שלושה ימים לפני הבחירות הגורליות לנשיאות טורקיה הודיע בצהריים (יום ה') אחד המועמדים כי הוא פורש מהמרוץ, בצעד דרמטי שלפי הסקרים עשוי לתת את הניצחון למנהיג האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו, ולהדיח את רג'פ טאיפ ארדואן מהשלטון אחרי 20 שנה.
הבחירות לנשיאות טורקיה ביום ראשון הן למעשה קרב דו-ראשי בין ארדואן לקיליצ'דראולו, מנהיג "מפלגת העם הרפובליקנית" החילונית (CHP), ולפי סקר שפרסם היום מכון הסקרים הנחשב "קונדה", קיליצ'דראולו עומד לגרוף בהן 49.3% מהקולות לעומת 43.7% לארדואן. אלא שכדי לנצח בבחירות צריך מועמד לזכות ביותר מ-50%, ואם איש אינו מצליח לעשות זאת – שני המועמדים המובילים עולים לסיבוב שני ומכריע שבו הם מתמודדים ראש בראש.
בסיבוב הראשון ביום ראשון הקרוב היו אמורים להתחרות מלבד ארדואן גם מוהרם אינצ'ה מ"מפלגת המולדת" וסינאן אואן ממפלגת הימין "התנועה הלאומית", שמחלקים ביניהם עוד כ-7% מקולות הבוחרים. אלא שבצהריים הודיע אינצ'ה כי הוא פורש מהמרוץ, בצעד שיכול לספק לקיליצ'דראולו את שברי האחוזים שחסרים לו לניצחון.
אינצ'ה הוא בעצמו איש ה-CHP לשעבר, ולאחרונה הוא פרש מהמפלגה בצל סכסוך עם קיליצ'דראולו והקים מפלגה משלו. לפי סקרים שנערכו בימים האחרונים, הוא זכה לתמיכה של כ-2% מהבוחרים, ורוב האנשים שהתכוונו להצביע לו, אם ילכו להצביע, צפויים לתת את קולם לקיליצ'דראולו. אם אין טעות דרמטית בסקרים, פירוש הדבר שאמור להיות די בכך כדי שמנהיג ה-CHP יזכה ביותר מ-50% ביום ראשון, ויוכרז כמנצח כבר בסיבוב הראשון. אינצ'ה לא הביע בהודעת הפרישה תמיכה במי מהמועמדים.
במקביל לבחירות לנשיאות ייערכו ביום ראשון הבחירות לפרלמנט, וגם שם מסתמן לפי שעה כי ידו של ארדואן על התחתונה: הגוש הכולל את מפלגת "הצדק והפיתוח" (AK) שלו אמנם מוביל בכ-4% (44% מול 40%) על גוש "הברית הלאומית" שהקימו שש מפלגות אופוזיציה בראשות ה-CHP, אך מכיוון שעוד 12.3% מתכוונים להצביע ל"ברית העבודה והחירות", גוש בהובלת מפלגת ה-HDP הכורדית שקוראת לבחור בקיליצ'דראולו, ארדואן צפוי למצוא עצמו במיעוט.
לצד הנתונים האלה, סקרים בטורקיה כבר הוכחו בעבר כלא מדויקים, ופרשנים מציעים להיזהר מקביעות נחרצות. הקלפיות בטורקיה ייסגרו ביום ראשון ב-17:00, ותוצאות הבחירות לנשיאות צפויות להתפרסם אחרי 21:00. תוצאות הבחירות לפרלמנט יתפרסמו כנראה רק למחרת.
ארדואן, נזכיר, הוא המנהיג החזק והמשפיע ביותר שהיה לטורקיה המודרנית מאז כמאל אטאטורק, מי שהקים את הרפובליקה הטורקית לפני כ-100 שנה. ב-20 שנות שלטונו הוא הפך את טורקיה למדינה דתית בהרבה, הרחיק אותה מנאט"ו והמערב, שינה את המשטר מפרלמנטרי לנשיאותי – וריכז לעצמו עוד ועוד סמכויות. הוא הואשם בדיכוי חופש הביטוי וחירויות הפרט, ומבקריו טוענים כי אנשי מערכת המשפט הפכו לעושי-דברו והתקשורת גויסה כמעט כולה לשירותו.
אלא שלבחירות הפעם מגיע ארדואן מעמדה שונה. הכלכלה הטורקית, שנהנתה מתנופה אדירה בשנותיו הראשונות, דועכת כבר שנים; יוקר המחיה חונק את האזרח הפשוט; ואם לא די באלה, בפברואר הגיעו רעידות האדמה שהרגו יותר מ-50 אלף איש בדרום טורקיה, אסון שבו לפי האשמות רבים מהבניינים התמוטטו בגלל מיזמי בנייה רשלניים שהוביל השלטון.
גם תדמיתו של ארדואן כ"נשיא בלתי מנוצח" – כזה ששרד אפילו ניסיון הפיכה ב-2016 – נסדקה לאחרונה, כשבשנת 2019 הצליחה האופוזיציה החילונית לנצח את מפלגתו במרוץ לראשות העיר איסטנבול. לזה יש להוסיף את העובדה שבאורח יוצא דופן העמידה הפעם האופוזיציה חזית אחידה מול ארדואן, כשהקימה ברית של שתי מפלגות האופוזיציה הגדולות, CHP ו-IYI, ושל ארבע מפלגות קטנות יותר.