רב-סמל בכיר שוהם כהן, שוטר במחוז הדרום במשטרה, עבד באותו היום שבו נטבחו לפחות 270 איש בפסטיבל המוזיקה "נובה" ברעים. חודש לתחילת המלחמה, הוא סיפר הבוקר (שלישי) ל-ynet Live על הקרב מול 30 המחבלים שירו לכיוונו ממרחק של 150 מטר, על האזרחים שהציל והעלה לרכב - שחטף בהמשך פגיעה מטיל RPG - ועל האש הבלתי פוסקת במשך ארבע שעות רצופות.
(צילום: חגי דקל)
"הייתי בחפ"ק שהיה מחוץ למסיבה", גולל את פרטי היום, "ב-6:30 התחילו יציאות של טילים. הודענו למפקד באירוע על פינוי של כל האזרחים לביתם, כי אין מיגוניות ואין איפה להסתתר שם. תוך כדי התחילו אירועי ירי. באו אליי אזרחים ואמרו לי שיש להם חברים שירויים בכביש 232, מחוץ למסיבה. ראיתי שכולם על אותו ציר. אף אחד לא תיאר לעצמו שהאירוע הוא בסדר גודל כזה, חשבנו שיש איזו חוליה אחת-שתיים שמרססת שם בכביש. ביקשתי מכל האזרחים שהגיעו אליי להמתין ליד החפ"ק, אמרתי 'נסיים את האירוע של הירי, נדאג לכם להסעות'. תוך כמה דקות הצטברה לידינו כמות של איזה 150-100 אזרחים. מולי הגיעו שלושה טנדרים עם 30 מחבלים עליהם, שפרקו וירו בכמויות לכיוון שלנו ממרחק של 150 מטר בערך".
רס"ב כהן סיפר כי נלחם מול המחבלים באקדח יחיד. "תוך כדי הירי הסתכלתי אחורה, וראיתי שכל הקהל שצברנו שם ברח לצד השני מכיוון הירי. נשארתי לבד, כל הקהל נעלם. ראיתי שבתוך הקרוואן בחפ"ק שוכבים כמה אזרחים. חזרתי עם המבט לכיוון המחבלים, וראיתי שהם מצמצמים לכיוון שלנו. צעקתי לכל מי שנשאר בתוך המכולה של החפ"ק הזה לצאת החוצה ולעלות אליי לרכב כדי שנצא משם. הנעתי את הרכב, תוך כדי שיורים עלינו ושמעתי שמשות מתנפצות. זה היה רכב הסעות גדול, אז היה הרבה מקום. העמסתי משהו כמו עשרה אנשים, כל מי שהיה שם, ויצאנו משם בנסיעה", תיאר את רגעי ההימלטות.
הכותרת
מאחורי מעורבות ארה"ב במלחמה / נדב איל
24:24
הוא הוסיף: "במהלך הבריחה היה לנו עוד שתי היתקלויות עם מחבלים. ירו עלינו פעמיים, ראינו את המוות כמה פעמים בעיניים. המשכתי במהירות בשטח, לא עצרתי לרגע. ראיתי שני רכבים שמתברברים בשטח, לא יודעים לאן לנסוע, אמרתי להם שיבואו אחריי. בלב השטח ראיתי מרחוק איזה טנק צבאי. נסעתי לכיוון הטנק, עמדתי במקביל אליו, ואז ביקשו ממני לנסוע קצת אחורה כדי להגן עלינו מירי. התחלתי לנסוע אחורה, קיבלנו שוב מכת אש חזקה מאוד מקדימה, ואני שומע את הפיצוצים בתוך הרכב. נשכבתי על הצד, תוך כדי הנסיעה אחורה, עצרתי אחרי שלושה-ארבעה מטרים וצעקתי לכולם לצאת מהרכב. כולם קפצו החוצה, יצאתי אחרון. איך שהגעתי לרצפה, קיבלנו RPG לאוטו".
לדבריו, "כל האוטו התפוצץ, ומאז ניהלנו לחימה. ירו עלינו מתוך היער, לא ראינו מי יורה, איפה הם נמצאים. זה היה מטורף. במשך איזה ארבעה שעות ככה אנחנו יורים, הם יורים, עד שהגיע הצבא ותפס פיקוד. בסביבות 13:00 בצהריים התחלנו לפנות את הפצועים ברכבים כשהכביש היה כבר נקי, אחרי זה פינינו את האזרחים".
"אתה מבין שאתה לא יכול לעצור"
רב-סמל שגיא אביטבול, סייר בתחנת באר שבע, לחם בקרב עיקש מול 14 מחבלים. "כשהתחלנו לפנות את האזרחים, קיבלנו דיווחים על ירי. אני, ועוד שוטרת בשם אילונה מאופקים, קיבלנו דיווח על פצועי ירי. הגענו לשדה פתוח וזיהינו שם שני פצועים, אחד מהם היה על הרצפה, חי, ועוד אחד בתוך הסוואנה, ללא רוח חיים", סיפר.
הוא ציין: "החלטנו שאנחנו מתעסקים במה שאפשר להציל, והתחלנו לטפל בפצוע. בזמן הטיפול הגיעו שני טנדרים, ומכל אחד פרקו שמונה-תשעה מחבלים. התחלנו בחילופי אש, והם החליטו שהם פותחים את הדלתות של הטנדרים. אני מזהה את זה, ואומר לאילונה שאנחנו חייבים לצמצם אחורה. ניסיתי לקחת איתי את הפצוע כמה שאפשר, אבל השדה פתוח, אין לאן לברוח. רצנו עד שהגענו לאיזשהו צינור. מטר לפני הצינור אילונה צועקת לי שהיא נפגעה, ובעצם נופלת לידי, ואני מנהל לחימה לבד מול 14 מחבלים. יורים עליי RPG, נזרק לעברי רימון, הצינור כולו מתחיל להיות מחורר. אתה כבר מבין שאתה נלחם עד הסוף, אין ברירה אחרת, אתה מבין שהם מנסים להתקדם על הציר".
בשלב הזה אתה מביא בחשבון שיש סיכוי שלא תצא בחיים?
"אתה מתחיל להשלים עם זה חד משמעית. אני מנהל איתם קרב ארוך מאוד, מוריד קצב אש, התחמושת מתחילה להיגמר. באיזשהו שלב אני מצליח לבלום אותם עד שעוברים שני מסוקים של צה"ל שכנראה הגיעו לפינוי וחילוץ. המחבלים רואים את המסוקים, משגרים לעברם כמה טילי נ"ט. המסוקים מזהים את זה, ובעצם חוזרים לכיווני. המחבלים רואים שהמסוקים חוזרים אליהם, והולכים להתחבא בהמשך הציר, לחכות לאזרחים נוספים. לצערי אני מבצע בדיקה מאוד מהירה באילונה, היא כבר לא הייתה במצב שבו אפשר לטפל בה".
רס"ל אביטבול סיפר כי בשלב זה רץ לאזרחים שנסעו לעבר המחבלים, עצר אותם והסתיר אותם בתחנת דלק. "אני פוגש שם גשש וקצין משטרה שהיו שם במקרה, והם לא מבינים את האירוע. אני מחביא את כולם, מחלק אותם. היינו שניים על כניסה אחת ועוד שני אזרחים חמושים על הכניסה השנייה. בעצם אנחנו סוגרים את עצמנו ומאבטחים את האזרחים עד שאנחנו מחלצים אותם לכיוון צאלים", אמר.
הוא סיכם: "כשאנחנו רואים שכולם כבר נסעו לכיוון צאלים, אנחנו לוקחים את הרכב, הקצין ואני, וממשיכים לתחנת אופקים - שם אנחנו מנהלים לחימה מול שלושה מחבלים בתוך אחד הבתים, מול הבית של רחל המפורסמת. אתה מבין שאתה לא יכול לעצור, אתה לא נותן לעצמך מנוחה עד שאתה מבין שהמצב נרגע".
"לא מעכלים את המשמעויות של רעידת האדמה הלאומית. להחליף את נתניהו"
(צילום: חגי דקל)
האלוף במילואים וסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, שחילץ ברכבו הפרטי שישה מבלים ממסיבת הטבע, הוסיף: "אני יודע שעבר חודש. האם אנחנו מעכלים את כל המשמעויות של רעידת האדמה הלאומית? מעריך שלא. יהיו לזה השלכות רחבות היקף. זו רעידת אדמה למדינת ישראל שהיא בעיניי יותר חזקה מהרעידה העצומה שעברנו לפני 50 שנה במלחמת יום הכיפורים".
לדבריו, "מי שצריך להתפכח אלו אותם אנשים שגררו אותנו לאי-יציבות פוליטית. אלה שהקימו ממשלה שמרסקת את ישראל, יוצרת דימוי חולשה נוראית. מי שצריך להתפכח זה מי שחיזק את החמאס. כל השנים חשבתי שישראל צריכה להיות מדינה יוזמת. ההתפכחות הכי משמעותית זה שישראל צריכה לקחת את גורלה בעצמה. ניהלנו משא ומתן מתמשך מול חמאס. עשתה את זה ממשלת ימין. הייתי בפירוש בעד זה. הלקח הוא שאסור לנו, לא בישראל ולא אצל הפלסטינים, שמי שיקבע את עתידנו יהיו הקיצוניים והמנותקים ביותר".
בריאיון ל-ABC, שקטעים ממנו התפרסמו הלילה, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, לראשונה מפרוץ המלחמה, כי יקבל אחריות למחדל 7 באוקטובר, אך הוסיף הסתייגות. "מסופקני האם זה באמת כן", אמר על כך גולן. "למה זה נאמר ל-ABC ולא לאזרחי ישראל? היו לו אינספור הזדמנויות. מדוע הדברים הכנים לכאורה לא נאמרים בעברית? צריך להחליף את נתניהו מהר ככל שניתן".
על השאלה אם הוא ונתניהו תמימי דעים בנוגע למה צריך להיות ברצועה ביום שאחרי המלחמה, השיב: "ודאי. חייבים לשמור את חופש הפעולה המבצעי בידינו, אבל לעגן ולחזק אותו בהסכמים אזורים ובינלאומיים שיאפשרו את שיקום הרצועה. אני חושב שנצטרך כרגיל לתרגם את ההישג הצבאי להישג מדיני. מה שנתניהו סרב לעשות אחרי עופרת יצוקה".
