אחרי שארדואן הקים ישות בצפון סוריה הנשלטת בלעדית על ידי אנקרה, הוא לא שיער שתיפול לידיו הזדמנות להמשיך לכיוון דמשק באמצעות ארגוני האופוזיציה הסורית. אנקרה לא פספסה הזדמנות כשרוסיה העסוקה באוקראינה ואיראן החבוטה ירדו לרגע מהזירה. ואסד? הוא יכול רק להצטער על הסירוב להצעה של ארדואן לנרמול היחסים.
חלפו כמעט 14 שנים מאז שרוחות האביב הערבי פקדו את סוריה. באותה העת המונים מילאו את כיכרות העיר ברחבי המזרח התיכון בתקווה להפלת הדיקטטורות שלא מייצגות אותם. ברוב המדינות החיים חזרו לשגרה, אך מאבק השליטה בסוריה בין המשטר של הרודן הסורי בשאר אל-אסד והמורדים מצפון המדינה רק הלך והחריף. זהו הרקע למתקפה ב-27 בנובמבר, בה המורדים הסורים שנתמכים על ידי טורקיה הפתיעו את המשטר אסד שנתמך על ידי איראן ורוסיה ולבסוף הדיחו אותו מהשלטון. נכון לכתיבת שורות אלה המורדים הצליחו לשים קץ לשליטת המשטר העלווי אחרי שהשתלטו על חומס ונכנסנו לדמשק. אסד נעלם.
ארדואן לא פספס הזדמנות של טורף כשהריח את הדם הניגר מהציר השיעי ומיהר לנצל את חולשתה של איראן. טורקיה עושה כעת בית ספר לאיראן, כשהיא רוכבת על ההישגים הישראליים ועל המלחמה באוקראינה, מבלי ללכלך את ידיה יותר מדי
בעת פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, רבים במערב היו סבורים כי הסירוב של אסד לדרישות המפגינים, כגון קיום בחירות חופשיות, הפסקת השחיתות, והנהגת חופש ביטוי במדינה הן הסיבות המרכזיות למלחמת אזרחים. אלא שמדובר בעיקר במאזן הדמוגרפי של סוריה ולכן הדרישות האלה, לגיטימיות ככל שהן, אינן תמימות והן מכוונות כלפי המיעוט העלווי השולט ברוב האוכלוסייה הסונית במדינה. שכן, מאז ההפיכה הצבאית שתוכננה על ידי מפלגת הבעת' ("התחייה") בשנת 1963 העלווים בסוריה – המהווים כיום רק כ-15% מהאוכלוסייה – הפכו להיות הכוח השולט באוכלוסייה הסונית המהווה כ-74% מהאוכלוסייה הסורית (כולל סונים לא ערבים כגון כורדים, טורקמנים, צ'רקסים).
כך שבשעה שהעולם המערבי רואה את המאבק במונחים של "זכויות אזרח" ודמוקרטיה, השלטון הסורי – משפחת אסד המורחבת והעדה העלווית - נלחם למעשה על חייו.
איראן וטורקיה מנהלות את המאבקים מאחורי הקלעים
וכמו תמיד במזרח התיכון המאבקים הפנימיים האלה אף פעם לא מתקיימים בפני עצמם – איראן וטורקיה מנהלות את המאבקים מאחורי הקלעים. איראן השיעית מעוניינת לשמר את שלטון העלווים – הנחשבים כפלג של השיעה (Athnasharia) ולכן היא תומכת באסד צבאית ופוליטית. התמיכה האיראנית באה לידי ביטוי גם באמצעות הפעלת ארגון הטרור חיזבאללה לצד השלטון הסורי. החל משנת 2013 חיזבאללה פועל בסוריה נגד המורדים והוא אף רשם לעצמו הצלחות רבות בשימור כוחו של הרודן הסורי. הציר השיעי אף התחזק עוד יותר ב-2015 כאשר אסד הזמין את רוסיה באופן רשמי כדי לקבל סיוע צבאי.
חשוב גם להדגיש כי לצד המיליציות היותר "מתונות" הללו, הופיעו גם ארגונים ג'יהדיסטים נוספים כמו היאת תחריר א-שאם – הארגון לשחרור הלבנט, המכונה בעולם גם HTS (Hayat Tahrir Ash-Sham) שהשיג שליטה מלאה בעיר אידליב שבצפון סוריה. מדובר בארגון גג של מספר ארגוני מורדים סונים שהתאחדו ב-2017 ומאגדים את מרבית המורדים בסוריה, כולל חלקים מאל-קאעידה ודאעש. מובן מאליו שללא תמיכתה של טורקיה לא היה כל סיכוי למורדים הללו מול המשטר הסורי, החמוש בסוריה ונתמך על ידי חיזבאללה ואיראן עצמה. כך למעשה טורקיה היא זו שהחזיקה עד כה את ההפיכה בסוריה.
טורקיה אף לא היססה לטפל בפצועי המורדים בבתי חולים טורקיים בדרום מזרח המדינה ואף נאלצה לקלוט לפחות 3 מיליון פליטים סורים בשטחה. ב-27 בנובמבר המורדים הפתיעו את כל העולם ויצאו למתקפה משמעותית נגד המשטר. אולי גם אסד לא הבין שמאזן הכוחות במזרח התיכון השתנה. רוסיה כבר לא יכולה להיות מעורבת במזרח התיכון כפי שהייתה לפני הכרזת המלחמה על אוקראינה. בנוסף לכך "חרבות ברזל" הנחיתה מכה קשה על הציר השיעי. כידוע, כל צמרת הארגון של חיזבאללה חוסלה, כולל הארכי-טרוריסט חסן נסראללה. לצד השחיקה בכוחו של חיזבאללה, ההפצצה הישראלית באיראן החלישה אותה ואת כוח ההרתעה שלה.
ארדואן לא פספס הזדמנות של טורף כשהריח את הדם הניגר מהציר השיעי ומיהר לנצל את חולשתה של איראן. טורקיה עושה כעת בית ספר לאיראן, כשהיא רוכבת על ההישגים הישראליים ועל המלחמה באוקראינה, מבלי ללכלך את ידיה יותר מדי. כדרכה, אנקרה מפרסמת בתקשורת שהיא אינה לוקחת צד במלחמה הנוכחית של המורדים בסוריה. אולם מאחורי הקלעים אנקרה ממשיכה להשתמש במורדים גם כדי למקסם את האינטרסים המיידיים שלה. כך למשל, מיד אחרי כיבוש העיר חלב, המורדים תקפו את המובלעת הכורדית בתל ריפעת Tel Rifat והסירו את ה-"איום הכורדי", לפחות באופן חלקי מצפון סוריה.
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק הוא עמית מחקר ב-"מרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל" (ICGS)