הסכם הפסקת האש מול לבנון, שנכנס אתמול בבוקר (רביעי) לתוקף, גובש והוסכם על ידי הדרג המדיני כמובן - אלא שללוחמי המילואים בשטח יש תמונה רחבה ועמדה משלהם כמי שלחמו שם שבועות, איבדו חברים לנשק, נפצעו וגילו את פניו האמיתיות של האויב.
דברי הרמטכ"ל על אכיפת ההסכם, אתמול
(צילום: דובר צה"ל)
"הילד שלי יעשה שם מילואים, כי אנחנו מסרבים לפתור בעיות"
"זה לא כפר עם נשק, זה נשק עם כפר", תיאר רס"ל עומר בן חמו מחטיבת יפתח (יוצאי אגוז במיל' - קא"א), שלחם עם חטיבתו בעזה, ובלבנון הצטרף לגדודי חיל ההנדסה הקרבית של הקומנדו. "פעלנו במנהרה שהשמדתה גרמה לרעידת אדמה. היו שם 360 טונות חומר נפץ, שיירות של מאות חיילים שהכניסו מוקשים", הוא מספר. "אני לחמתי גם בעזה, וזה לא דומה בכלל. מצאנו שם מחסנים, שירותים, חדרי אוכל, אפילו נ"מ. זאת מנהרה עם 14 פתחים שונים שנגמרה מאות מטרים ממשגב עם, ובכל בית שהגענו אליו מצאנו כמויות של נשק. הרבה יותר ממה שראינו בעזה".
לפיכך, מסביר בן חמו, שלדבריו הופתע מהסכם ההסדרה בצפון, כי "לוקחים סיכון על החיים שלנו בשביל שקט רגעי. זה הפקרות להשאיר את זה ככה. אתה יודע שלא סיימת את המשימה, שהאויב לא נח; והוא משתפר. הקרבנו כל כך הרבה, כבר עשינו המון, אני לא מבין את זה. אתה רוצה לסיים להילחם - תקבע את הגבול, איזה אזור חיץ שיהיה ברור שמי שיתקרב לשם יושמד".
לדבריו, "הרעיון הזה שתמיד תוקפים אותנו ואנחנו חוזרים בדיוק לאותו גבול, בלי לשפר את הביטחון ועם הסתמכות על כוחות בינלאומיים, הוא שגוי. אני לא מבין, למה נלחמנו? כדי לפוצץ מנהרה שיבנו שוב? שלחתם אותי להילחם נגד אויב או נגד תשתית? אני יודע שהילד שלי יעשה שם מילואים, כי אנחנו מסרבים לפתור בעיות".
התסכול הזה, כך סבור בן חמו, משפיע רבות על אנשי מילואים נוספים: "הייתה נפילה מוראלית. יש לנו חבר'ה בני 40 עם שבעה ילדים, גם אני משוחח איתך מבית החולים אחרי שאשתי ילדה תאומים, ואנחנו אומרים 'נעשה עוד הרבה אם צריך - אבל תנו לנו לסיים'".
הוא הוסיף: "מצד אחד הבלון הזה מלא באוויר, כי כל יום יש הישגים ומשמידים והאויב בורח, ככה שאתה מלא בתחושת הצלחה, ואז מפוצצים לנו את הבלון. יש לנו עוד קו השנה, ואני לא חושב שכולם יגיעו, או שיגיעו ויהיו מתוסכלים. יש משבר אמון גדול מול הצבא בדרג הגבוה, לא המפקדים בשטח, ומול הממשלה שזו ההחלטה שלה. התפקיד שלהם בסוף זה לקחת את ההישגים ולייצר עוד הישגים, ולא עושים את זה. צריכים להרגיש שההקרבה מתורגמת להישגים. אנחנו כבשנו שטח, והיום כבר רואים סרטונים שתושבים חוזרים לכילא, כאילו לא עשינו כלום".
"ההסכם הזה - יריקה בפרצוף שלנו"
סרן במיל' עומר ולדמן, קצינת שיתוף ארטילרי (קש"א) בגדוד שריון, מתארת את תסכולה הרב מהחתימה על הסדרה. "אני על יותר מ-200 ימי מילואים, מתוכם חצי בגבול הצפון", היא משתפת. "בהתחלה היינו בשר תותחים, חיכינו לרגע הפקודה להיכנס, וזה השפיע על רמת המוטיבציה. האמון במשימה ובמי ששולח אותנו לבצע אותה ירד, אבל כשהתחיל התמרון ואנשים נכנסו עם אש בעיניים כדי להחזיר את תושבי הצפון הביתה, דברים נראו אחרת והיו הישגים מדהימים, לא פחות".
היא מפרטת: "צה"ל עשה שם מה שלא עשה באף מלחמה, ולבוא עכשיו ולחתום על ההסכם הזה - זאת יריקה בפרצוף שלנו. ושלא יספרו לנו על הפסקת אש ומה יקרה אם היא תופר בכל מיני מילים מכובסות שלא עובדות עלינו. חייבים להבין שהמילואימניקים בקצה. החיים נעצרו מבחינת קריירה, לימודים, משפחה, והם לא קולטים את זה. המחירים האישיים מטורפים".
ולדמן מספרת: "לנו יש בגדוד סבסוד לטיפולים זוגיים, יש משבר גדול, וההסדרה הזאת היא זריקה של כל ההישגים האלו לפח. כל ההקרבה של מערך המילואים הולכת לפח, ממש מוותרים על הכרעת המלחמה. אני מרגישה בעיקר זלזול, לוקחים אותנו כמובן מאליו. צריך להגיד את זה, 'הניצחון המוחלט' לא קיים באף גזרה. הדרג הבכיר של חיזבאללה שחטף תבוסה ייבנה מחדש. אזרחים לבנונים חוזרים לבתים, ושלנו עדיין מתגוררים בבית מלון. זאת תעודת עניות, וזה משחק פוליטי על הגב שלנו".
"אנחנו מנצחים את חיזבאללה, אז למה לא להביס אותם?"
"יש עוד הרבה עבודה לעשות", מספר רס"ר אורי חבשוש, לוחם בחטיבה 9 (יוצא סיירת גולני). הוא מסביר: "פעלנו בכפר כילא. בכל בית שני היה אמל"ח, הוצאנו טונות של נשק שמכוון למדינת ישראל, הכול בניילונים, ארוז מאיראן. הכול היה שם מוכן לכניסה בסגנון 7 באוקטובר בצפון. הכי קשה זה שתושבי הצפון לא יכולים לחיות בשקט".
חבשוש סופר כבר 290 ימי מילואים. הוא השאיר בבית רעיה בחודש תשיעי ושני ילדים, עסק בתור יועץ משכנתאות עצמאי, וכמו רבים וטובים - השאיר מאחור הכול לטובת המשימה. "כבר עשינו המון ויתורים, אז לפחות תיתנו לנו לנצח". הוא מפרט את סיבותיו להתנגדות להסכם: "אני מציאותי, אין לי מחשבות על להשמיד את חיזבאללה עד היסוד, אבל לפחות להגיע עד הליטאני. אנחנו מנצחים את חיזבאללה, אז למה לא להביס אותם? אנחנו צריכים להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, כי ככה הם לא יכולים לחזור".
לדבריו, "כרגע יש הסכם שלא ברור מה תכליתו. תושבי הצפון לא זכו לביטחון שמגיע להם, ו-101 חטופים עוד לא שבו. הייתי מתנחם בזה שהכניסו את עניין החטופים להסכם, אבל לא. ובגלל שיש עוד מטרות למלחמה, אני אמשיך להתייצב מתי שרק יקראו לי, למרות הכעס על ההסכם".
"ההסכם מצוין, צה"ל נמצא בקצה"
אל"מ במיל' חנוך דאובה דווקא חושב אחרת. "מדובר בהסכם מצוין", הוא קובע. דאובה מכיר היטב את הבוץ הלבנוני. בהיותו מ"פ בגדוד 53 הוא נלחם עם חייליו במלחמת לבנון השנייה, וזכה לקבל את "עיטור העוז" - השני בחשיבותו בצה"ל - על פעולת חילוץ וניהול קרב הרואי בבינת ג'בייל. במלחמה הנוכחית הצטרף לאותו הגדוד בדיוק, ולאחר שהמג"ד סא"ל סלמאן חבקה נהרג בקרב ברצועה, הוא החליפו עד למינוי המג"ד הנוכחי.
"צריך להבין שההשמדה השיטתית שנעשתה בקו הכפרים הראשון היא חשובה, ובדיוק הישג שצה"ל היה צריך להביא", הוא מסביר. "מפקדי האוגדות ניהלו נכון את המלחמה שם, לא נחשפים לקו השני שחיזבאללה פתח עם טילי הנ"ט שלו, ולכן רואים הרבה פחות פגיעות מנ"ט, שאפיינו את 'לבנון השנייה'. יש למידה טובה של לקחים והכנה טובה של יעדים".
לדבריו, "כל מה שמעבר בתוך לבנון, לא משנה איך נסובב את זה, הוא לא בר-השגה בצורה אפקטיבית. להגיע לליטאני ולהחזיק שם את השטח, לטהר את המרחב, לעבור חורשה-חורשה ולהשמיד את התשתיות של חיזבאללה - זה מצריך המון משאבים. צה"ל נמצא אחרי קצה המהלך שלו מבחינת כוח אדם ומבחינת חימושים. יחידות סדירות לא נחו מה-7 באוקטובר, וזו לחימה מול ארגון גדול".
להבדיל, הוא אומר, "זה לא חמאס שפירקנו לו את הצורה. פירקנו לו את החזית, את שרשרת הפיקוד, ואנחנו גם רואים שההיתקלויות איתו היו מאוד קשות. המחיר יהיה הרבה יותר גדול, והערך יהיה יותר קטן. אני חושב שגם בעזה אנחנו מוכנים להסדר. כל מעשה צבאי מסתיים בהסדר מדיני".
דאובה מבין שהדרך לביטחון האזרחים עוד ארוכה. "ההסדרה מעולה, אבל המבחן שלנו כמדינה הוא באכיפה - אם נהיה אגרסיביים ונעמוד על שלנו, וצה"ל יגבש טכניקות והיערכות כיצד הוא שולט במרחב החיץ הזה - וזה אתגר גדול. מבחינת העסקה, סעיף לפה או לשם זה לא חשוב, אלא הקרב בצהרי היום על 'היום שאחרי' מול חיזבאללה".
לדבריו, "אם ניתן להם למרוח אותנו, אז המוות של לוחמינו היה לשווא. אבל אם נילחם על זה ונחזיר את התושבים שלנו, אז העסקה הזאת היא חשובה. היא חוסכת בחיי אדם ובמשאבים, ואני מקווה שתוביל להסדרה בעזה כי השהייה שלנו שם ארוכה, מסוכנת ומעכבת את חזרתם של החטופים".
