"איך הסכמת להיכנס לארון הזה?"
רס"ב (מיל') יובל ניר ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ב (מיל') יובל ניר ז"ל, בן 43 מכפר עציון, שנפל בקרבות בחאן יונס. "כולנו היינו תלמידיך בראיית הטוב שבך, המוטיבציה האדירה שלך לתיקון המידות ובעין הטובה שלך, שבה הסתכלת על כולנו ועל כולם", ספד אביו עמוס.
הלווייתו של רס"ב (מיל') יובל ניר ז"ל
"נולדת בשמחת תורה ונפלת מות גיבורים במלחמה ההרואית והקיומית שנכפתה עלינו בחג שמחת תורה האחרון", הוסיף האב. "התעקשת להיות מעורב כמה שיותר. יצאת למלחמה מתוך תחושת שליחות עמוקה. בכל פעם שדיברנו איתך הרגעת אותנו שאתה לא ממש מעורב בקרבות הקשים, ושהגיבורה האמיתית היא איילה. מכיוון שלצערנו נקראנו להצטרף למשפחה המכובדת והיקרה, משפחת השכול, אנחנו קוראים בשם יובל לכל מי שקשוב לנו, לביעור הפלגנות ולאחדות אמיתית".
האם לאה ספדה: "לקבור אותך זה לא הגיוני בשום צורה. ילד כל כך מלא חיות ואור, איך הסכמת להיכנס לתוך הארון הזה? היית הילד הכי פעיל והכי שובב שלנו, וגם הכי סקרן. למדת לעמוד על שלך בלי לוותר. לכל מקום שהגעת מיד היית משרה שמחה וצחוקים, ובשירות הצבאי ראית כשליחות".
"במלחמה הזאת היינו כולנו בעזה. אבא, אחים וגיס. תמיד חשבתי שכולנו יצאו בשלום. אני מודה, לך פחות דאגתי. היית אחד הלוחמים הכי טובים ביחידה", ספד אחיו רונן. "היית כל כולך לוחם, לא רק בצבא. נלחמת בעצמך כל יום כדי להיות אדם טוב יותר. המשימה שלך הייתה עבודת המידות, להתנדב, ללמוד תורה ולראות את הטוב באחר".
"השארת מסר חשוב להמשך החיים"
סרן (מיל') גבריאל שני ז"ל
מאות ליוו למנוחות את סרן (מיל') גבריאל שני ז"ל, מפקד צוות בגדס"ר 6646, שנפל בקרבות בחאן יונס. "מגיל קטן ידעתי שאתה משהו גדול שלא כדאי לוותר עליו. ראיתי אותך גדל והתאהבתי סופית שכנפגשת עם התורה", ספדה רעייתו יובל.
הלווייתו של סרן (מיל') גבריאל שני ז"ל
(צילום: גיל יוחנן )
"אני זוכרת שאמרתי לעצמי אי שם שאם קרה בינינו משהו זה התחיל אי שם בטיול, כשהייתי בסוף כיתה י' ואתה בסוף שיעור א' במכינה. ראיתי אותך יוצא מהאוהל וישר נוטל ידיים בג'ריקן, ואז חיקיתי אותך. ניסיתי לשמוע כל שיעור ששמעת, וזה היה גם התירוץ לדבר איתך ולהתקרב אליך", הוסיפה יובל. "גברי שלי, איך אתה משאיר אותי לבד עם כל זה? אתה יודע שאני קורסת בלעדיך".
האחות תהילה ספדה: "גדלנו בלי אבא, ועכשיו הילדים שלך יוותרו ללא אבא. אין לי ספק שהדמות שלך תלווה אותם בכל שביל בחייהם. הפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני שבוע. דיברנו 40 דקות וזאת הייתה שיחה כל כך משמעותית עבורי, על ראייה של זוגיות ובכלל על החיים. השארת לי מסר כל כך חשוב להמשך החיים שלי. אני לא מאמינה שלא תלווה אותי לחופה".
"אח גדול, לא משנה מה עברנו, תמיד ידעתי שאתה תשמור עליי, תמיד ידעתי שאתה פה", ספדה אחותו שירה. "מה שאפיין אותך תמיד זה הענווה, הצניעות והמסירות, עד הסוף בכל דבר. הלכת עם האמת שלך, כשהיה צריך אותך תמיד התייצבת. כשבאו לבשר לי אמרתי לעצמי 'ברור, אתה טוב מדי. אני לא מופתעת, לוקחים רק את הטובים'".
"מי ירווה את חיינו?"
רס"ן (מיל') נצר שמחי ז"ל
יותר מאלף חברים ובני משפחה ליוו למנוחות את רס"ן (מיל') נצר שמחי ז"ל, בן 30 מהיישוב מסד שבגליל התחתון, קצין לוחם בחטיבה 14 שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה. "גיבור של אמא, נצר לאילן, עלים עליך להוציא, שורשים להצמיח. נצר שכותב את הברכות בכל העת, הכי שוות ומעולם לא זהות", ספדה האמא שחר.
הלווייתו של רס"ן (מיל') נצר שמחי ז"ל
"נצר אהוב שלנו. למה אלוהים? למה? הרי כתוב שבשנה הראשונה גבר לא עוזב את אשתו ויוצא למלחמה", אמרה האם בכאב. "אתה השלמות שיש בחיים האלה, מכבד ואוהב את כולם, את כל המשפחה. בכולם אתה רואה את הטוב וחוש הצדק והיושרה שלך חבל על הזמן. חיים של אמא, גיבור של אמא. מי ישמור על קורל ועל הכלבה שהצלתם ממוות, מי ידבר דברי חכמה בעיניים גאוניות ופתאום הכל ייראה קל יותר? מי ירווה את חיינו?".
האחות אדווה ספדה: "אתה גדול מהחיים, גדול מכולם. תמיד היית. כל מי שזכה להכיר אותך יכול לספר רק טוב. מאז הדפיקה בדלת, השעות האלה פשוט לא עוברות, פשוט נצח. מאז הדפיקה בדלת, מנגנוני ההגנה הפסיקו להגן. גיליתי שאפשר לבכות עם דמעות ובלעדיהן. גיליתי שיש כאב אחר, כזה שלא רציתי להכיר בחיים. אני כל כך מצטער שלא הייתי כדי לשמור עליך כמו שאחות גדולה צריכה לעשות".
