עוד לפני שתקראו את דבריי, אני כותב את המסמך הזה כאזרח, לא חלילה כדי לעורר תבהלה אלא כדי לייצר מחשבה ודיון. הרי אם הייתי כרגע בתפקיד ביחידה שבה שירתתי בסדיר, הייתי מניח אותו על שולחנו של הרח"ט עם עותק לראש אמ"ן. תמיד טוב לדמיין ולהזות מאשר להדחיק ולחטוף.
אז למה אם הייתי גר ביישוב סמוך לגדר בצפון - במטולה, במשגב עם ואפילו בקריית שמונה - לא הייתי חוזר הביתה? למה, להערכתי הצנועה, הסכנה לאירוע חטיפה בצפון גוברת?
1. כוונות: הכוונה של חיזבאללה לא השתנתה. ארגון דתי, ג'יהאדיסטי, שבתפיסת העולם שלו כארגון, ובתפיסה של פעיליו, הנזק שהם גורמים לנו חשוב יותר מהחיים של עצמם או מהתועלת האישית שלהם. שווה להם להסתכן, להיפצע ואפילו למות תמורת האפשרות שאולי יצליחו לגרום לנו נזק.
2. אמצעים: הציוד הנדרש כדי לעשות אירוע של פלישה, חטיפה והיעלמות חזרה ללבנון זה 12 איש עם זוג רגליים מתפקדות, נשק קל ואפוד לוחם לכל אחד, שלושה כלי רכב, שלושה זוגות של קאטרים לחיתוך הגדר, ולמהדרין נוסיף גם חמישה מטולי אר.פי.ג'י. ההחרמה ההמונית שביצעו כוחותינו בכפרי דרום לבנון היא אירוע מפעים ומחמם לב, ועדיין, גם אם גרענו מהם עשרה מיליארד קלצ'ניקובים, אין לאיש ספק שהם יוכלו להתארגן איכשהו על 15 נוספים.
3. מוטיבציה: המוטיבציה של חיזבאללה לפגוע בנו, לגבות מאיתנו מחיר, להכניס אותנו למצוקה אסטרטגית, נשארה באותה רמה כמו ערב המלחמה, ונראה שאף גברה. שוב, צריך להיכנס לראש הג'יהאדיסטי: הדבר היחיד שישנה את דעתו של ג'יהאדיסט הוא מותו שלו, התודעה שלו היא אירוע קשיח לחלוטין, וזה מה שפספסנו בענק בעזה: משימת הקודש חשובה יותר מכל דבר אחר, וממשיכים בה עד המוות. אנחנו יכולים לעשות רק שני דברים מול זה: או להרוג אותו (ולדאוג שהדורות הבאים לא יתחנכו על ברכי הג'יהאד - כרגע זה לא הכיוון באף אחת מהזירות לצערי) או למנוע ממנו לחלוטין את היכולת לבצע את משימתו. היכולת, כפי שנראה בשורות הבאות, לחלוטין לא נמנעה ממנו.
4. ישׂימוּת: השטח שבו עובר הגבול הוא שטח תלול מאוד, מיוער בחלקו ומלא סבך. אין בעיה להתגנב אליו, אין בעיה לחצות את הגדר, אין בעיה להיכנס ברגל ליישובינו שחלקם יושבים ממש על הגדר. בדקה וחצי של הליכה מגיעים בקלות לקו הבתים הראשון. תכנון מדוקדק מצידם יכול בקלות לייצר הצלחה. שמים מראש תצפיתנים שבודקים שהשטח נקי, הם גם מוודאים איזה בית בשטחנו שוקק חיים כרגע, שלושה נהגים מחכים מצפון לגדר ברכבים מונעים, ועפים למעלה ברגע שיש חטופים.
5. מודיעין: אירוע פח"ע עם מיעוט משתתפים קשה עד בלתי אפשרי לנו לנטר. השבעה באוקטובר מוכיח שגם ריבוי משתתפים אפשר להסוות כשאתה מודע לרמת החדירות של הצד השני ומקפיד מאוד על מידור (מי שחפץ לשמוע את הניתוח שלי לאופן שבו סינוואר בנה את מתקפת השבעה באוקטובר, תוך זיהוי מלא של היכולות שלנו ונטרול שלהן בפשטות גאונית, ייאלץ להקשיב לפרק מס' 1 בפודקאסט שלי שבו התארח יאיר שרקי - חפשו "אתאלי מחפש תקווה" - בכל האפליקציות המובחרות).
אנחנו עלולים לחשוב שהאינטרס של רוב האזרחים הלבנונים, מאות אלפים שייעקרו מבתיהם, אולי לנצח, במקרה של אירוע חטיפה כזה, ימנע מחוליית טרור בודדת לבצע אירוע כזה
6. הרתעה ומאזן אסטרטגי מולנו: נדמיין שחיזבאללה חוטף לנו מחר שלושה אזרחים - מהו המחיר שהוא עלול לשלם? נחסל את מנהיגו? נפגע במפקדי הגזרות? נשמיד את מפקדותיו? הרי נפרענו מהארגון עד תום ככל שיכולנו. בכל מקום בדרום לבנון שידענו שיש בו פעילי חיזבאללה, תקפנו. בערים כמו ביירות וצור, תקפנו רק יעדי איש בדרג הכי גבוה, או יעדי נדל"ן ומצבורי תחמושת שהיו ריקים מאדם אחרי הוראת פינוי. מה תהיה הרמת הרף שנוכל לעשות כשכמה מאזרחינו חטופים בידיהם? איזה כלי יש בידינו כדי לאיים עליהם? החלק היחיד שלא הכנסנו למשוואה עד עכשיו היה פגיעה בתשתיות של מדינת לבנון. מה יגיד לעצמו עכשיו חיזבאללה? אוי, הם יורידו לנו את השאלטר? אולי דווקא יבוא לו טוב תרחיש של תמות נפשי עם פלישתים? אולי הוא לא יתבאס מהנזק שייגרם בכך גם לשאר העדות בלבנון שהוא מסוכסך איתן? לכן, לדעתי אין לנו כרגע באמת מנוף לחץ אמיתי על חיזבאללה, ועכשיו כשהוא חבול ומושפל, המצוקה שלו עלולה אפילו עוד יותר לגרום לו לרצות לתת לנו בראש.
7. הרתעה פנים-לבנונית: אנחנו עלולים לחשוב שהאינטרס של רוב האזרחים הלבנונים, מאות אלפים שייעקרו מבתיהם אולי לנצח במקרה של אירוע חטיפה כזה, ימנע מחוליית טרור בודדת לבצע אירוע כזה. אלא שגם אם זה בניגוד לאינטרס של האזרח השיעי הממוצע, הג'יהאדיסט לא עושה שיקול כזה. גם טבח שבעה באוקטובר הוא בניגוד לאינטרס האישי של רוב מוחלט של תושבי הרצועה שהפכה בגללו לעיי חורבות. זה לא מנע מקבוצה קטנה, ובעלת כוונה ואמצעים, לדרדר את כולם למקום הזה.
8. כלים אפקטיביים: אפשר לתאר לעצמנו שמה שהם ירו הלילה, בשעות שלפני הפסקת האש, זה מיטב היכולת העכשווית שלהם. לפיכך נגדיר את איום התלול-מסלול והכטב"מים כמציק מאוד לשליש הצפוני של ישראל, אבל לא כזה שבלתי אפשרי לחיות איתו לפרק זמן תחום. הם מבינים את זה. ולכן, אחרי שהנחנו שהם לא מורתעים ובעלי מוטיבציה גבוהה לפגוע בנו, צריך לאתר את הבטן הרכה שלנו, את נקודות העיוורון, ולהגן שם.
כמו שאנחנו רואים בחזית הדרום, אירוע שבמסגרתו הם מחזיקים כמה חטופים משלנו הוא משקולת אסטרטגית מטורפת, שאי אפשר להשוות אותה לשום דבר אחר. לכן, כרגע איום החטיפה הוא-הוא הבטן הרכה שלנו, ואין לנו מנופי לחץ למנוע אותו מבעוד מועד. ומאחר שברור שנותרו להם בעלי חשיבה אסטרטגית, ברור שזה הכיוון שבו הם היו רוצים ללכת.
9. לפיכך, בהינתן כל זאת, כל מי שאומר לנו שהוסר איום הפלישה מצפון פשוט לא מדייק - לפיכך, לו הייתי תושב היישובים הללו לא הייתי חוזר הביתה, לא רק עכשיו, גם בעתיד, עד שלא יקרה אחד משניים: או התגיירות מלאה של כל השיעים בלבנון, או בניית אזור חיץ אמיתי, גדול, פנוי לחלוטין מכל חפץ או אדם, שנשלט 7/24 בתצפית ובאש.
