כששמעתי את הריאיון הדוחה של ח"כ יצחק פינדרוס לקשת 12 נמלאתי זעם. אני מכיר אותו שנים, את היותו פרובוקטור חסר תקנה, קיצוני מופרע ומשיחי, ועדיין הופתעתי. להגיד עליי, בן אדם שהקדיש שש שנים מחייו להגנה על מדינת ישראל במערך המבצעים המיוחדים של חיל המודיעין, שהוציא מבצעים מסכני חיים נגד חיזבאללה וחמאס כדי להגן על הבית, שכבר שנים מקדיש את חייו לעשייה ציבורית למען כלל אזרחי ישראל, להגיד שאני אויב העם - וואלה פינדרוס, הפעם הגזמת. אבל אני אופטימיסט חסר תקנה, תכונה הכרחית לאקטיביסט להט"ב בירושלים, העיר הכי שמרנית בישראל. אז אבקש להקדיש את השורות הבאות כדי לברך על כך שלראשונה מזה שנים, נבחר ציבור חרדי מתייחס בריש גלי לקהילה הגאה.
איפשהו בתחילת שנות האלפיים, סביב מצעדי הגאווה והסובלנות הראשונים בעיר, ובייחוד אחרי שהבית הפתוח לגאווה ולסובלנות אירח את ה-World Pride ב-2006, התפצל הציבור הדתי שמתנגד לקהילה הגאה לשניים. הקבוצה הראשונה, הציונות הדתית והחרד"לים, החליטה להילחם בנו – מצעדי בהמות, אמירות מסמרות שיער והסתה פרועה ששיאה היה הרצח של שירה בנקי. איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואבי מעוז עשו על הגב שלנו קריירה.
החרדים, מאידך, הגביהו את חומות הגטו. הם הפסיקו לומר את המילים "הומו", "לסבית", "להט"ב". אפילו ביטויים כמו "נטיות הפוכות" או "סוטים" נעלמו. בכל שנותיו כשר הפנים סירב אריה דרעי לתת מענים לקהילה הגאה, וכל צורך הופנה ישירות לראש רשות האוכלוסין. כשאמיר אוחנה הושבע ליו"ר הכנסת, עצמו ח"כים את עיניהם. המוטו החרדי הפך להיות - "אם נתעלם, אולי התופעה תיעלם".
כשמסתכלים על מה שקרה ב-20 השנים האחרונות בציונות הדתית מבינים שהחרדים (לתפיסתם) צדקו. השינוי בציבור הציוני-דתי היה מדהים, וההתנגדות הייתה שלב ראשון בדרך להכרה. ההסתה סביב שולחן השבת פצעה אמנם לבבות של רבים שנדחסו לארון, אבל גם נתנה לחוויה שלהם שם. הם הבינו שהם לא לבד בעולם, ויכלו ללכת אחר כך, ובשקט, ללמוד על הקהילה שלהם. לאט לאט יותר ויותר יצאו מהארון, והחל שיח בציבור הדתי. אבות ואימהות היו צריכים ליישב את המתח בין אמונתם לבין ההורות שלהם ורבנים נדרשו למצוא פתרונות הלכתיים כדי להשאיר משפחות בקהילה. פתאום סמוטריץ' ובן-גביר הבינו שבבייס שלהם כבר אי אפשר יותר לשנוא, ו"הומופוב גאה" התחלף ב"להט"ב הם האחים שלי". ההתנגדות סימלה הכרה, והכרה היא השלב הראשון בדרך לקבלה.
יונתן ולפרצילום: רונית ולפרהדברים הנלוזים שאמר פינדרוס, שכל כולם שנאת חינם והעמקת הפיצול והשיסוי, הרבה יותר מסוכנים מכל ארגון טרור. שני הבתים הלאומיים הקודמים שלנו נחרבו בגלל שנאת חינם. ועדיין, כאופטימיסט, אני בוחר להתמקד בזה בחשיבות הריאיון. זו הפעם הראשונה שאני זוכר שמנהיג חרדי מדבר בפומבי ובקולו על הקהילה הגאה. זה יהיה הצעד הראשון בדרך להכרה וקבלה של הקהילה הגאה בציבור החרדי. זה יהיה מסע ארוך, שטוף שנאה וגועל, מלא בטרלול רגרסיבי, בילדים שיברחו מבתיהם, במשפחות שיתפרקו ובצילוק נפשות. אבל זו הדחיפה הראשונית של כדור השלג במורד ההר. מעכשיו אנחנו התהליך הזה רק יתפוס תאוצה.
אז תודה לך, יצחק פינדרוס, תרמת השבוע תרומה משמעותית למאבק הגאה. בזכותך אלפי בני ובנות נוער חרדים שמעו שיש שם לחוויה שלהם שהם לא לבד בעולם. אנחנו בארגוני הקהילה הגאה נדע לקלוט אותם, לתת להם את החיבוק שהם יצטרכו ולהעמיד אותם על הרגליים. נגיע לכל ילד וילדה ונעשה זאת עד שהחברה החרדית, שאתה ממנהיגיה, תדע לעשות זאת בעצמה.
- יונתן ולפר הוא יו"ר הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:20, 25.06.23
