בירושלים התאספו רבים לציין את צום עשרה בטבת שחל היום (שישי) בקריאה שחרור החטופים, וחברי קיבוץ כיסופים צעדו למען שלמה מנצור בן ה-86, החטוף המבוגר ביותר: "צועדים בתקווה שמישהו יסתכל עלינו ויחזיר לנו את שלמה ואת כל החטופים הביתה. ככה מדינה לא צריכה להתנהל. היא צריכה להוביל את העם ולא ההפך".
רועי ברוך וניבה ונקרט בעצרת בשער יפו
(צילום: שירה שיננזון. עדי גוטמן, משמרת 101)
הצעדה יצאה מאזור המגורים הזמני של חברי הקיבוץ בעומר, כאשר מובילים אותה ותיקי הקיבוץ ברגל ובקלנועיות, תחת הכותרת "אל תשליכוהו לעת זקנה".
קלאודיה בראונר סיפרה כי "שלמה הוא אחד האנשים הכי אדיבים שאני מכירה. כעולה חדשה שעלתה לישראל מצ'ילה בשנת 82', לא ידעתי את השפה והיה לי קשה להתאקלם. הוא תמיד היה מדבר איתי".
היא התייחסה גם לחילוץ גופותיהם של יוסף וחמזה אלזיאדנה מרצועת עזה ואמרה: "כל החטופים, כל החיילים והאזרחים, וכל החללים, כולם, הם משפחה אחת. הכרנו את כולם. הכאב הוא גדול. זה כאילו מישהו מהמשפחה שלי נהרג. לא נצליח להשתקם עד שכולם יחזרו, עד ששלמה יחזור. המשפחה בעצם לא יודעת מה קורה איתו. אני לא מאחלת זאת לאף אחד".
לדבריה, "זה מצב הזוי שאני והקהילה שלי נמצאים בו מאז 7 באוקטובר. אנחנו לא מוותרים. ואנחנו נעשה הכל, כל דבר, כולל הצעדה הזו, כדי שיחזרו הביתה. ותיקי הקיבוץ שלנו בעומר עטופים היטב אבל לא בבית. אנחנו עקורים במדינה שלנו. זה שם אותנו במקום עצוב".
בסיום הצעדה התכנסו כל המשתתפים ברחבת האמפי בעומר. מושית, בתו של מנצור, נשאה דברים בשם המשפחה. שרון עופרי, מנהלת קהילת קיבוץ כיסופים: "שלמה מנצור הוא הלב הפועם של קהילת כיסופים. זו חובה מוסרית עליונה של כולנו, ושל ממשלת ישראל בפרט, לפעול ללא דיחוי כדי להשיב אותו ואת כל החטופים הביתה".
במקביל, הגיעו כאלף איש לשער יפו בירושלים לעצרת "עצירה בטבת - למען החטופים". בכנס השתתפו בני משפחות חטופים, וגם משמרת 101 של אמהות ובנות משפחות חטופים הגיעו למקום. שרית זוסמן, אמו של בן זוסמן ז"ל שנפל בעזה לפני כשנה השתתפה גם היא.
סיגי כהן, שבנה אליה חטוף, אמרה כי "אנחנו כאן בעשרה בטבת, היום בו החל המצור על חומות ירושלים והסתיים בחורבן הבית, בעיקר בגלל שנאת חינם שהייתה בינינו. אני מתפללת שאחרי כל כך הרבה ימים יהיה סוף טוב ל-98 החטופים שעדיין שם ולאחדות עם ישראל".
עילי דוד פנה אל אחיו החטוף אביתר ואמר: "אנחנו בטוחים שתצלח את השיקום שלך ותתעלה ממנו. תטייל, תחווה, תלמד הפקה מוזיקלית כמו שרצית, תקים משפחה. אני רוצה שתדע שעם שלם נלחם עליך ועל יתר החטופים ושאסור לך לאבד תקווה. אתה נותן לנו כוחות להמשיך ולהיאבק עד שתשוב אלינו, עד שאתה בבית".
רועי ברוך, שאחיו אוריאל ז"ל נרצח בשבי, הוסיף כי "החטופים הם חלק מכל אחד ואחת מאיתנו. אסור לנו לוותר על התקווה. עלינו להמשיך להילחם על חזרתם של כל החטופים הביתה. בואו נתפלל לא רק על מה שהיה אלא על מה שעתיד להיות, עד שכל אחד ואחת מהחטופים יחזרו בריאים ושלמים והחטופים המתים יחזרו לאדמת הקודש. אנחנו עם אחד ורק ביחד ננצח".
ניבה ונקרט, אימו של החטוף עומר, סיפרה: "כשעומר חוזר אני אראה לו איך עם ישראל לא איכזב אותו ועמד פה איתנו בהתמדה ובדרישה לשחרר את כולם הביתה. כולנו זקוקים לשקט הזה שוב".
מארגני העצרת, שהתקיימה ביוזמת "הרבעון הרביעי" ובשיתוף ארגון בית הלל, מסעדת האחים וארגונים נוספים, אמרו כי עשרה בטבת הוא יום הטלת המצור - היום בו היה מאוחר מדי להציל את ירושלים - והוא "קורא לנו להתעוררות והתבוננות לפני שנגיע למצב בו מאוחר מדי לתקן. זה נכון על מצב החטופים, וזה נכון על הקרעים בחברה הישראלית".
