בימי אנשי המערות, כששוכן מערה אחת פגע בשוכן מערה שכנה, היו חבריו של האחרון יוצאים לנקמה ומקיזים דם. היהדות, חרף "עין תחת עין ושן תחת שן", פעלה נחרצות נגד עיקרון זה. לשם כך נחקקו חוקים (עשרת הדיברות) ואפילו אפשרות להימלט על ידי אחיזה בקרנות המזבח. הרעיון מאחורי המאבק של היהדות בדוקטרינת ה"עין תחת עין" הוא שהיא סותרת את דרך הטבע. שם לא נוקמים ועומדים במקום, אלא מנצלים הזדמנויות והולכים קדימה. כך, אגב, נולדה מדינת ישראל.
גם בימי הביניים שלטה דוקטרינת ה"עין תחת עין", שהתאימה למערכת יציבה של ברונים ואריסים. הברון מעברו האחד של הנהר היה חוצה בלילה עם אנשיו לצד השני והורג את אחד מאנשיו של הברון שמנגד. האחרון לא נשאר חייב ועשה אותו דבר, וחוזר חלילה. כך נמשכה הקזת דם הדדית מאות בשנים ובהצלחה גדולה, שכן בין שני הברונים היה הסכם בלתי כתוב ששימר את כוחם, והאריסים משני עברי הנהר חיו בפחד אבל ביציבות.
מעטים המנהיגים בעולם המודרני שיישמו זאת טוב יותר מראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעשורים האחרונים קידם כך את תקומת ישראל (וכן, גם את כוחו הפוליטי). הוא ביסס הסכמים הדדיים ובלתי כתובים עם כל ברוני האזור, תוך הקזת דם עקבית אך מועטה באופן יחסי. אפשר לבקר אותו רבות, אבל לאורך שנים השיטה הצליחה. מדי פעם היו אירועים הדדיים ונקודתיים של עין תחת עין – ביהודה ושומרון, בלבנון, בעזה ובמקומות אחרים במזרח התיכון – אבל לאורך זמן כל הברונים שגשגו והיציבות נשמרה.
נתניהו היה חובב מושבע של השיטה. מעבר לשימור המאזן מול הברונים מעזה, רמאללה, ביירות וקטאר (ובמקביל לחברות עם ברונים מבודפשט, ורשה ומוסקבה), הוא נקשר בסיפור אהבה גם עם ברונים מנסיכויות המפרץ. כך השתמר במשך שנים עולם מושלם של ברונים עשירים ואריסים מפוחדים, וישראל שגשגה כלכלית ומדינית.
ואז, בשבת השחורה, בשבעה באוקטובר שנת אלפיים עשרים ושלוש, בשעה שש ועשרים ותשע דקות בבוקר, קרס עולם הברונים.
הקריסה לא נבעה חלילה מזדון של נתניהו, אלא משום שהברונים מעזה וקטאר, עם שותפיהם בטהרן, ניפצו את ההסכם הלא כתוב. הם עברו ללא התראה מוקדמת מדוקטרינת עין תחת עין והקזת דם מתמשכת, לדוקטרינת "ניצול ההזדמנויות". ראו פרצה בגדר - ויצאו לדרכם.
על אסון השבת השחורה אני מנוע מלדבר בגלל הכאב הנורא. על כך ידונו אחרים. אבל ניכר שישראל עדיין נאחזת בדוקטרינת העין תחת עין ורוצה לצאת למסע נקמה. לא כדי להחזיר מתים לחיים, או בכדי להגן על אלו שניצלו, אלא כדי לחדש ימים כקדם ולהשיב את שלטון הברונים לקדמותו. ולנו נשארת השאלה: האם זהו המהלך הראוי? הרי בשנים האחרונות הראתה ישראל פה ושם שדוקטרינת "ניצול ההזדמנויות" לא זרה לה, בעיקר בכרסום המתמשך בפרויקט הגרעין של איראן ובתקיפות המוצלחות בסוריה.
לנתניהו עדיף להבין שדוקטרינת העין תחת עין סיימה את ימיה. במלחמה באנשי חמאס בעזה עדיף לעבור לשיטת ניצול ההזדמנויות, שאותה למדו וחיקו הבכירים באיראן מטובי המוחות בהיסטוריה של צה"ל. את מחזיקי הנשק בעזה, לאחר שהוגדרו כמטרה, אפשר לחסל בכל הזדמנות שתיקרה לאורך זמן.
ד"ר מאיר זוסמןניהול המלחמה בצפון ובדרום ייכשל כשלון חרוץ אם ינוהל בשיטה הישנה לפי דוקטרינת ה"עין תחת עין". אנחנו רוצים עכשיו לפעול תוך חסכון במשאבים ובחיי ילדינו, ולהכות בחמאס ובשאר האויבים בשיטת ניצול ההזדמנויות, בהתשה מתמדת וחסרת רחמים עד לפריקתם מנשק של חיילי הברונים מעזה, מיהודה ושומרון, מלבנון ומטהרן. כך יהיה פחות קשה לנצח, ויותר קל לחתום על חוזי שלום ביום שאחרי.
קל להאשים את בנימין נתניהו במחדל, אבל האמת היא שהוא נתן לנו שנים יפות בעולם של ברונים ואריסים. עתה הגיעה שעתו ללכת, גם אם בחופזה, לקרנות המזבח.
- ד"ר מאיר זוסמן הוא חוקר לשעבר במכון מקס פלנק לדמוגרפיה ברוסטוק, גרמניה. בעלי חברה לפתרון בעיות הקשורות להצפת כדור הארץ כתוצאה מן ההתחממות הגלובלית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
