לונדון, 2005. בית המשפט העליון (הוועדה לערעורים של בית הלורדים) פסק בעניין תוקפו של חוק האוסר על ציד שועלים וחיות בר אחרות באנגליה ובוויילס - כגון צבאים, ארנבות וחורפנים - בעזרת כלבי ציד. דווקא בעניין פעוט לכאורה נזעקו השופטים הבריטים המאופקים להבהיר שהפרלמנט אינו מוסמך לחוקק כל חוק. בפרט, אין הפרלמנט מוסמך לחתור תחת שלטון החוק, תחת תפקידה ואופייה של הרשות השופטת, או תחת קיומה של הביקורת השיפוטית על מעשי הממשלה.
"ריבונות הפרלמנט איננה עוד מוחלטת, אם אי פעם הייתה", כתב הלורד דיוויד הופ, לימים המשנה לנשיא העליון. "אין זה נכון עוד לומר שהחופש (של הפרלמנט) לחוקק אינו יודע סייגים... שלטון החוק הנאכף על ידי בתי המשפט הוא היסוד הראשוני והעיקרי שעליו מושתתת חוקתנו". הברונית ברנדה הייל, לימים נשיאת העליון, הוסיפה: "בתי המשפט יתייחסו בחשדנות מוגברת לכל ניסיון (של הפרלמנט) לחתור תחת שלטון החוק באמצעות הסרת הבחינה השיפוטית של מעשים שלטוניים המשפיעים על זכויות הפרט ואולי אף ידחו כל ניסיון כזה".
החוק לאיסור הציד התקבל ברוב קולות בבית התחתון של הפרלמנט תוך שימוש חריג בהוראות מ-1949, שאפשרו לו לעקוף את הצורך בהסכמת הבית העליון. על רקע זה, בבריטניה של 2005 התעורר חשש מפני ריכוז עתידי של סמכות החקיקה בידי בית מחוקקים אחד בלבד, שבדומה לכנסת בישראל נשלט בפועל על ידי הממשלה, ובעתיד יוכל חלילה לפגוע באופן חד-צדדי בקיומן של בחירות סדירות, בעצמאות הרשות השופטת ובביקורת השיפוטית, או לקדם חקיקה בלתי דמוקרטית.
נעבור לירושלים, ינואר 2024. בית המשפט העליון של מדינת ישראל מתמודד עם תרחיש האימים שאותו ביקשו השופטים הבריטים למנוע: חקיקה החותרת תחת שלטון החוק, תחת תפקידו הגרעיני של בית המשפט ותחת הביקורת השיפוטית על מעשי הממשלה. בישראל, בשונה מבריטניה, החלטת הרוב הקואליציוני בכנסת לתת לממשלה ולשריה פטור מיידי וגורף מסבירות באמצעות שלילה מוחלטת של ביקורת שיפוטית עליהם היא ניסיון גס לשבור את עול שלטון החוק ולנתק לאלתר את בעלי השררה ממוסרות משפט.
ב-2005 הגיבו השופטים הבריטים מייד על סכנה רחוקה והבהירו את המגבלות החוקתיות המוטלות על הפרלמנט. הם המשיכו מסורת פוסקים המושרשת במשפט האנגלי מאז שנת 1610 לפחות: סמכות הפרלמנט בהכרח מוגבלת על ידי עקרונות יסוד חוקתיים, ובמקרה הצורך נדרשים בתי המשפט להכריז על חוקים החורגים מכך כבטלים ומבוטלים. כשהתעורר חשש מוחשי שהפרלמנט עלול לאבד בעתיד רסן חוקתי – הגם שדובר בלא יותר מאשר ציד שועלים – שבו השופטים הבריטיים והבהירו זאת.
ד"ר נדב דגןבינואר 2024 הדגישו 12 מ-15 שופטי העליון כי גם בישראל, שדבקה עדיין באופייה הדמוקרטי, סמכות חקיקת היסוד של הכנסת היא בהכרח מוגבלת. כלומר, שהכנסת אינה רשאית לחתור תחת שלטון החוק ולשלול ביקורת שיפוטית. פסק הדין שפורסם ביום שני משמר את אופייה הגרעיני של ישראל כדמוקרטיה המבוססת על שלטון החוק, מבטיחה בחירות חופשיות והגנה מינימלית על אזרחיה מפני השלטון.
כיאה לדמוקרטיה הבריטית, הערות השופטים הופנמו מבלי שהתעוררה שאלה של ממש בדבר מעמד הרשות השופטת, והדיון הביקורתי במשמעויות פסק הדין התנהל בעיקר בחוגים משפטיים. זה שיעור טוב בדמוקרטיה שראוי לישראל ללמוד ולהפנים. הדבר הטריוויאלי ביותר – שלמרבה האימה קיים ניסיון לזרוע ספקות לגביו – הוא שיש לכבד את פסק הדין ולפעול על פיו. יש לחזור ליסודות: שיח חוקתי ראוי במדינה דמוקרטית המבוססת על שלטון החוק, כשגם הממשלה והכנסת מתמקדות רק במרחבי הפעולה שהוגדרו להן. על הפרק לא עומד הפעם ציד שועלים, אלא ניסיון ציד של הדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה.
- ד"ר נדב דגן הוא חוקר בכיר בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
