(צילום: נויל האריס)
שלוש תובנות בעקבות האירוע הקשה שבו נהרג רב-סרן בר פלח ז"ל, ועל רקע ההסלמה הכללית ביהודה ושומרון. דבר ראשון, הוראות פתיחה באש. עד לפני שבוע התגוננו דוברים ישראלים בפני בכירים אמריקנים שטענו, בעקבות מותה של העיתונאית שירין אבו-עאקלה, שהן מקילות מדי. עכשיו, אחרי האירוע האחרון, נשמעת ביקורת בתוך ישראל על הוראות קשוחות מדי. האמת היא פשוטה: בנסיבות של אירועים מבצעיים המתרחשים בתוך סביבה מאוכלסת, לעולם עלול חייל לעשות את אחת משתי השגיאות ההפוכות - לירות, ובדיעבד יתברר כי נפגע אדם לא מעורב; ושגיאה קטלנית לא פחות, שהיא להימנע מירי - והתוצאה תהיה טרגית יותר.
הבעיה אינה המדיניות או ההנחיות מלמעלה. הוראות פתיחה באש במבצע יזום הן חלק מסעיף "השיטה", והן נקבעות על ידי המפקד שמאשר את הפעולה (מח"ט במקרה זה). המפקד קובע את ההוראות בהתאם לתמונת המצב כפי שהוא קורא אותה, ולעולם הוא ועד החייל האחרון עלולים לעשות את אחת משתי השגיאות ההפוכות.
הערה שנייה: צה"ל מבצע בגזרת ג'נין פעילויות רבות למעצר חשודים בטרור. מדובר בהצלחה גדולה, ולא רק בשל מספר המחבלים שנעצרו או נהרגו אלא גם בגלל מיעוט מרשים של נפגעים לנו ושל אזרחים לא מעורבים. אם היו מאשרים לכוחות לבצע ירי מסיבי ללא הבחנה, והיו נהרגים מאות אזרחים פלסטינים, כבר היינו מזמן בעימות רחב בכל יהודה ושומרון.
המציאות בצפון השומרון משתנה בארבעת החודשים האחרונים ונדרשת בחינת מדיניות מחדש, לרבות הטלת סגר על כפרים מסוימים. אבל עדיף שנושא כמו הוראות פתיחה באש יהיה מרכיב במדיניות כללית, ולא נושא המיטלטל מכאן לשם.
ההערה השלישית קשורה בהבחנה בין גזרות. כאשר מבצעים מעצר בתוך מחנה פליטים, בג'נין או בשכם, חיוני לסיים את הפעולה בזמן קצר, שכן הסביבה עוינת. כל דקה מצטרפים לירי עוד חמושים שמגיעים מרחוק, ופוטנציאל ההסתבכות גדול. לעומת זאת, האירוע האחרון התרחש בשטח פתוח וקרוב מאוד לגדר הביטחון. בסביבה כזו חייבים לנקוט גישה שונה.
בשנת 1992, עוד טרם הסכמי אוסלו, כשלצה"ל הייתה שליטה צבאית מוחלטת בערים הפלסטיניות, התבצע בחברון מבצע סיר לחץ. כוח צה"ל צר על בית שבו שהו שני מחבלים במשך יומיים, עד שחיסל אותם באמצעות טנקים, דחפורים וירי מרחוק. בכנס עם הרמטכ"ל אהוד ברק כמה שבועות אחרי כן היו קצינים שטענו שזו בושה "שכל צה"ל הגדול" מגויס במשך יומיים רק כדי להרוג שני מחבלים.
ברק ענה כך: אכן ישנם מצבים שבהם חובה לפעול מהר ועם הכוח הזמין בלבד, אך ישנם מצבים אחרים, כמו המקרה הזה בחברון, ואז רק שני דברים חשובים - לתפוס או להרוג את האויב, ולמנוע כל סיכון לכוחותינו.
החוכמה היא לדעת להבחין בין שני המצבים, ולנהוג בהתאם. צה"ל מחנך את לוחמיו ל"חתירה למגע", וטוב שכך. אין ספק שערך זה מומש במלואו באירוע האחרון, מרמת המח"ט, דרך רס"ן פלח ז"ל ועד אחרון הלוחמים, ועל כך מגיעה הערכה עצומה. אך כפי שהסביר סוקרטס כבר לפני 2,400 שנה, אומץ לב הוא הסגולה הראויה ביותר, ועדיין נכון לשקול מתי וכיצד ליישם ערך זה.
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
