לפני יותר מ-40 שנה, כשהיה בן 9, קיבל הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי את מינויו הפיקודי הראשון. קבוצת ה"לוחמים" של כיתה ד'2 מבית הספר "פרדס" ברמת אשכול בירושלים מינתה אותו לסגן מפקד החבורה. השם שנבחר לקבוצה היה "ניק-פיק", והיא מנתה כ-15 ילדים. יחד עם הסגן הלוי, בסגל הפיקודי של החבורה ההרפתקנית, היו מפקד החבורה, עודד אורנשטיין (לימים מנכ"ל בחברת אלביט), אבי פיקאר (מרצה באוניברסיטת בר-אילן) ואייל גבאי (מנכ"ל משרד רה"מ).
אותה חבורת ילדים שקראה הרבה ספרי "חסמב"ה" ו"השביעיה הסודית" יצאה להרפתקאות בוואדי שמצפון לשכונה הירושלמית. הם היו מטפסים על ההרים, נכנסים למערה שהייתה שם ואפילו הכינו רובה מאולתר מאטבי כביסה. "יום אחד, באחד משיטוטנו, מישהו החליט שהוא ראה מחבל במערה", סיפר פיקאר, חבר ילדותו של הלוי ומי שהוגדר כמפקד החיילים.
"למחרת קבענו שנלך לחפש את המחבל, וכדי להסתיר את גודל האירוע מההורים החלטנו להגיד שאנחנו הולכים לעשות פיקניק כיתתי. בגלל שזה היה סיפור הכיסוי, קראנו לחבורה שהלכה והתמסדה בשם סודי ביותר, המסתיר את מטרתנו האמיתית - חבורת 'ניק-פיק'. נפגשנו פעם בשבוע וחיפשנו את המחבל. כבר בנינו תיאור שלם איך הוא בנה לו במערה מטה שממנו הוא מוציא פיגועים, חיפשנו את החוטים של הטלפונים. דמיינו גם שאם נתפוס אותו נהיה גיבורים וכולם יכתבו עלינו בעיתון", סיפר פיקאר.
מי שהיה מפקד החבורה, והיום יכול להתגאות כי פיקד בעבר על הרמטכ"ל הנכנס, הוא עודד אורנשטיין. "היינו ילדים. הייתה שכונה כיפית שלא רחוק ממנה היה ואדי ומערה והיינו שורצים שם די הרבה", סיפר אורנשטיין. "היינו מסיימים לימודים, משחקים כדורגל או מסתובבים. הייתי חבר טוב של הרצי. היום לצערי אנחנו פחות בקשר. הרצי הכניס אותנו גם לצופים. הוא עשה לנו הדרכה לקראת המבחנים כדי שנתקבל לתנועת הנוער. הוא היה רציני. היינו חבורה שקראה המון ספרים על הרפתקאות ועל בלשים, אז רצינו להיות כאלה גם כן". לדבריו, "יש לנו בחבורה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועכשיו יש לנו רמטכ"ל. זו גאווה. חשוב להגיד שהוא נהיה כזה לא בזכותנו, אלא בזכות עצמו. אנחנו סומכים עליו שיעשה את העבודה כמו שצריך. מקווה שהוא יעשה את מלאכתו נאמנה. זה לא תפקיד קל".
אבי פיקאר סיפר עוד כי כשהיו ילדים הרצי משך אותו לרוץ את ריצת ה-600 מטר, ריצה שבזמנו עשו רק הילדים הגדולים יותר. "זה היה מאוד מאתגר. הלכתי בעקבותיו לחוג ספורט אחרי הצהריים. הוא משך אותנו. פעם אחת גם אתגר אותנו, למרות שלא באנו ממש ממשפחות דתיות, לקום בחודש אלול לפנות בוקר לסליחות. כוח רצון והתמדה תמיד היו שם. בעקבותיו הלכתי לשבט משואות של הצופים הדתיים בירושלים במשך שנתיים. זאת הייתה הליכה של חצי שעה עד לגן העצמאות בכל שבת. בסוף, אני התעצלתי ללכת כל שבת והרצי המשיך", סיפר פיקאר.
חבורת 'ניק-פיק' כולה נפגשה לימים בחורף 1987 בבה"ד 1 בקורס קצינים כאשר עודד היה כבר קצין שריון ומפקד צוות בפלוגה. אייל ואבי היו בקורס קציני מודיעין והרצי היה בקורס קציני חי"ר. "הוא התגייס לגרעין נח"ל בהתחלה", הוסיף פיאקר, "אני לא זוכר את הרצי מתאמן ליום סיירות. הוא אפילו לא הלך לגיבוש צנחנים. הוא פשוט התקדם בהתמדה בצה"ל. הוא איש חם וטוב, ללא פוזה. מדבר קצר. מספרים לי שגם בישיבות בצבא הוא בעיקר מקשיב. זה מאפיין אותו".
חבר ילדות נוסף של הרמטכ"ל הנכנס, איתן הימלשטיין סיפר גם כן על הרמטכ"ל הנכנס כי "הוא תמיד היה בין החכמים ביותר בכיתה. תמיד בין המצטיינים אבל יחד עם זאת בין הנחמדים. היינו חברים טובים. הייתי איתו מכיתה ג' כשעליתי לארץ עד כיתה ו'. אני הגעתי מקנדה ולא הכרתי אף אחד והוא היה מהראשונים שהתיידדו איתי. הוא תמיד היה חברותי. אנחנו כל כך גאים בו, וואו, זה דבר מדהים. בהחלט ניתן לומר שתמיד ידענו, כבר בבית הספר היסודי, שהוא יגיע רחוק מאוד".
בשם הדוד
את הבוקר המרגש הזה יתחיל הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי, יחד עם הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי, בהיכל הזיכרון בהר הרצל. לבקשתו, הוא יעבור בהיכל על פני הלבנה של דודו הרצי הלוי, שנפל במלחמת ששת הימים ועל שמו הוא קרוי.
סיפורו של הלוי הדוד שזור בסיפורה של ירושלים הבירה. הוא נולד למשפחה רווזיוניסטית ומוכרת. אביו, חיים שלום הלוי, פעיל אצ"ל, ד"ר לפילוסופיה ולימים סגן מנהל בית החולים הדסה, ואמו צילה, בקטריולוגית במקצועה ואחות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. כמו הוריו, גם הלוי הצטיין בלימודיו בבית ספר המעלה. מלבד זאת, הוא ניחן בכושר מנהיגות מולד שבא לידי ביטוי הן בצופים - שם הדריך וריכז את השבט הדתי משואות, והן בהמשך בשירותו הצבאי.
הלוי הדוד גויס תחילה לנח"ל, ובהמשך היה למפקד כיתה בחטיבת הצנחנים ולקח חלק פעיל בקרבות בגבול סוריה. עם שחרורו הוא יצא כמדריך למחנה קיץ של נוער יהודי בסקנדינביה ומשם סייר במקומות נוספים בעולם. כששב ארצה ממסעותיו בחר בלימודי גיאוגרפיה באוניברסיטה ובמקביל עבד במחלקה לכלכלה ולתכנון במשרד התחבורה.
עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בהיותו סטודנט ורגע לפני בחינות הגמר, נקרא הלוי אל הדגל לחזית הלחימה בירושלים העתיקה. במהלך היום השלישי ללחימה נפצע הלוי פציעה אנושה, ובהמשך נקבע מותו. מילתו האחרונה הייתה 'החומה', אותה חומה שלא זכה לבוא בשעריה. הוא הותיר אחריו אישה ובת שנולדה כשישה חודשים לאחר מותו, סמוך לתאריך הולדתו של אחיינו הקרוי על שמו, הרצי הלוי, או מהיום - רב אלוף הלוי.
יוסי שובל-שוחטמן (79), חברו הקרוב של הרצי הלוי ז"ל, סיפר: "גדלנו יחד מגיל אפס בחצר אחת בירושלים, שנקראת גן רחביה. חצר יפה, עם שלושה בתים שבניהם יש גן. הוא בא ממשפחה דתית ואני לא, כך שלא התחנכנו באותם המוסדות, פרט לגן הילדים, שם היינו יחד עם אביו של הרמטכ"ל הנכנס ואח של הרצי, שלמה. המיקום הגיאוגרפי המשותף הפך אותנו לחברים בלב ובנפש".
במשך השנים הלכו השניים יד ביד. שניהם היו חניכים בצופים, המשיכו לנח"ל ומשם לצנחנים. "החברות נמשכה גם אחרי השחרור", אמר חברו הקרוב, "הרעיות שלנו היו חברות, רקמנו קשרים אותנטיים ואמיתיים. כששמעתי על מותו זה היה שוק נוראי. המלחמה הייתה קצרה וכשחזרתי הביתה, זה הדבר הראשון שאמרו לי, שהוא נהרג. הוא לא הספיק הרבה בחייו אבל השאיר חותם גדול. יש לי הרבה זכרונות מהרצי".
כעת, עם כניסת האחיין לתפקיד הרם, שובל-שוחטמן אמר בהשתאות: "זה מדהים. אין הנצחה ראויה מזו. זוהי הנצחה חיה של דודו, אותו דוד שלא זכה לראות את בתו ואת ארבעת נכדיו, ויש על שמו אדם צעיר שנושא את שמו. עכשיו בוודאי נשמע יותר ויותר את שמו בכל מקום וזה מאוד מרגש. עצם העובדה שהוא מפקד על צבא הגנה לישראל זה דבר נהדר, וזה שהוא נושא את שם דודו זה מבחינתי פעמיים כי טוב".
קורץ מהחומר
הלוי (55) מכפר אורנים, נשוי ואב לארבעה, נולד בירושלים וחונך בבית דתי. מצד אביו, שלמה, הוא נצר לשושלת הרבנים המיוחסת קוק, ומצד אימו לינה - נצר למשפחת פרנס ומזרחי הצורף, ממגורשי ספרד שהגיעו לירושלים לפני 25 דורות. הלוי בעל תואר ראשון בפילוסופיה ובמנהל עסקים מטעם האוניברסיטה העברית, ותואר שני בניהול משאבים לאומיים מהאוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון.
הוא התגייס בשנות ה-80 לגרעין הנח"ל ולאחר מכן התנדב לצנחנים. כשסיים את קורס הקצינים היה למ"פ מצטיין בגדודים, ובהמשך נקרא לפקד על יחידת עורב צנחנים, שאותה הוביל לשורת מבצעים מוצלחת בלבנון ולאחר הצלחות מרשימות הוצעו לו שני תפקידים מהם היה צריך לבחור - פיקוד על סיירת צנחנים או פיקוד על פלוגת אימונים בסיירת מטכ"ל. אחרי התלבטות והתייעצות עם משה בוגי יעלון, בחר הלוי במטכ"ל. הלוי מונה בהמשך לסגן מפקד היחידה, אז לקח חלק בשני מבצעים חשובים - חטיפתו של מוסטפא דיראני וניסיון החילוץ של נחשון וקסמן. לאחר מכן קודם לדרגת סא"ל, מונה למפקד הסיירת והוביל אותה במהלך מבצע "חומת מגן".
בהמשך, פיקד על חטיבת מנשה ועל חטיבת הצנחנים במהלך מבצע "עופרת יצוקה". עם העלאתו לדרגת תת אלוף, מונה הלוי לראש חטיבת ההפעלה המבצעית באמ"ן ועם סיום תפקידו מונה למפקד עוצבת הגליל. לפני כתשע שנים הועלה הלוי לדרגת אלוף, מונה לראש אמ"ן ולאחר מכן למפקד פיקוד הדרום.
במהלך תפקידו של הלוי כאלוף הפיקוד החלה מחאת העדה האתיופית ואיתה הפגנות רבות ברחבי הארץ בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל. בצעד חריג, תמך הלוי בפומבי בהפגנות ואף שיגר איגרת פנימית לקציני הפיקוד שבה ביקש מהם לשוחח עם חייליהם בני העדה בצורה רגישה, לעודד אותם לדבר על המצב, להביע את כעסם ולקחת חלק במחאה ובהפגנות תוך הבטחה שאלו לא יהפכו לאלימות מצידם. הלוי מונה לסגן הרמטכ"ל לפני כשנה וחצי וסיים את תפקידו באוקטובר אשתקד.
"הרצי קורץ מהחומר שממנו עשויים רמטכ"לים", אומר אלוף במיל' ניצן אלון, שהלוי היה סגנו בעת שפיקד על סיירת מטכ"ל ולאחר מכן מחליפו בתפקיד. "הוא מוכן היטב לתפקיד הזה, ויש לו את תכונות האופי, האנושיות והמקצועיות הנדרשות. מאז שהוא מונה לאלוף משנה, התרחיש הסביר היה שהוא יגיע להיות רמטכ"ל ולשמחתי זה גם התממש".
רבים ממכריו רואים בהלוי חיבור של קצוות בחברה הישראלית. איש התקשורת דני רופ, שגדל בשכנות ובחברות להלוי, היטיב לתאר זאת. "בילדותי הורי קנו את הבית מיוני נתניהו ז"ל ומשפחת הלוי גרה כמה בתים לידנו. רחוב רמת הגולן היה מלא בפעילות של ילדים ומה שיפה בו זה שהרחוב מסמל את כל מה שהייתי רוצה שעם ישראל יהיה. החיבור הזה בין דתיים לחילונים. כך למשל, ביום שישי היינו משחקים כדורגל ועם כניסת השבת חלק היו הולכים להתארגן לבית הכנסת והשאר נשארים לשחק". לדבריו, "לא אשכח את התמונה של שלמה הלוי ושלושת הבנים ובהם הרצי, שמאוד דומים אחד לשני, הולכים יחד לבית כנסת בחולצות לבנות. הרצי הוא אדם טוטאלי שמגיע ממשפחה ערכית וציונית, הוא משלב בתוכו את הישראליות האולטימטיבית. כשאני קורא את שמו תחת הכותרת הרמטכ"ל ה-23 אני מתמלא בגאווה וחוזר לילדות ההיא בירושלים שהייתה קסומה".
