורי נוכחות של אנשי פתח - בשר מבשרה של הרשות וארגונו של אבו מאזן הנושא בתואר יו"ר אש"ף.
התפתחות המוקדים הללו ממחישה את התהליך האיטי אבל המתמשך והעקבי שמתחולל בשנתיים האחרונות בשטחי הרשות ושצריך להטריד את ישראל, בייחוד בהסתכלות עתידית על היום שאחרי היו"ר. זהו תהליך המעיד על היחלשות הרשות הפלסטינית ככתובת שלטונית אפקטיבית המסוגלת לייצר את השליטה הביטחונית שהיוותה את הבסיס למודל היחסים שנרקם בעשורים האחרונים בין ירושלים ורמאללה.
במסגרת היחסים הללו העניקה ישראל לרשות אוטונומיה נרחבת ויכולת להיטיב את רמת חיי הפלסטינים תמורת שיתוף פעולה ביטחוני, אבל המודל הזה התערער קשות והגיע אחרי גל הטרור שפקד את ישראל בסמוך לחודש הרמדאן. תחת הפיקוח הרופף של מנגנוני הביטחון של הרשות צמחו בשטח מוקדי שליטה עצמאיים שאינם סרים למרות השלטון הפלסטיני המרכזי ופועלים כמעין רדיקליים חופשיים.
המוקדים הללו, בעיקר באזור השומרון, מייצרים אנרכיה כלפי שלטון הרשות וטרור כלפי ישראל. כמעט שני עשורים חלפו מאז סיומה של האינתיפאדה השנייה, והתופעה הנוכחית מערערת את יסודות האסטרטגיה הישראלית ששימרה מציאות ביטחונית שקטה חרף היעדר תהליך מדיני.
הכרסום במעמד הרשות מדליק נורה אדומה. כיסי חוסר השליטה במרחב הפלסטיני, העצמת משקלם של גורמים מקומיים בעלי סדר יום רדיקלי והפער שנפער בין הרשות המייצגת רעיון מדינתי לבין הארגונים הפלסטינים המייצגים רעיון תנועתי-ארגוני, הופכים את היום שאחרי אבו מאזן לאתגר משמעותי הן עבור הפלסטינים והן עבור ישראל.
ד"ר דורון מצאהתרחיש של התפרקות הרשות הופך לסביר ומוחשי בתנאים הפוליטיים-חברתיים הנוכחיים, שמעידים על תהליכי קורוזיה של סמכות המוסדות הפלסטיניים. בתנאים אלה תגבר הסבירות לאלימות ולהגברת החיכוך עם ישראל, וזו עלולה להשפיע בעיקר על החיכוך עם צה"ל בשטח ועם המתיישבים היהודים. תופעת הלוואי העיקרית והמשמעותית תהיה חזרת הנושא הפלסטיני למרכז הפוליטיקה האזורית והבינלאומית, דבר שיסיט את האנרגיות ואת המאמץ שליווה את העשור האחרון לכונן מציאות מזרח-תיכונית חדשה המבוססת על נורמליזציה, שיתוף פעולה על בסיס כלכלי ואינטרסים מעודדי צמיחה, תחת שם הקוד "הסכמי אברהם".
ישראל צריכה להסתגל לאפשרות שהפלסטינים עומדים על סף שינוי שיחייב אותה לאמץ תפיסת מדיניות חדשה לקראת העתיד-הכנראה-קרוב. זולת היערכות ביטחונית-טקטית בשטח, ראוי לחשוב באופן אסטרטגי כיצד תוכל ישראל למנף את הסיטואציה האזורית החדשה שנרקמת והולכת, בעיקר בכל הקשור לתהליך הנורמליזציה עם מדינות המפרץ. הכוונה לנקיטת גישה אזורית כלפי הסכסוך הפלסטיני באופן שאינו רותם כבעבר מדינות ערביות כמתווכות במשא ומתן, אלא באופן הרותם את הסכמי אברהם והמדינות השותפות להם כמנוף לביסוס יציבות פוליטית ביהודה ושומרון, דרך מהלך אזורי-כלכלי נרחב המזכיר את מודל הסיוע הקטרי לרצועת עזה של חמאס.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
