25 מתוך 34 הרקטות ששוגרו מלבנון לשטח ישראל בצהריים (יום חמישי) יורטו על ידי לוחמי הגנה אווירית באמצעות כיפת ברזל. סגן ל', סגנית מפקד בסוללה של גדוד 137, שפיקדה על מרכז ניהול היירוטים בעת התקיפה וניהלה את האירוע, סיפרה ל-ynet על היערכות המקדימה לשיגורים, שסייעה ללוחמים לפעול באירוע בצורה מיטבית.
סגן ל' אמרה כי "אנחנו יודעים שהחגים הם תקופה רגישה במיוחד, ולכן אנחנו לא שאננים לרגע. כל הצוותים דרוכים, וזה הורגש כשהאירוע התחיל. הכוננים הגיעו ממש מהר, ומבחינתי זה היה אירוע שגרתי שצריך לתפעל כי אחרי הכל התכוננו לאירועים כאלו". ל' העידה כי ההכנות מתרחשות "ברמה שבועית, אם זה כוננות קפיצה או יירוט מטרות".
למרות שנורו על יישובי הצפון עשרות מטחים מלבנון, בתקיפה הגדולה ביותר מאז 2006, סגן ל' אמרה כי צוותה לא הופתע מגודל האירוע. "לא הופתענו כי אנחנו ערוכים גם לאירועים גדולים יותר. זה נכון שבזירה הצפונית אנחנו לא חווים שיגורים באופן תדיר, אבל אנחנו מתורגלים". עם זאת, היא ציינה כי גם לאחר ששירתה בהגנה האווירית כמה שנים, מדובר באירוע הגדול ביותר שעליו פיקדה.
גם סמל א', מיירט בהגנה האווירית שיתף כי "יירוט זו אחריות כבדה, אבל עברנו הכשרות שהכינו אותנו לרגע הזה ולא 'רעדו לי הידיים', כמו שאומרים. תושבי הצפון חד משמעית בידיים טובות".
סגן ל' תיארה כי "האנדרנלין כאן גבוה מאוד. האירוע על פניו תופעל כמו שצריך, והרבה מזה הודות לצוות שאיתי, אבל אנחנו מתחקרים את עצמנו ולומדים, לא רק במאקרו אלא גם במיקרו. תמיד בודקים איפה אפשר להשתפר". עוד תיארה ל' כי לנגד עיניהם עמדה ההגנה על תושבי הצפון. "התחושות מאוד מספקות. מדובר בהגנה על משפחות שלמות שחוגגות את חג הפסח, ורואים את זה גם ב-100% הביצועים שהלוחמים והלוחמות פה נותנים. בסוף מאחורי כל המערך הזה עומדים אנשים שמתאמנים ועומדים בדרישות גבוהות בדיוק בשביל הרגעים האלו".
השיגורים מלבנון היו מאתגרים גם עבור בני משפחתה של סגן ל', שלה התאפשר לשוחח עימם רק בתום האירוע. "הם רק חיכו לשמוע ממני שאני בסדר", תיארה.
