הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון הוא לא עניין חדש. כוחות צה"ל ושב"כ פועלים בלב הערים ומסכלים פיגועים רבים בשנה, אך יש טרור שלא מרפה מדי יום מכבישי יו"ש - טרור האבנים. רק לאחרונה חשף צה"ל את הנתונים הדרמטיים שהראו עלייה חדה מאוד במספר האירועים, כשרק בשנה שעברה התרחשו יותר מ-5,500 פיגועי אבנים.
בעקבות כך חל זינוק גם במקרים שבהם פונים הנפגעים למרכזי החוסן. מהנתונים שנחשפים ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" לראשונה עולה כי בכל הגזרות ישנה עלייה משמעותית במספר המטופלים. בגזרת השומרון הקפיצה הייתה החדה ביותר: בשנת 2020 טופלו 169 מקרים וב-2021 - 284 מקרים.
"זריקת אבנים או בקבוק תבערה גורמים ברגע הראשון לבהלה ואי שקט", הסבירה יסמין שקד, מנהלת מרכז חוסן שומרון, שחוותה בעצמה פיגוע אבנים רק לפני יומיים. "תסמיני הבהלה חולפים עם הזמן, אבל אחרי האירוע יהיו חשש גדול יותר לנסוע לבד או לחזור למקום, מתח וחוסר שקט, שבטווח הרחוק יכולים להשפיע על הבריאות הנפשית. וכשדברים לא מטופלים, הם מתרחבים ומשפיעים על עוד מרחבי חיים".
אחת המטופלות במרכזי החוסן היא אתי כהן, אם לשישה מקריית ארבע, שבדרכה חזרה מהעבודה באוגוסט האחרון נפצעה בינוני בראשה מיידוי אבנים. מאז חייה השתנו. "כשחזרתי מבית החולים יצרו איתי קשר ממרכז החוסן ואני עוברת טיפולים אישיים", היא סיפרה.
"ברגע שאני מפסידה טיפול אחד זה מאוד משפיע עליי, כי אני עדיין בחרדה מאוד גדולה וסובלת מירידה בתפקוד היומיומי", המשיכה אתי. "יש ימים שאני לא יכולה לנהוג. הרבה לילות אני לא ישנה. אנשים חושבים 'זרקו עלייך אבן ונשארת בחיים אז יופי', ולא מבינים שיש לזה השלכות מעבר לצלקת בראש".
ענבל אורפז נקלעה עם אביה ללינץ' אבנים לאחר שטעו בדרך ונכנסו לכפר פלסטיני באזור בנימין. השניים חולצו בזכות תושייתו של האב, ומאז גם היא נעזרת במרכז חוסן. "ביום בהיר זה נוחת עליך ואתה די בהלם", היא אמרה.
"אירוע איבה מהסוג הזה משפיע על ההתנהלות של מי שביום אחד הופכים לקרבנות שלו ואין להם ניסיון קודם בהתמודדות עם טראומה. אף אחד לא מכוון אותך איך להתמודד נפשית ורגשית ולא מביא לידיעתך מה השירותים והכלים הקיימים. זה חבל כי יש גופים שנועדו לפעול במצבים האלה, כמו מרכזי חוסן. אחרי אירוע מהסוג שעברנו הגוף מלא בסטרס, השינה נפגעת ויש השפעות אחרות שצריך להתמודד איתן", הוסיפה. "צריך להיות גורם שיכווין אותך לגורמים שנועדו לסייע במצבים האלה, כמו מרכזי חוסן. כשדיווחנו בתחנת המשטרה על האירוע, מיד לאחר שהתרחש, לא הוצעה לנו שום עזרה - נפשית, רגשית, או רפואית - ולא הכווינו אותנו לגורמים שנועדו לסייע בדיוק במצבים האלה שיש להם השלכות נפשיות קשות".
