אנחנו רגילים לחשוב על המתח שבין מרכיבי הזהות של המדינה - יהודית ודמוקרטית - בהקשר של ענייני פנים, ובעיקר בהקשר של יחסי דת ומדינה ויחסי רוב ומיעוט לאומיים. אבל האם לעובדה שהמדינה היא יהודית אמורות להיות השלכות על ענייני מדיניות חוץ וביטחון?
הדימוי העצמי שלנו הוא כשל מדינה מוסרית במיוחד. בסקר שערך המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) עולה, כי שני שלישים מהיהודים בישראל סבורים שההתנהלות של המדינה במדיניות החוץ והביטחון שלה היא מוסרית מעל לממוצע בעולם. רק מיעוט קטן (16%) סבור שישראל מוסרית פחות בהשוואה לעולם.
עם זאת, כשהמשיבים התבקשו להכריע בשאלות קונקרטיות המעוררות דילמות מוסריות במדיניות חוץ, התגלתה תמונה מורכבת. מצד אחד, רוב הציבור מבקש לאזן בין האינטרסים הלאומיים שלנו ובין שיקולים ערכיים-מוסריים, כאשר מתגלה מתח ביניהם. אולם - וזה העיקר - רק מעטים מוכנים להעדיף שיקולים מוסריים במדיניות החוץ של ישראל, אם כתוצאה מכך נשלם מחיר כלשהו.
כך, בהקשר למלחמה באוקראינה, רוב הציבור סבור שעלינו לפעול בדרך שלא תיצור פגיעה משמעותית בקשרים שלנו עם רוסיה. רק פחות מחמישית (17%) מבקשים שישראל תנקוט עמדה ברורה יותר לטובת אוקראינה בשם שיקולים מוסריים.
כשעלתה שאלה היפותטית באשר לדרך שבה ישראל צריכה לפעול כאשר במדינה דמוקרטית, שלישראל יש קשרים מצוינים עמה, מתבצעת הפיכה והדיקטטור החדש פוגע באופן חמור בזכויות האזרח - רק חלק קטן מהנסקרים (15%) סברו שישראל צריכה לנתק קשר עם הדיקטטורה.
עמדה דומה התגלתה גם כשנידונה השאלה אם וכיצד לקחי השואה אמורים להשפיע על שיקולי מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. הרוב (51%) סבור שהלקח ההיסטורי הוא שישראל צריכה להפגין נחישות בלי להתחשב יותר מדי בעמדת שאר העולם, ורק כשליש סבור שהלקח מהשואה הוא שעל ישראל להפגין רגישות רבה יותר מזו של מדינות אחרות במקרים בהם מופעלת אלימות נגד חפים מפשע ברחבי העולם.
שגריר אוקראינה תוקף את ישראל
(צילום: אריק מרמור )
קיים, אם כן, פער של ממש בין הדימוי העצמי החיובי שלנו בדבר מוסריותנו לבין ההעדפות הריאליות של הציבור. הממצא המרתק והמטריד ביותר הוא קיומו של מתאם ברור ומשמעותי בין מי שאומרים שהשיקול המנחה אותם בהכרעתם הוא עובדת היותה של ישראל "מדינה יהודית", לבין מי שנוטים להעדיף את האינטרסים הלאומיים על פני השיקולים הערכיים במדיניות החוץ שלנו. כיצד דווקא אלו שמסתכלים על המציאות הריבונית מתוך משקפיים יהודיים משנמכים בהעדפותיהם את השיקולים המוסריים-ערכיים?
פרופ' ידידיה שטרןאביה שטרןבמשך אלפי שנות גלות חי העם היהודי מחוץ למסגרות מדיניות, ולכן לא עסק כלל במדיניות חוץ. בתנאי גלות, היהודים פיתחו רגישות מוסרית גבוהה בהיותם, תמיד, הצד החלש. כך, שיח זכויות האדם הליברלי נשען במידה רבה על הגות והוגים יהודיים. עתה, משהצליחה הציונות להחזיר את העם היהודי אל החיים המדיניים, מוצב לפתחנו אתגר: שמירה על הרגישות המוסרית מתוך עמדה של כוח. מדינת הלאום היהודית אמורה להביא לידי ביטוי במדיניות החוץ והביטחון שלה את אופייה היהודי, באמצעות גילוי ערנות מוסרית שאפיינה את היהודים מאז ומעולם.
הרצל, אבי הציונות החילונית, דמיין כי בהר הבית יוקם משכן שלום שעליו תתנוסס הסיסמה ההומניסטית "שום דבר אנושי אינו זר לי". הראי"ה קוק, אבי הציונות הדתית, קבע כי "כנסת ישראל רוצה לחיות דווקא מפני התכלית המוסרית". האם אנו מממשים את חזונם? על מדיניות החוץ של ישראל לבטא בהכרעותיה את מה שאנחנו מבקשים להיות: "אור לגויים" (ישעיהו מט).
- פרופ' ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
