סיפור התפטרותו של סבסטיאן קורץ מתפקיד קנצלר אוסטריה משמש ביממות האחרונות רבים ששאלו על ההבדל בינו ובין בנימין נתניהו, שמואשם בעבירות דומות (בין היתר בפרשת 4000, סיקור חיובי תמורת טובות הנאה רגולטוריות). העקיצות ברשתות החברתיות עסקו בפער בין קורץ שהתפטר מיד, לפני כתב אישום, ובין נתניהו שרואה בתיק נגדו רדיפה של ממש. ההשוואות האלה מייצרות תמונה המחמיאה לקורץ - והמחמאות אינן מגיעות לו. יש מסקנה אחרת מהסקנדל האוסטרי שקשורה במצב הישראלי - והיא איננה קידוש התרבות הפוליטית הנקייה בווינה.
קורץ איננו מואשם רק שקיבל סיקור חיובי. מדובר על הטיית סקרים, אבל חמור מכך - זיוף ההוצאות של משרד האוצר כדי לטשטש ראיות להעברות בלתי חוקיות. זיוף קבלות ממש. לפי התמונה שציירו רשויות אכיפת החוק האוסטריות, הדברים היו גלויים לגמרי ועסקאות השוחד לכאורה הגיעו לידי ביצוע בקנוניה רחבה ביותר, כמעט פורמלית. יחד איתו יש עוד לפחות תשעה חשודים.
ריאיון עם עיתונאית אוסטרית
(צילום: אורי דוידוביץ)
בניגוד למצב הישראלי, בו התמהמה היועץ המשפטי לממשלה בתיק 2000 (בה הואשמו נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס) ובתיק 4000, האוסטרים הסתערו די במהרה בפשיטות משטרתיות על משרדיהם הממשלתיים. פרסום הפרשה הביא למשבר פוליטי ולהתפטרותו של קורץ, שבקע אל התודעה העולמית עקב היותו אחד המנהיגים הצעירים בעולם (הוא הפך למנהיג אוסטריה בגיל 31, וכאן מוכר בעיקר בגלל תמיכתו בישראל ומה שהגדיר חברותו האישית עם בנימין נתניהו).
אך קורץ לא הלך הביתה בשל תרבות פוליטית ועקרונותיו המוסריים. בעצם, הוא לא הלך הביתה בכלל. המצב האוסטרי מזכיר מעט את הצעות הפשרה שנתניהו סירב להן בשנתיים האחרונות, הצעות שהיו מותירות את הליכוד בשלטון ואותו כקינגמייקר של הפוליטיקה הישראלית - גם אם לא בראשות הממשלה. לפי התרגיל של קורץ, הוא ימשיך לשבת בישיבות הקבינט כיו"ר מפלגה, ונותר בתפקיד הזה. לטענתו הוא חף מפשע כמובן ומתעתד לשוב לתפקיד הקנצלר; בעלי ברית רבים לא נטשו אותו.
אז מדוע קורץ התפטר? בעצם, כי הקואליציה שלו לא עמדה. הירוקים הודיעו שאם יישאר בתפקידו, הם יתחילו בשיחות עם האופוזיציה וישאפו להקמת ממשלה אחרת. כמה חלקים אחרים בקואליציה שלו אמרו דברים דומים. קורץ לא תקף את הפרקליטות ולא האשים שזהו ציד מכשפות וניהל קמפיין נגד שלטון החוק מהקנצלריה - פשוט משום ששותפיו לא נתנו לו את ההזדמנות לכך.
1 צפייה בגלריה
שותפיו של נתניהו לא דרשו שיתפטר - וזה מעיד על השבטיות המוחלטת של הפוליטיקה הישראלית
(צילום: אוהד צויגנברג)
יש פה שני לקחים שקשורים למצב הישראלי. הראשון הוא שאת השאלות צריך לשאול לגבי שותפיו של נתניהו. בכל הקואליציה שלו לא נמצאה מפלגה אחת שראתה בחשדות ובאישומים נגדו קו אדום. באוסטריה הייתה לפחות אחת כזו. גם "ימינה" ובנט לא חשבו שנתניהו חייב להתפטר ולא איימו להפילו בגלל חשדות חמורים ביותר. על מה זה מעיד? על השבטיות המוחלטת של הפוליטיקה הישראלית, שאיננה מוכנה לרחוש שום כבוד ענייני למערכת המשפט.
אגב, הממשלה הקודמת של קורץ עם הימין הקיצוני נפלה ולאחר מכן הקים ממשלה עם הירוקים, שהם מהצד השני של המתרס הפוליטי. זה לא משנה את הנקודה: המפלגות שתמכו ללא עוררין בנאשם בפלילים חמורים, נתניהו, עשו זאת כי הן יודעות מה המצביעים שלהם רוצים. המפלגה שהפילה את קורץ באוסטריה - וגם כמה מחבריו לממשלה - הבינו שייפגעו אלקטורלית אם ייתנו לו גיבוי. במילים פשוטות, הסטנדרט של הציבור הוא שקובע את עמדת הפוליטיקאים. לא ההפך.
המסקנה השנייה קצת יותר קשורה לליכודניקים. קורץ הדגים בדיוק את ההפך מהטקטיקה של נתניהו. שניהם סבורים שהם אינם אשמים, ואולי שכוחות חזקים פעלו נגדם מאחורי הקלעים. קורץ דאג שמפלגתו והקואליציה שלו ישרדו בשלטון - בשעה שהוא התפטר. נתניהו? העדיף לתת את השלטון במתנה למרכז-שמאל ובנט בשעה שהוא יודע שאדלשטיין או ישראל כץ היו מרכיבים ממשלה ומשאירים את הימין בשלטון.
הסקנדל האוסטרי הוא הדגמה לא לתרבות הפוליטית הנקייה הווינאית ולערכים הנאורים של קורץ מול נתניהו, אלא להחמצת פתרון פוליטי שהיה מותיר את הליכוד בשלטון ואת נתניהו בעמדת השפעה. האם קורץ היה מגלה את אותו היבריס של נתניהו אם השותפות שלו היו נשבעות לו אמונים, כמו שדרעי נשבע לביבי? אין לדעת. למרבה המזל שלו, הוא לא עמד במבחן הזה.
