6 צפייה בגלריה
שולי חקלאי ובנו הראל, ועדי לוי עם בתה יובל. "שמחים שהתעשתו ואפשרו לסיים את השנה כראוי"
(צילום עצמי)
בצל החלטת הסתדרות המורים להקפיא את העיצומים היום (שישי) וביום ראשון הקרוב, ילדי הגנים ובתי הספר היסודיים, שלהם נותרו עוד ימים בודדים עד לחופש הגדול, יכלו הבוקר להגיע אחרי יומיים של שביתה למוסדות החינוך – ורבים מהם חגגו את מסיבות הסיום. אף שלכאורה המסיבות הללו, שנערכות במועדים שונים בכל בית ספר וכיתה, אמורות היו באופן רשמי להיות מוחרגות מהעיצומים, סימן שאלה התעורר לגביהן כאשר בהודעה שממנה חזרה הסתדרות המורים נאמר שנדרש עבורן אישור מיוחד.
אבל הקפאת העיצומים ביטלה כל ספק, והן נערכו הבוקר כמתוכנן. "ההורים מאוד שמחים שמשרד החינוך התעשת והחזיר את הילדים לבית הספר לסיום השנה כראוי", אמרה בשיחה עם ynet עדי לוי, שבתה יובל לומדת בכיתה ה' בבית הספר מרחבים בראשון לציון. "יחד עם זאת אנחנו תומכים תמיכה מלאה בכך שצריך לשפר את התנאים למחנכי ומורי דור העתיד – וחושבים שצריך לשוחח איתם בלי קשר לשביתה".
חלק מהילדים ערכו הכנות לא מעטות עבור מסיבות הסיום, וחששו מביטולן. איה קרפיבקה, אמם של התאומים אהוד ואמרי, תלמידי כיתה ד' בבית הספר קשת בשוהם, סיפרה כי הם נערכו למסיבת הסיום זמן רב, והכינו עבורה הצגה מיוחדת שעליה עמלו גם במהלך ימי השביתה האחרונים.
"אנחנו שמחים שנציגי האוצר והסתדרות המורים חזרו לשולחן המשא ומתן ושהצלחנו לקיים את מסיבת הסיום של כיתה ד' של אהוד ואמרי", אמרה האם. "חשוב מאוד לא לפגוע בילדים ולאפשר להם לסיים את השנה בנועם. הילדים הכינו הצגה בעצמם ועשו חזרות אפילו בשביתה, אי אפשר היה לאכזב אותם. נקווה שנפתח את השנה אחרי שכל הפערים יגושרו במהלך חופשת הקיץ".
6 צפייה בגלריה
אריאל ואיה קרפיבקה עם ילדיהם אהוד ואמרי. עבדו על ההצגה למסיבה גם בזמן השביתה
(צילום עצמי)
מסיבת סיום נערכה הבוקר גם בגן "לוטוס" בפתח תקווה, ושולי חקלאי, אביו של הראל שעולה כעת לשנה א', סיפר: "מאז שהראל נכנס לגן, הקורונה לא אפשרה התקהלות – וזו פעם ראשונה שלנו במסיבה בגן. אנחנו מתרגשים לחזור לשגרה ללא שביתה".
נדב כהן, הורה בן 39 מאורנית, הביע תמיכה במאבק המורים, אך טען שהאופן שבו הוא נעשה שגוי. "המורים חשובים בדיוק כמו לוחמים. בתור קצין לוחם ובן למשפחה של מורים אני חושב שמאבקם של המורים מוצדק מאוד. התנאים של המורים חייבים להשתפר. המחסור בצוותי הוראה כפי שמפורסם הוא בעיה שנוגעת לכולנו כחברה. יחד עם זאת השימוש בכלי השביתה הפך לדבר שבשגרה".
לדבריו, "נראה שנוקטים בכלי הקשה הזה מהר מדי ובצורה לא מושכלת. שביתה משפיעה על כולם. על המשק, על ההורים ובעיקר על הילדים – בטח אחרי הקורונה. אני שמח שאחרי כמה ימי שביתה ניתנה לנו האפשרות להגיע היום ולסיים את השנה בצורה יחסית ראויה. אבל הדבר הכי מתסכל הוא ששום דבר לא מבטיח שגם ב-1 בספטמבר לא נהיה באותה נקודה".
ד"ר בלהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית מהמכללה האקדמית "אחוה", הדגישה את החשיבות של קיום מסיבות הסיום: "הילדים נערכים אליהן שבועות, בחזרות, הכנת תוכניות, הכנה של תפקידים ומתנות סימליות להורים והכנה רגשית וטכנית וציפייה גדולה. מבחינת הילדים כשהם מצפים ומשקיעים ופתאום מודיעים שהמסיבה בוטלה, זו לא רק אכזבה קשה, אלא גם פגיעה בתהליכי אמון. דווקא בימינו, כשצריך לעבוד על אמינות ויושרה, יש כאן דוגמה אישית חשובה לילדים. רגשית וערכית".
השביתה פגעה גם כלכלית בחלק מההורים. אלירן ורותי חרץ, הורים לשלושה ילדים בני שנתיים עד שמונה מהיישוב טלמון שבבנימין, סיפרו על הנזק שנגרם להם בשני ימי השביתה הכללית: "שנינו עצמאיים, אלירן יועץ משכנתאות ורותי גרפיקאית ובונת אתרים. השביתה גרמה לנו להפסד של ימי עבודה, והתזמון שלה היה נוראי. יולי-אוגוסט הם גם ככה חודשים מורכבים לעסקים, והתוכניות שהיו לנו לגבי סוף יוני די נהרסו".
לדברי הזוג, "כעצמאיים אין לנו ימי מחלה או חופשה לנצל. יש לנו פריבילגיה של לקבוע לעצמנו את הזמן, ואת היכולת לעבוד מהבית כשצריך, אבל המדיניות הזו של האצבע הקלה על ההדק של השבתת כל מערכת החינוך צריכה להיפסק. אנחנו מעריכים מאוד את מי שבוחרים לעבוד בחינוך ועושים עבודת קודש. אבל המאבק אותו מנהלת הסתדרות המורים פוגעת בסופו של דבר גם בתלמידים, גם בהורים, וגם במקצוע עצמו. המאבק צריך להיות על יצירת מערכת חינוך מעולה, עם מורים מעולים שמרוויחים טוב מהרגע הראשון".
ההסתדרות הודיעה אמש על הקפאת העיצומים במערכת החינוך לאחר שלדבריה התקיימה פגישה "עניינית" בין מזכ"לית הארגון יפה בן דויד לבין הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן. בן דויד אמורה להיפגש עם שר האוצר אביגדור ליברמן בתחילת השבוע הבא, והיא הזהירה כי אם לא יושגו בימים הקרובים הסכמות בנוגע לדרישות הסתדרות המורים – העלאת שכר המורים המתחילים והוותיקים – "ניאלץ לחדש את המאבק".
הסייעות שואלות: "מה איתנו? נמאס"
העיצומים, נזכיר, הוחרפו באופן הדרגתי: בשבוע שעבר הלימודים התחילו בשעה 10:00 בכל יום במחוז אחר, ובהמשך בכל הארץ גם יחד, עד שביום רביעי הוכרז על שביתה כללית, וכך גם ביום חמישי. השר ליברמן והרשויות המקומיות ניסו "לעקוף" את השביתה על ידי הפעלת המוסדות בלי המורים והגננות, באמצעות סייעות. אלו מצאו לפתע עצמן בלב המאבק, כאשר הסתדרות העובדים הכללית, שתחתה הן מאוגדות, הודיעה שלא תאפשר זאת.
יפה בן דויד ביום ראשון האחרון: "כל הטענות להפנות לאוצר"
(צילום: חגי דקל)
אורית מזרחי, סייעת בגן "עצמאות" בכרמיאל ויו"ר ועד הסייעות בעיר, סיפרה אתמול ל-ynet – לפני הקפאת העיצומים – כי התחושות בקרב הסייעות קשות. לדבריה, הסייעות עומדות בקו האש במלחמה שאינן קשורות אליה. "יש מלחמה בין יפה בן דוד, משרד החינוך ומשרד האוצר, ועל מי נופל התיק – על הסייעות. על הגב שלהן. אנחנו תומכות הוראה, יד ימינה של הגננת, ואנחנו לא יכולות שכל הנטל יהיה עלינו. לא יכול להיות שנהיה מעל 30 ילד, עוד סייעת, ובזה זה יסתיים. אנחנו לא בייביסיטר. בייביסיטר מרוויחה הרבה יותר מאיתנו לשעה", אמרה.
"למה אנחנו צריכות להיות בסופו של דבר שק החבטות בוויכוח שבין השלטון המקומי, ההסתדרות, משרד האוצר וכו'. זו לא השביתה שלנו. מה אתם מכניסים אותנו באמצע", הוסיפה, כשלדבריה ניסו להשתמש בסייעות כ"כלי לחץ". היא ציינה כי אף שבעיר שלה הצליחו הסייעות למנוע מהלך שבו הן יידרשו להחליף גננות, באזורים אחרים חייבו אותן ואף דרשו שסייעת רפואית תשמש סייעת רגילה. "מה זה המשחקים האלה? איך בכלל יכולים לעשות דבר כזה? למזלנו ההסתדרות הודיעה שסייעות לא מקבלות ילדים אם אין איש צוות חינוכי. אם זה מורה בבית הספר או גננת בגן".
היא ציינה כי המצב שאליו נקלעו אתמול הסייעות עורר כעס כלפיהן מצד ההורים, שהפנו לעברן "אצבע מאשימה": "הם לא מבינים במה זה כרוך. אם הורה יהיה איתנו שעה בגן, הוא יבין בדיוק מה אנחנו עושות. אנחנו כמו בוב הבנאי, מסדרות על הצד הכי טוב שיש, אבל איפה ההערכה והתגמול שלנו? אנחנו עושות מעל ומעבר".
מזרחי הוסיפה כי יש מקום למשא ומתן גם על שכרן, תנאיהן ומעמדן של הסייעות. "מה איתנו? נמאס. איפה הקול שלנו? שההורים יתחילו להעריך וכולם יתחילו להעריך אותנו כתומכות הוראה, כיד ימינה של הגננת בכל התחומים בגן. גם התחום הפדגוגי. כבר מזמן אנחנו לא רק עובדות ניקיון. איפה הדברים שאנחנו צריכים. יש מו"מ בין ההסתדרות לאוצר על המעמד שלנו, ואני מאמינה שדברים ישתנו".
גם שושי דדון, בת 57 מנשר שעובדת כסייעת כבר 30 שנה, סיפרה על האופן שבה מצאו עצמן הסייעות "בין הפטיש לסדן" במהלך השביתה: "מצד אחד שר האוצר אומר לנו להגיע לעבודה ולפתוח את הגנים, ומנגד, ההסתדרות אינה מוכנה לזה והודיעה שאנחנו לא פותחות את הגנים במקום הגננות. "מעבר לזאת יש את הלויאליות שלנו כלפי הגננות איתן אנחנו עובדות צמוד מדי יום במשך שנים ארוכות. היחסים הם טובים. התחושה היא שברגע שאנחנו נפתח את הגנים אנחנו לא תומכות בהן".
לדברי דדון, "אני יכולה לומר לשר האוצר אביגדור ליברמן שהסכסוך של הגננות מוצדק. מגיעה להן העלאת שכר ושיפור תנאים, ואנחנו הסייעות שעובדות לצדן בגני הילדים לא נעשה את העבודה שלהן ולא נגיע למצב שלא נתמוך בהן. כולנו צוותים מגובשים בגני הילדים". היא ציינה כי הבטיחו לסייעות עוד 200 שקלים ליום עבודה בהחלפת גננת: "למרות זאת אני מוותרת על הכסף הזה. אנחנו רוצות שתהיה סמכות בגן ואת זה יש לגננת. אני לא למדתי ולהן מגיע הדבר הזה".
