הבית בקצרין נפגע, חיי המשפחה ניצלו בנס: "עטפנו את הילדים, ואז בום. ספגנו את ההדף"

זוהר אלין כהן, תושבת קצרין שביתה נפגע במטח ששיגר חיזבאללה לעבר היישוב לפני כיממה, סיפרה הבוקר (חמישי) ל-ynet כיצד חייה וחיי בעלה וילדיה הקטנים ניצלו, אחרי ששהו בבית בזמן התקיפה. בצל התעצמות חילופי האש בצפון, שכללו שיגור של כ-50 רקטות לעבר היישוב אתמול בבוקר, ייפגש ראש המועצה בקצרין יהודה דואה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בלשכתו בירושלים. לפגישה האישית יצטרף גם ראש מועצת הגולן אורי קלנר. כהן שיתפה כי "התקיפה תפסה אותי בבית. יש לנו שני ילדים בני שלוש וחצי ושנה ושמונה חודשים. בדיוק ארגנתי אותם להורים, ושאני אצא לעבודה. בעלי היה במיטה, הוא ישן אחרי שמירה שעשה - הוא בכיתת הכוננות. האזעקה התחילה, הילד נכנס לפאניקה וניסיתי להשתלט עליו - ותוך כדי להעיר את בעלי. התינוקת הייתה בסלון, התחלתי לשמוע את הבומים. הבנתי שאין לי סיכוי לרוץ למקלט, ובבית שלנו אין ממ"ד". בהמשך הסבירה כהן כי אין אפילו חצי דקה כדי להגיע למקלט מרגע הישמע האזעקות. "לקחנו את הילדים הצידה ואז היה בום ראשוני", הסבירה. "הבנו שיש נפילה פה בקצרין, משהו קרוב. נשכבנו עם הילדים על הרצפה, עטפנו אותם ואז היה הבום שבעצם פגע בבית. אני ובעלי קיבלנו את רוב ההדף וראינו את העשן שמתחיל בתוך הבית - כל האבק והנזילות של המים התחילו. הפיצוץ היה בסלון ובחדר השינה של הילדים". איפה שהתינוקת הייתה כמה שניות קודם. "זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. למזלי בעלי התעשת על עצמו בצורה מאוד מהירה, ראה אור שכנראה הדלת של המקלחת נשברה ופשוט שבר את התריסים שהיו בחדר השירות ושלח אותנו החוצה. רצנו מהר למקלט. זו מציאות הזויה, זה לא מובן. לא ברור לי למה הילדים שלי היו צריכים לחוות את זה. כל חיי גדלתי פה, קשה לקום ולעזוב". איך הילדים? "התינוקת פחות מבינה. יותר מזה, בדרך כשרצתי איתה היא צחקה, ממש לא מבינה. אבל הגדול מבין מאוד, מבוהל, מדבר הרבה. הוא אומר לנו 'אמא, בום, נפל, דלת, תקרה', מסביר שנפל. כל מי שפוגש אותו הוא מספר לו. אנחנו מוצאים את הדרך לעטוף אותו ולדבר איתו. אנחנו מסבירים לו שזה לגו, כמו המשחק, ושזה נפל, ואנחנו נבנה מחדש והכל יהיה בסדר. העיקר שאנחנו בריאים וזהו. זה מזלנו". מירי דביר, תושבת קצרין שביתה גם נפגע במטח אתמול לעבר היישוב, סיפרה ל-ynet כי "האזעקה תפסה אותי בבית של הבן שלי. באתי ערב קודם. הבן שלי לוחם אש ואיש הצלה, אז אני באה לעזור קצת עם הנכדים כי יש המון משמרות ומזעיקים אותו הרבה. התעייפתי, דיברנו ואמרתי שאני כבר אשאר לישון שם. אז הפיצוץ בבית שלי תפס אותי בבית של בני, וניצלתי ממש בנס, כי לא ישנתי בבית". עם זאת, דביר הסבירה כי "לא צריך להגזים". לדבריה, "אני מתנצלת שאני לא יכולה, לא מסוגלת ולא רוצה להיכנס לרוח הדרמטית. קודם כל, חיי ניצלו. רכוש? עכשיו יהיה לי שיפוץ על חשבון חיזבאללה. כבר אתמול התקינו לי פלדלת, ויהיה לי ארמון בזכותם. זה דבר ראשון". "אני לא אומרת שאני לא כואבת", הסבירה. "ככה אני חיה. אני בת שבעים ושלוש, חוויתי כאן הכל - כל המלחמות, הפעולות, האינתיפאדות, המבצעים, הכל. אז אני אומרת ככה: זה לא שאני נאיבית שחיה בבועה או שאני לא מבינה את המציאות. אני אומרת: חברים, בואו נתעשת. הם לוקחים לנו מספיק, אז בואו לא ניתן להם את מצב הרוח שלנו. אני אחות במקצוע שלי, אני מיומנת בלהשאיר את האנרגיה שלי באיזון. הבית שלי התפוצץ, זה בסדר. אנחנו לא צריכים לתת להם גם את היקר לנו מכל - את האנרגיה, מצב הרוח והמורל". יש תחושה שהם יורים ליישובים במכוון והמדינה לא עושה דבר? "לא את ולא אני נמצאות בתוך ישיבות ההחלטות. אנחנו לא יודעים. אני גרה בצפון, חיל האוויר לא מפסיק מ-7 באוקטובר לטוס כאן כל הזמן. יש כל מיני פעולות צבאיות שקורות כאן שלא יכולים לדבר עליהן. עושים את המיטב. יש לנו באמת צוותים שמיירטים פה 99.9% מהטילים, לפעמים מאות טילים נשלחים לפה ואחד נופל. אנחנו מוקפים מדינות אויב, זה לא ייגמר. צריך לקחת את זה בחשבון ולא להיכנס לדרמות, לא לבזבז את כל האנרגיה, לנשום עמוק ולעזור האחד לשני כי אנחנו עם מופלא". בהמשך הדגישה כהן בתגובה כי "אני פשוט חושבת שהגיע הזמן להפסיק להתגונן, הגיע הזמן לעשות משהו. התושבים פה ברמת הגולן צריכים ביטחון ומישהו צריך להתעורר ולהבין שהגיע הזמן להפסיק להתגונן. הגיע הזמן להראות איזה צבא אנחנו. כמו שראש המועצה שלנו אמר אתמול: יש עוטף עזה ויש עוטף לבנון".