במשך עשורים רבים, כל משטר במזרח התיכון שנשא את עיניו, במישרין או בעקיפין, לעמדת ההנהגה הערבית, הציב את שאלת פלסטין בראש מצע ה"בחירות" שלו. זו הייתה הסוגייה הערבית הבוערת ביותר. אי אפשר היה להתחמק ממנה, גם אם לא עשו דבר בעניינה. אולם כיום המשטרים הערביים, בין אם הם גובלים בפלסטין או לא, אינם רואים עוד צורך להשתמש בקלף הזה. את ההתנצחויות הפנימיות ואת התחרות ביניהם על עמדות הנהגה ועל הבכורה הם מנהלים בזמן שהם מקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל או נמצאים בתהליך נורמליזציה שקט והדרגתי איתה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אין קוסמים בשב"כ
• המחאה שהצילה את בנימין נתניהו
• מפלצת הפשיעה צמחה מתוך כוונה טובה
• המאבק על הספרות העברית לא מנותק מהפוליטיקה
השימוש בקלף הפלסטיני היה אחד המאפיינים של המדיניות הערבית מאז הולדת מדינות הלאום המודרניות באזור. זהו תוצר של התחרות בין מצרים בהנהגת המלך פארוק לבין עבר הירדן בהנהגת המלך עבדאללה, ומאחוריהן עיראק של המלך פייסל וסעודיה של המלך עבד אל-עזיז בתקופת הקולוניאליזם הבריטי והעצמאות הערבית בשנות ה-40 של המאה הקודמת. פלסטין שימשה במה לרטוריקה ולתעמולה ערבית שהסתירה אינטרסים, מטרות ושאיפות שאין בינן לבין שאלת פלסטין דבר.
התמיכה האותנטית בפלסטין התערבבה עם השימוש הציני בעניינה. משטר מסוים בתקופה מסוימת היה יכול לאמץ שיח ומדיניות כנים באופן יחסי, בזמן שכזביו של משטר אחר היו גלויים לכול. אולם בכל המקרים הערבוב בין אמת לתעמולה הביא ליצירת מרחב אפור שבו כולם מעורבים במשחקי ההונאה. משטרים מסוימים העניקו תמיכה כספית; אחרים העניקו תמיכה פוליטית לפלסטין ולאש"ף; ונוספים אירחו פלסטינים בארצותיהם ואפשרו להם תעסוקה. התמיכה, שתמיד הייתה מוגבלת ומחושבת, שימשה את כולם כדי להצהיר בפני עמיהם ובפני מדינות האזור כי הם עומדים לצד פלסטין.
אינני מתכחש לחשיבותה של התמיכה הערבית. היא הועילה לפלסטינים והם הודו עליה בכל הזדמנות. אולם המשטרים הערביים ניצלו אותה להשגת "הון פטריוטי" לחיזוק הלגיטימציה הפנימית והאזורית שלהם. במשך עשורים רבים הייתה פלסטין קרן השקעות שהניבה להם לגיטימציה פנימית, ערבית ואזורית. גם אלה שהשקיעו מעט מאוד בפלסטין ובפלסטינים ניפחו את השקעותיהם ונפנפו בהן. עובדה חשובה ומרה היא שחלק גדול מסיוע זה נוכה ממילא ממשכורותיהם של הפלסטינים, שכחמישה אחוזים מהן מימנו את תקציב אש"ף באופן ישיר. לימים אף יטענו מדינות ערביות המארחות רבבות פלסטינים כי ניכוי זה הוא חלק מהתמיכה הממשלתית שלהן.
הקריטריון לשימוש בקרן השקעות זו לצורך הנהגה אזורית היה אימוץ, אמיתי או כוזב, של השאלה הפלסטינית על ידי משטר מסוים לטובת השגת תמיכה עממית. הצבת פלסטין בראש סדר היום הערבי הרשמי הובילה להנכחתה גם אצל מדינות ערביות רחוקות, כמו עמידתה של מרוקו בראשות הוועדה לענייני ירושלים בתוך ארגון מדינות שיתוף הפעולה האסלאמי, או התמיכה הכספית והתקשורתית שהעניקו סודאן, סעודיה ומדינות מפרץ נוספות לאש"ף. החברות ב"קרן ההשקעות" התרחבה למדינות לא-ערביות באזור כמו איראן וטורקיה מתוך הבנת חשיבותו של המרכיב הפלסטיני לביסוס מעמד אזורי ולגיטימציה מקומית ועממית. התמיכה בפלסטין, במינונים שונים של אמת ושקר, ניכרה בארבעת העשורים האחרונים באיראן ובשני העשורים האחרונים בטורקיה.
חאלד אל-חרוברוב מדינות ערב, אם לא כולן, משכו את ידיהן מ"קרן ההשקעות הפלסטינית", פרט אולי למשטר בסוריה, שכל הלגיטימיות שלו מבוססת על כך. המדינות הערביות המרכזיות אינן רואות עוד צורך אפילו בהדהוד השקר שפלסטין מייצגת משהו חשוב עבורן. פלסטין והכיבוש הורדו זה מכבר לתחתית סדר היום האזורי, למרבה הצער. התסכול גובר לנוכח העובדה שהנושאים הללו אינם חשובים עוד אפילו בתור קלף תעמולה.
הדוגמאות הבולטות לכך הן סעודיה ומצרים, שמתחרות ביניהן ומול טורקיה ואיראן על הנהגת הגוש הערבי, ואינן סבורות ששימוש בקלף הפלסטיני ישפר את סיכויי הצלחתן. סעודיה מתקדמת באופן יוצא דופן לקראת הנהגת הגוש הערבי, מבלי שהיא מייחסת חשיבות גדולה ואמיתית לפלסטין. אף שהיא זו שהובילה את יוזמת השלום הערבית בפסגה בביירות בשנת 2002, ההדלפות הנוכחיות מישראל ומארה"ב מלמדות כי היא זונחת עתה את יוזמת השלום שלה עצמה.
- חאלד אל-חרוב הוא חוקר ופרשן ירדני-פלסטיני ומרצה למזרח תיכון באוניברסיטאות מובילות במערב. המאמר המלא פורסם ביומון אל-קודס אל-ערבי. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
